שלום חברים אהובים
"כולם אהובים, כולם גיבורים, כולם רוצים להיות נקיים רק להיום, וכולם עושים באימה ויראה רצון.."חוץ ממני.. 
ראשית התנצלות קטנה - התגובה שנתתי אתמול לשרשור הזה לא הייתה קשורה לנושא המרכזי הנידון פה, לא קראתי את השרשור ברצף וחשבתי משום מה שהנידון פה הוא על הצעדים והיהדות באופן כללי, מתנצל על הבלבול, בכל אופן נראה לי שמה שהבאתי יכול להוסיף החלמה למי שחש קצת לא בנוח עם כל מיני מילים ומשפטים בתכנית שהוא לא מכיר "מגרסא דינקותא" שלו ולכן אני משאיר את זה.
לגבי שאלתו המקורית של emuna60 היקר מאד, מזדהה,
גם לי יש לפעמים תחושות אי נעימות בקבוצות מכל מיני סיפורים מסמרי שיער שמגיעים לשם, אבל אני נשוי ועברתי כמה דברים בחיי ולכן אני מרגיש שזה לא מאד משפיע עלי בטווח הארוך, ולכן אני עדיין הולך לקבוצות בשמחה ורובו ככולו של הזמן שלי שם עובר בנעימים פחות או יותר.
דעתי האישית היא שמי שמגיע לקבוצות החיות ולאחר כמה מפגשים לא מרגיש בנח עם חלק מהשיתופים של אחרים, ואני מתכוון לשיתופים הרגילים לא למסרים שנותנים הוותיקים פעם בכמה שבועות, חובתו האישית היא למצוא מסגרת יותר מתאימה למצבו, חלק מאד עיקרי מההחלמה שמקבלים בקבוצות החיות מבוססת על ההזדהות שלי עם החוויות הכואבות של המשתפים, אם אני שומע חוויות ורובן לא גורמות לי להזדהות רגשית אלא לרתיעה מהמעשים שאני שומע שהוא עשה, זה לא יוסיף לי החלמה כך שאין טעם להמשיך לבוא לשם - לפי עניות דעתי האישית בלבד, כי אני צריך לנצל את הזמן היקר במקומות שכן יוסיפו לי החלמה כמו למשל הקבוצה הטלפונית - שגם הא מתחילה לנסות לקיים מפגשים בין החברים לפעמים (תודה סוד!) והיא יותר מתאימה לאופי ההתמכרות של חלק מהחברים האהובים פה.
ותמיד כדאי להתייעץ עם הוותיקים מה כדאי לעשות, מהכרותי את חלקם פה הם לא מייעצים לכל מי שסובל מהתאווה ללכת לקבוצות החיות מיד, יש כאלה שלא צריכים קבוצות חיות ויש כאלה שיאמרו להם - עוד לא סבלת מספיק בשביל זה, בתקווה שלא תסבול עוד כמובן, אבל אם תמצא את עצמך בעתיד נואש תדע שיש תקווה ונשמח לראותך בקבוצות עם רצון כנות וענווה אישיים להחלים באמת.
בנוסף ברצוני לשתף שגם אני בראשית דרכי בפורום היקר והקדוש שלנו הייתי לפעמים מתייחס בצורה ישירה לאנשים ולמה שהם כתבו, היום לימדו אותי אחרת, לימדו אותי שהדרך הכי יעילה ואפקטיבית באמת לעזור לאחרים זה לשתף מה עבר עלי ומה עזר לי, ואם זה לא עבר עלי אין לי מה לתרום באמת מנסיוני ואוכל אולי להפנות לאחרים שכן עברו את מה שעבר הכותב.
וחוץ מזה בל נשכח שאנחנו נמצאים בחברותא משותפת של אנשים קצת חולים, אנחנו לא יודעים איך הצד השני יקבל את דברינו, ושמעתי על סיפור של מחלים שהתכתב פה עם מישהו וכתוצאה מתגובתו הלא כ"כ עדינה, הלך להשתמש עם התאווה כדי לברוח מהתחושות הלא נעימות שהתגובה עוררה בו.
אני באמת מאמין שכולנו רוצים לעזור, ויש כאלה שצריכים ניעור רציני שיעיר אותי מהכחשתם, יש כאלה שצריכים חיבוק מכל הלב וחום ואהבה, יש הרבה חברים עם חוויות מגוונות בהחלמה, ואם כל אחד ישתף מה עבד בשבילו ואיך סולל לו אביו האוהב את מסלול ההחלמה בטוחני שהאוזניים של החברים הסובלים כרויות בהקשבה וברצון להחלים וכל אחד יזדהה עם מי שכמותו. ובא לציון גואל ולמחלימי תאווה ביעקב. במהרה בימינו. אמן ואמן. 
באהבה והערכה
'פנימה'
