יש דברים רגעים קטנים שנחרטים בזכרון, ואחד מהם היה כאשר פגשתי לראשונה (בצורה וירטואלית) מכור שנקי חמש שנים. הפורום שלנו כאן בשמור עיניך עשה את הצעדים הראשונים והמהוססים, והנה נחת כאן מטאור, החבר אסירותודה שבאותם ימים היה נקי כבר יותר חמש שנים. עבורי זה היה נשמע מדע בדיוני. לא האמנתי שיכול להיות דבר כזה, אבל הנה אני פוגש במציאות הזאת והיא קיימת, חיה ובועטת. יום ועוד יום עבר, שנה ועוד שנה חלפה, והנה אני חוגג בעצמי חמש שנים של נקיות, מאז הנפילה האחרונה שלי בכ"ו בכסלו תשע"ב.

מאז עברו קצת מים בירדן ובאותו זמן עברו הרבה חברים בפורום שלנו ומצאו החלמה, רובם הגדול בקבוצות של תכנית 12 הצעדים. חלק מאותם חברים המשיכו אחרי תקופה לשיטות ודרכים אחרות, אבל הרוב נשארו בקבוצות. באנו כדי לקבל - נשארנו כדי לתת. רוב החברים שהיו הגרעין הראשון שלנו כאן בפורום ובקבוצה הטלפונית הראשונה - נקיים גם היום. זה לא פיתרון קסם, בפירוש לא. אין פיתרונות קסם לבעיה שלנו, אבל יש פתרון שעובד - ומה שמצאתי כאן הוא פיתרון מהסוג הזה. לא הבטיחו לי חיים בלי קשיים, הבטיחו שאוכל להתמודד עם הקשיים.

אז כעת אני שואל את עצמי את אותה שאלה ששאלתי את 'אסירותודה' לפני ארבע וחצי שנים: איך זה להיות נקי חמש שנים? והאמת היא שאין לי תשובה מאוד ברורה, אולי כיון שזה כבר הפך להיות חלק מהחיים, יותר כמו חלק טבעי מאשר משהו חיצוני שאני כל הזמן שם לב אליו. האנלוגיה שעולה לי בראש היא של הזמן בו למדתי נהיגה (עם הילוכים כמובן...), כאשר בהתחלה כל הזמן הייתי עסוק לשאול את עצמי מה אני עושה באותו רגע ומה צריך לעשות ברגע אחרי, אבל ככל שעבר הזמן, הנהיגה הפכה להיות משהו טבעי ובאותו זמן שאני נוהג אני יכול לדבר בטלפון וכמובן כמו כל ישראלי להתכתב בווטסאפ, להדליק חימום וכן הלאה.

אבל אם בכל זאת אני רוצה לנסות לתאר קצת (לעצמי) מה זה חמש שנים של החלמה, אז אני לא יכול להמנע מהשימוש במילה נס. זה נס כיון שאין דרך אחרת לתאר את זה. למדתי את כל ההסברים המלומדים על ההצלחה של התכנית בגלל הקבוצה ובגלל העבודה האישית בלה בלה בלה, אבל בתכל'ס אין לזה הסבר. בסופו של דבר יש כאן נס שאלוקים עושה לכל אחד שמוכן להשקיע ברצינות בעבודה על עצמו ולעשות את הפעולות שצריך כדי לזכות לנס הזה.

דבר אחד ברור לי - ההשקעה בהחלמה היא ההשקעה הכי רווחית שאני יכול להעלות על הדעת. כל שעה שהשקעתי ואני משקיע בקבוצות ובעבודה על הצעדים, מחזירה את עצמה פי כמה וכמה בכל תחום אחר שאני יכול להעלות על הדעת. זה כבר מזמן לא רק הזמן שאני מרוויח מכך שאני לא מבזבז שעות בצפיה בפורנו, אלא שינוי שעברתי ואני עובר כל הזמן בהתייחסות לחיים, בקשר עם אנשים אחרים וכן הלאה.

ובכל זאת, כשאני נזכר בימים הראשונים כאן בפורום עם מוטי ראוי, עובד, אדם יסודו, נתן במתנה, נועם השם, כנוע, שמואל וחברים נוספים יקרים, אני מתגעגע. כי אי אפשר לא להתגעגע לימים הראשונים בתכנית כשהרגשתי בכל ערב את האסירות תודה לאלוקים על כך שעברתי יום נקי נוסף והכל היה טרי עבורי, וכל התקדמות היתה מרגשת ונפלאה. כשקיבלתי בקבוצה את המדליה לציון חמש שנים, לא יכולתי שלא להודות שהתרגשתי הרבה יותר כאשר קיבלתי מדליה לציון תשעים יום של נקיות...

אז אחרי חמש שנים של נקיות, אני מסתכל אחורה וגם קצת קדימה, ומבקש מאלוקים את מה שביקשתי כשהגעתי - נקיות, שפיות ומפוכחות.

מדהים. מזל טוב סוד!

וואוו אני כל כך מקנא בך אח יקר. אתה מחזק אותי. כמה זמן לקח לך מרגע שהתחלת את המסע עד שהגעת לנפילה האחרונה?

יואו! איזה כיף לשמוע.

הילוכים, זה ממש זה. למרות שלא יעזור לי כמה אני יודע להעביר טוב ובפניות, אני תמיד אצטרך דלק. ווויז. ואת שניהם אני אקבל תמיד רק מהידיים של אלוקים. ניסיתי לא פעם לנסוע בלי דלק או בלי יעד, וזה תמיד הזיז את היד שלי מההילוכים למקומות אחרים. מתפלל לוותר על הגאווה והאמונה שוב ושוב שאני יכול לבד. 

שמח בשבילך על הדרך, על הנקיות ועל הפירות.
ובאותה הזדמנות: תודה על כל מה שאתה עושה כאן, ועל מה ומי שאתה. 

מזל טוב סוד היקר והאהוב!

העלית ניחוח של נוסטלגיה באפי, אני עוד זוכר את הכינוי הראשון שלך פה..
אני אסיר תודה לאבינו האוהב שעזר לי וזינקתי לים ההחלמה שמפכה פה במים חיים בפורום,
ואגב מים.. הזכרת לי משל יפה שקראתי לא מזמן:

אז בחוויה שלי בהחלמה, אסור לי כמובן לשכוח מה מחייה אותי, אסור שההחלמה תהפוך שקופה עבורי, אבל ככל שאני חש יותר בנוח עם פעולות ההחלמה ולא צריך להכריח את עצמי לעשות אותם, אני מבין שהתקדמתי עוד קצת בחסדו יתברך, 'רק להיום'.

תודה רבה מעומק הלב על כל אלפי ההודעות והמילים המחלימות שאתה ממשיך ומרעיף עלינו.
שתזכה למילוי משאלותיך המחלימות לטובה.
באהבה רבה
'פנימה'.

מזל טוב

מאחל לך שהמאמצים הגדולים שלך לעזור לחברים פה להחלים יזכו להרבה הצלחה.

המאמץ שלך לא מובן מאליו.

מזל טוב ענק
אני לא יודע מה היא קורה אם זה לא היה קורה
כמה מחלימים יש בקבוצה הטלפונית ב1:30 שחייבים לך את חייהם כפשוטו
שה' יתן לך הרבה כח להמשיך עם ההחלמה שלך ועם ההנחיה של הקבוצה

תודה לך סוד על הדרך ועל הזיכרונות. אברכך, שתתמיד בחיבורך. זה באמת נס. והוא באמת לא מובן מאליו. גם אני מסתכל לאחור וכואב. את מי שהיה ואיננו. כי לקח אותו הפחד, הטינה או התאווה ... למרות שבהחלט ייתכנו דרכים שונות לפיתרון, ופגשתי מחלימים שהסתייעו ונעלמו מבלי להתרסק, פגשתי גם  רבים מאלו שהיו ואינם, כי  חזרו למעגל הייאוש והכאב. ולמרות שזה באמת עצוב, גם בזה מצאתי לא מעט עוצמה והודיה. ההישארות, המפוכחות, מעצימים את הנס.
    
לי הדברים היו די ברורים אז, ועוד יותר כעת: עזבתי את השימוש כי לא יכולתי לחיות יותר משומש. הוא כבר לא עבד בשבילי. כל דבר אחר היה עדיף לי. וגם כיום, ההחלמה שווה הרבה יותר מכל דבר אחר שאני מכיר, למרות שאני יודע הרבה פחות.. בשבילי זו לא רק ההשקעה אל מול התגמול. אני חי. מרגיש. נוכח. מחובר למה שקורה איתי ועם הסביבה שלי. ולא רק את ההצלחות, לא פחות מהם את האתגרים ואפילו את הכישלונות. אני נמצא במקומות שלא ידעתי על קיומם. מבחינה אישית, זוגית, הורית ומקצועית.

ועל לכל מתנוססת העובדה שכוללת עבורי את כל הדבר הזה שנקרא החלמה: "אופציות". יש לי עוד אפשרויות. בשימוש הייתי הכי צפוי שיש. בוקר? שימוש? צהריים? שימוש.. ערב.. טינה, שימוש.. שמחה משפחתית, שימוש. בוס = שימוש.. חברים... וכו'.. והיום לא. אני יכול לבחור, היום, לא. באסירותודה.    

שנזכה להמשיך
חיבוק.

מזל טוב,

וזה הזמן לומר לך תודה על השירות שאתה נותן לנו כאן

אוהבים אותך
ושתזכה לעוד יום אחד נקי

מזל טוב.
אני אסיר תודה לאלוקים שזימן אותך לפה.
את החיים שלי אני חב למקום הזה שאתה חלק גדול ממנו.

תמשיך לשאת את המסר ויהי אלוקים עימך ועימנו.

שתזכה לשנה הבאה, עד מאה ועשרים שנה,

מזל טוב סוד יקר. תודה על כך שלא נטשת אותנו. ואתה נשאר לעזור 

תודה לכם חברים יקרים על התגובות, זה מחמם את הלב. אין דבר יותר משמח בחיים מאשר לשמוע חבר שאומר לי שעזרתי לו בתחילת תהליך ההחלמה. לא תמיד יש לי את הזמן לשבת ולכתוב ולהשקיע בתגובות, אבל תמיד תמיד זה חשוב לי, וכאשר אני לא מצליח לכתוב ולהגיב - זה חסר לי.

אסירותודה, תודה על התגובה. אכן, צר לי על אלו שעזבו (אחדים מהם מופיעים בפוסט שאליו כיוונתי). פעמים רבות דיברנו על זה ותמיד אמרת את אותו דבר: תגיד תודה לאלוקים שזכית להישאר. אז אני אומר תודה ומבקש עבור אלו שלא זכו.

שנזכה להישאר כאן ושנזכה להפנים שמה שקיבלנו יישאר שלנו כל זמן שניתן אותו לאחרים.

מזל טוב חבר יקר ואהוב. הזכרת כאן חתיכת הסטוריה ונוסטלגיה. יש באמת על מה להתרפק, במיוחד על אותה תחושה בראשיתית שלא מעלמא הדין, אחרי שנים של הסתגרות, אשמה ופחד הייתה זו חוויה חד פעמית של פריצה ושינוי מפעים.

במבט לאחור, מסתבר שבכל זאת יש משקל לאלפי החלקים המרכיבים את אישיותנו ואשר מהם נגזרת צורת התגובה של כל אחד. זו גם כנראה גם הסיבה שכל אחד לקח את זה למקום אחר.

מאחל לך שתאריך זה יישאר אצלך כיום חג עד 120

וואו. איזה מגניב. תודה סוד. כיף לי להיות חבר שלך.