ישנן הרבה סיבות טובות למה חשוב לי להיות חלק מקבוצה ולמה אני ממשיך ללכת באופן קבוע למפגשים חיים. דבר ראשון, בין אם אני מבין את זה או לא - זאת הדרך היחידה שלי להישאר נקי. עשרים שנה ניסיתי לבד ונכשלתי - אבל מאז שהצטרפתי אני נקי. אז עם עובדות לא מתווכחים, וגם אם לא הייתי בדיוק נהנה מכך או לא הייתי מבין את זה, עדיין הייתי ממשיך לעשות את מה שעובד עבורי. בדיוק כפי שאני לא אוהב לעצור בתחנת דלק ולהיפרד מסכום נכבד שעובר מהארנק שלי לכיס של המתדלק, ובנוסף אני בכלל לא מבין איך הדלק גורם לרכב שלי לנסוע ולמה אי אפשר להסתפק במים, אבל אני ממשיך לעשות את זה - פשוט כי זה עובד.

ואם זה לא סיבה מספיקה, אז כמובן העובדה שאני ממש נהנה ללכת לקבוצה רק ממריצה אותי. כאשר יש שבוע שאני לא מצליח להגיע לקבוצה, זה חסר לי. יש לי שם חברים אמיתיים שאני יכול להיות פתוח וכנה איתם, והם מבינים אותי, תומכים בי ומזדהים איתי. החברים של הקבוצה כבר מזמן הפכו להיות חברים רגילים של החיים שלי והחברות חורגת הרבה מעבר לקבוצה. הם מגיעים לשמחות שלי ואני לשמחות שלהם, אנחנו נפגשים בבית כנסת ובחנות, ובקיצור - הם חברים, לא "חברים מהקבוצה".

ולמרות זאת, לפני כמה ימים יצא לי לחשוב על סיבה לא פחות טובה להגיע לקבוצה, מה גם שזה מסביר חלק מסויים מההצלחה של הקבוצה. אחרי הרבה זמן שרציתי ולא יצא, הצטרפתי למכון כושר. הגעתי להתעמלות קבוצתית של כחמש עשרה חבר'ה שנמשכה בערך שעה. כמובן שהגעתי בכושר נמוך והתקשיתי בחלק גדול מהתרגילים שאחרים, אלו הנמצאים בכושר מצויין הצליחו בקלות. אבל למרות הקושי - המשכתי הלאה וסיימתי בגבורה את השעה במלואה. נכון שלמחרת כאבו לי השרירים, אבל באותה שעה לא נשברתי. ברור לחלוטין שאם הייתי מנסה לבד את התרגילים האלו לא הייתי שורד אפילו חצי שעה, אבל כשכולם מסביבי המשיכו בשיא המרץ, לא יכולתי להפסיק סתם ככה. לא נעים להיות היחיד שלא זז כשכולם ככה מתקדמים...

כשיצאתי מהחדר כושר חשבתי שזה בדיוק מה שהקבוצה נותנת לי. אם הייתי לבד ואף אחד לא יודע, הייתי נופל מזמן, אבל בקבוצה יש אנשים נוספים ואני יודע שאחרי נפילה הם עדיין יהיו שם. אז נכון שאם זה היה רק הלחץ החברתי זה לא היה מחזיק מעמד, אבל בכל זאת זה נותן עוד דחיפה לעשות את הפעולות. ובדיוק כפי שבחדר כושר הסתכלתי מסביבי וראיתי את כולם מצליחים וידעתי שגם אני יכול, כך גם כשהגעתי לקבוצות בהתחלה, הם נתנו לי את אותה תקווה בדיוק. הסתכלתי מסביב וראיתי חברים שנקיים שנים ארוכות וזה כבר בא להם בקלות, אז ידעתי שגם אני יכול להגיע לאותו מצב. נכון שבהתחלה כואבים לי השרירים מהמאמץ, אבל אם אמשיך להתמיד - אני יכול להיות בדיוק כמו הותיקים שעושים את התרגילים בקלות ונראה שהם ממש נהנים מכך.

כשסיפרתי לאשתי על המחשבות שלי על החדר כושר, היא העירה שחדר כושר זה לא רק לחץ חברתי של "לא נעים" להישבר. יש בחדר כושר משהו אחר שממריץ להמשיך הלאה. כשנכנסים לחדר כושר, יש אוירה שדוחפת להמשיך. במילים אחרות מה שהיא אמרה זה שבנוסף ללחץ חברתי (מה שמגיע עם קונטוציות שליליות), יש גם המרצה חברתית. כאשר כמה אנשים נמצאים ביחד, אחד מחזק את השני וזה נמצא באויר וכולם רוצים יותר וגם מקבלים יותר כח להמשיך ולהצליח. 

אז אם תרצו, הקבוצות זה חדר כושר, רק במקום להתאמן על השרירים - מתאמנים על החלמה.

אני מקווה שתסלח לי על מילתא דבדיחותא
וקבוצות טלפוניות זה כמו לראות כדורגל מהספה?

הזדהיתי-נהנתי מהדוגמא יותר מצד הכיוון של אשתך כי אצלי הלחץ- כל לחץ שהוא מכל סוג,, הוא קטלני-הרסני-הורג. 
גם מאוד התחברתי להנאה שקיימת שם, אני היום הולך ל-5 קבוצות בשבוע ( כי''ר,,) ופשוט נהנה שם,, בד''כ עד הגג,, אלו החברים שלי, כשהם שואלים אותי מה נשמע? הם מתכוונים לזה ולא לתשובה הרגילה של 'ברוך ה' ,,,,,
 איתם אני הכי פתוח בעולם ( במידה מסוימת יותר מאישתי ), שם אני נרגע מכל היום, שם אני מקבל דלק וחיבור ליום הבא, איתם אני יוצא אח''כ לכוס קפה ביחד, שם אני נותן שירות את האהבה ואת הלב שלי, זה מקום כל כך מיוחד בעולם הכה מנוכר וחיצוני של ימינו.אלוקים נמצא שם.

אני חושב שאצלי קיימות המון סיבות למה אני הולך לקבוצה, המון פרטים אותם אני מקבל שם וכמו שהגדרת וכתוב בספה''ל 'אני הולך כי רק כך זה עובד מנסיון' והיות ואינני חפץ להיות שפן נסיון של להצליח ללא קבוצה לכן אני הולך, חוץ מזה בין הדברים החשובים אותם אני מקבל מהקבוצה שלי זה לראות חברים 'מחלימים' ( לא נקיים ), לא מהמקום של התקווה שזה גם מאוד קיים אצלי, רק מהחלק של 'לרצות מה שיש להם' כשאני רואה חבר 'מחלים' ( נקי שנתיים או שני עשורים ), והוא מתנהג בכל התנהגותו ושיחו ושיתופו ואכילתו וחיוכיו ופירגוניו ואהבתו ודאגתו לזולתו ו,,,, עוד המון דברים שיכלה העט ולא יהא מקום לכתוב מה הכוונה 'מחלים-מפוכח-מחובר', אז אני רוצה את זה את החיים שלו את צורת הקשר שלו עם אלוקים ואנשים, או יותר פשוט, אני רואה איך זה להיות נורמלי-בריא. ובשביל לפגוש כאילו אנשים בשביל שהם יהיו החברים שלי אני הולך לקבוצות ומנסה ללמוד מהם.
מה לעשות שרק כך זה עובד.

מסכים לגמרי. אתמול אחרי הקבוצה יצאנו לפיצה וישבנו עוד שעה. היה כיף. אנחנו נפגשים כל מוצ"ש ואלו החברים הכי טובים שלי. אנחנו הולכים לגלידה לפעמים ומפעם לפעם גם מחליפים את הקבוצה במפגש על האש מחלים.

עבורי, אין תחליף לחברים מהקבוצות.