שלום 

ברצוני לברר משהו על פי הניסיון בשטח החיים:

משום מה, יש איזה דעה/רוח האומרת שהיציאה לחופשי חייבת להיות על ידי ניתוק מוחלט - מהכול! ולא גם בהדרגתי: 
מה דעתכם: 
האם יש כאלו שעשו שינוי הדרגתי והפחתה אטית עד שסוף סוף יצליחו לצאת?

אם אפשר, הרחיבו נא מעט, תודה.

אם אני מבין נכון את השאלה 
האם אפשר להפסיק עם התאווה לאט לאט בתחילה לא נראה סרטים אלא תמונות ואחר כך רק נקרא סיפורים
אם זו השאלה 
אזי התשובה שלי לא היה סיכוי בדרך הזאת
תשובה מנומקת כתבתי ביומן המסע שלי 
בקטע שמתחיל למה שהפעם זה יצליח gye.org.il/forum/2-%D7%99%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%99-%D7%9E%D7%A1%D7%A2/95688-%D7%94%D7%9E%D7%A1%D7%A2-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%91%D7%93%D7%A8%D7%9A-%D7%9C%D7%90%D7%99%D7%9F-%D7%A7%D7%A5
אני לא מכיר דרך לקשר רק את הקטע הספציפי אז זה הקטע הרביעי בדף אם אני לא טועה 
בהצלחה

אם אתה שואל לגבי 12 הצעדים, אז אין חיה כזו.
אם אני חסר אונים מול תאווה, זה אומר שאין לי יכולת להתמודד עם קצת תאווה ותמיד איכשהו זה ימשיך לעוד ועוד.

יש איזה שלב במדריך שמציב תנאי, שאם ורק אם אתה לא מסוגל להתמודד מול התאווה למגר אותה לגמרי,
אז אתה צריך לנסות ולמגר אותה ליום ספציפי ולאט לאט לנסות למגר אותה לגמרי.

זה טוב אולי רק בשביל המגמה של ההתחלה ולראות עד כמה את מכור, אבל וודאי שהפתרון האמיתי זה התנתקות מוחלטת ובמגביל עבודה על הצעדים

הייתי אומר שזה צעד ראשון בלמידה על שליטה עצמית.... זה לא יגרום לך להיות נקי אם לא תבין את העיקרון שעומד מאחורי זה,

עיקרון פשוט שאומר שבמקום בולמוס של אווה בצורה כזאת של לקחת מכל הבא ליד, יש איזה גבול שאותו לא עוברים.
צריך ללמוד להלחם על הגבול הזה. ורק אם הצלחתה אז הדרך הזו תעזור לך, 
ברוב המקרים "משביעו רעב"

למיטב הבנתי זה תלוי בבן אדם זה לא חוק זה תלוי מה ההתמודדות שלך ואיך התאווה משפיעה עליך.
מה שכן אני יכול לומר מניסיון שעדיף לא לחכות עם ההרחקה וההגבלות. 
בשבילי כל ההמתנות האלו היו בעצם אי חוסר אונים.
זה נבע אצלי ממקום שחשבתי שאני יכול לבד. (עדיין חושב ככה כל כמה זמן.. אלוקים תעזור לי לזכור תמיד).
וזה עיכב אצלי את ההחלמה. עיכב בגדול.
אם התאווה השתלטה על חיי אז אין שום מקום של לנסות לאט כי היא עדיין שולטת עליי. וצריך לפעמים לעשות צעדים קשים. 
אוהבים.

אני חושב שעצם הרצון להגמל בשלבים אינו רצון להיגמל אלא רצון להשאר מכור הואיל ואינו מוכן לעשות ויתורים כואבים אלא רק חלקית,
וכבר אמרו חז"ל מרעיבו שבע משביעו רעב...
סליחה על הדיכוי אבל זו דעתי...

יש גישה כזאת של הפחתה, אם אתה רואה כל יום ואתה נותן לעצמך אישור לראות פעם אחת בשבוע ושאר השבוע אתה תצליח לא לראות, אז עשית כאן משהו.
נניח מישהו קשה לו לקום בבוקר, אם יתחיל ביום אחד שהוא נלחם על זה שהוא קם ושאר הימים ירשה לעצמו וככה לאט לאט יוסיף עוד יום, הוא יכול להתקדם לפי מדרגות.
הבנתי נכון את דבריך?