שלום חברים.

אני מרגיש מאוד חלש ועייף פיזית ומחשבתית. אין לי כח להשתמש יותר, אבל אין לי גם רצון להפסיק. אני אוהב מאוד את השימושים ומרגיש שהם חלק בלתי נפרד מאישיותי. כל הידיעה וההבנה שההתמכרות היא מחלה והשימושים הורגים אותי, לא עוזרת לי!!! אני אוהב את ההתרגשות שגורמת לי האוננות, אוהב להשתמש באחרות, אוהב, אוהב, אוהב.

אני חיי בדיוק כמו כלב, חיים ללא שום ערך אמיתי, ללא שום סיפוק, בשקר תמידי, בעולם של פנטזיות, פוחד להתחבר לעולם האמיתי, מעדיף לברוח. בעצם מעולם לא ידעתי מה זה להיות מחובר באמת למציאות, תמיד היה לי מאוד מאוד קשה להכיל את העולם בו אני חי, אני חי בתוך הראש שלי, מלא בפחדים ובאשליות, מתנהג כמו ילד קטן שרק גופו גדל והתפתח מהילדות, אבל הוא עצמו בראש נשאר ילד קטן. יש לי המון ביקורת והלקאה עצמית על מי שאני. אני שונא את עצמי כמו שאני עכשיו. יודע שיכול להיות אחרת, אך לא מסוגל. אין לי את הרצון וכוחות הנפש להתמודד עם כל הבעיות שיצרתי במשך השנים בגלל ההתמכרות שדבקתי בה. אפילו את הספונסר שלי העפתי לאחר 3 שנים ב sa.  אין בי טיפה של כנות בנוגע למצבי האמיתי. אני חי בשקר ועוד מאמין לעצמי שכולם מסביב קונים את הבולשיט שלי. אני אדם חולה מאוד, מכור למין בצורה קשה והרסנית, אומנם מכור לעוד כמה דברים, אבל למין יותר מכל!!! היצר המיני שלי הוא הרסני, חולה, זועק לעזרה אך אין מושיע. אני שונא את ההתמכרות אך באותה הנשימה גם אוהב אותה מאוד!!!! היא מעלה בי את תחושת הערך העצמי, מוציאה אותי מהבדידות שבה אני נמצא, נותנת לי להרגיש שאני שווה משהו באמת!
לכאורה, מי שמכיר אותי חושב שיש לי הכל, אדם שמח ומצחיק, עבודה טובה, בת זוג נהדרת, אבל האמת היא אחרת.. אין לי כלום, אני מכור למין בצורה הרסנית, אני חסר אונים מול ההתמכרות ואבדה לי כל שליטה על חיי. הגעתי לשפל שבשפל ואיני מוכן להכנע, איני מוכן להתמכר לתוכנית 12 הצעדים. אני חולה במחלה רוחנית, שיש לה תרופה שריפאה מיליוני אנשים בכל העולם, אבל איני מוכן לעשות מאמץ ולקחת מעט מהתרופה הזאת. אני אוהב להיות טבול בהתמכרות, בצ'אטים השקריים, אוהב להתערבב עם זונות מלוכלכות, אוהב שרע לי, אוהב להיות במקומות נמוכים כל כך. אויי אלוהים כמה שאני סובל, המחלה הזאת אכזרית וארורה מאוד, לדעתי יותר קשה אפילו ממחלת הסרטן. כמה עוד נמוך ארד?? לאן נשאר לי ליפול?? קשה לי מאוד לשחרר את השליטה ולוותר על האגו. קשה לי לתת לאחרים לעזור לי, הראש מספר לי שאני יכול לבדי להפסיק, שאני לא כזה חולה באמת,  גם את הקשר עם אלוהים אני מתחיל לאבד לאט לאט, שהרי הוא בעצמו כבר  לא מצליח לעזור לי ולהביא את השפיות לחיי. 

מי יתן והדברים שכתבתי כאן יהיו לתועלת אחרים.