חברים יקרים מאוד,
היום אני רוצה לדבר על משהו אופטימי למדי.

 אתמול עלה נושא שקצת גרם לכמה מאתנו לתחושה לא טובה. האם אנחנו מכורים לעולם? האם תמיד נשאר כאלה שכל מעידה קטנה יכולה לגרום להם לקריסה מוחלטת? יש משהו מפחיד בתובנה שלעולם ועד עד סוף ימינו נצטרך לחיות בצל הפחד והחשש ממשהו פנימי שיכול לפרוץ החוצה בחוסר שימת לב ולגרום לכאוס מוחלט.

בכלל, המושג "לתמיד" הוא מושג שמפחיד אנשים. כל אחד אוהב להרגיש משוחרר מכל מגבלה, לדעת שאין דבר שמאיים על חייו. החירות היא התחושה הבסיסית במבנה אישיותו של האדם. קראתי לא מזמן סיפור על טייס יהודי אמריקאי בימי מלחה"ע השניה שהפיץ כרוזים מעל מחנות הריכוז בהם כתב ליהודים שם שהמלחמה עומדת להסתיים, וכי ניצחון בעלות הברית נראה באופק. הוא מספר שמה שדחף אותו לעשות את זה, היה ניצול יהודי פליט מחנות שסיפר לו כי אנשים מאבדים את הטעם בחייהם עקב ייאוש וחוסר תקווה שהמלחמה תסתיים אי פעם. הוא תיאר איך הדבר הכי מסוכן ממנו התרחקו האסירים במחנה היה אנשים שאבדו את הרצון לחיות, כל קשר אתם היה מדבק ומפיל את האחרים, וכאשר מישהו היה מאבד את הרצון לחיות זה היה שאלה של ימים עד שהוא באמת היה מת.

אולי הגזמתי קצת בדימוי, אבל יש כאן נקודה שחשוב להגדירה. המחשבה ש"תמיד נשאר כך ולא נהיה משועבדים לפחד מהתאווה" מציקה ומדכאת. גם אסיר שנידון למאסר עולם, חי בתקווה שיום אחד הוא ישתחרר, זאת בתנאי שקצבו את ענשו. אם הוא יודע שענשו אינו קצוב ורשמית הוא אמור לבלות את כל ימיו בכלא תחושתו קשה ללא נשא. 

כאן יש לי תובנה אופטימית, דווקא לגבי המכורים לתאווה.

חוץ מעצם ההתמכרות שהיא דבר בעייתי לכשעצמו, ישנה משמעות גם לדבר אליו מכורים. לדוגמא, מכור לאלכוהול הוא מכור למשהו שבאופן רגיל אינו מזיק. שתיה חריפה היא משהו לגיטימי . בכל קיוסק, חנות או מסעדה יש שתיה אלכוהולית. באירועים ושמחות זה דבר שבשגרה. בימי שבת חג ומועד זה אפילו מצווה. זה מסובב את האדם יום יום וזה מותר ומקובל. אף אחד לא מסתכל משונה על מישהו ששותה כוס בירה במסעדה או סתם כך ביום יום. זה מקבל צורה בעייתית כשזה הופך להתמכרות. קשה יותר להתנזר ממשהו לגיטימי בדרך כלל.

שונה בכך היא התאווה. למרות הזמינות שלה יותר מאלכוהול, היא הרי בחינם ומוצפת בכל הרחוב, נשים ומראות וכו' בכל זאת היא אינה לגיטימית. כל אחד יחוש בושה בכך שיבחינו בהסתכלותו באישה או במראה אסור אחר. מביך ביותר לראות שמישהי שמה לב במבטים עליה. בושה גדולה להיתפס קונים מגזין עם תמונות לא ראויות, גלישה למקומות אסורים מתקבלת כסיבה מוצדקת לפיטורי עובדים, שלא לדבר על בגידות ממש שהם עילה מוצדקת לפירוק נישואים למרות הפגיע האנושה בילדים ושאר דברים בסיסיים בחיינו.

בקיצור, התאווה בכללה היא דבר שההתנזרות ממנו היא מקובלת לחלוטין. אם נוסיף לכך את עובדת היותנו יהודים שומרי תו"מ שאחד מיסודות הדת הוא ההרחקה מעריות עד כדי כך שההרחקות וחומרת עריות הוא האיסור החמור ביותר בתורה, יש משנה תוקף להרחקה גם למי שאינו מכור. אני זוכר למשל סיפורים על גדולי ישראל ממש, אנשים שבוודאי לא הייתה להם התמכרות לתאווה, הם היו פרושים מכל העניין, כמו ה"חפץ חיים" הרבי מבעלזא זצ"ל רבי אליהו לאפיאן ה"בית ישראל" מגור הרב הקדוש רבי שלמק'ה מזוועיהל  ועוד קדושי עליון, שעד סוף ימיהם ממש נזהרו מכל נדנוד קל של קשר לראיה אסורה אפי' באופן המקל ביותר. זה לא נבע אצלם ח"ו מתוך התמכרות אלא פשוט מתוך הקפדה על הרחקה מוחלטת מדברים אלו. (דרך אגב כידוע שרבי שלמק'ה מזועיהל שקדושתו הייתה ממש נוראה, נפטר מכיוון שלא הסכים בשום אופן שיחברו לו קטטר. לא עזרו כל השכנועים, והוא נפטר תוך כדי ייסורים מזעזעים העיקר שלא לגעת אפילו פעם אחת ואפילו לצורך פיקוח נפש!!!)

כיוון שבכל מקרה השמירה היתירה בעניינים אלו הנה מקובלת וחשובה, יותר קל לחיות עם המחשבה שאנו מחויבים לשימת לב יתירה בעניין. זה לא ממש מאיים. 

מבחינה זו אולי "זכינו" להיות מכורים לתאווה, ולהגיע לדרך להינצל ממנה ברמה כזו שגם אנשים לא מכורים לא מגיעים אליה. אנחנו משתדלים (ומצליחים ב"ה) להתגבר גם על ראיות "קטנות" שאחרים אולי מזלזלים בהם. בסופו של דבר יש לנו תוספת רווח מכל העניין.

בהצלחה ידידים,

יפה כתבת.
שאלה שעלתה לי בראש... האם יש בכלל אנשים ( עם אונות תקינה ) שלא מכורים לתאווה הזאת ???
זה שיש באתר הזה לדוגמה 1000 שומרי תו"מ זה אומר שלכל שאר המאות אלפים אין התמכרות לתאווה זו ? קשה לי להאמין... אני בסביבתי לא מכיר אדם דתי שלא פוגם ( חברים בני גילי...)

האם אנחנו "מכורים" ששונים משאר עמך ישראל ? או שמא אנחנו אלו שרוצים לצאת מזה ובכך אשרינו!

אדם יסודו, יישר כח עצום על הדברים.

אברהמו, יש כאן בלבול מסויים בין יצר הרע ותאווה לבין התמכרות.

יצר הרע יש לכולם ותאווה יש לכולם. בלי התאווה הזאת העולם היה מסתיים בתוך דור אחד. אבל התמכרות זה משהו אחר. אתן לך דוגמא בנושא: כולם אוכלים וזה דבר טבעי. אבל לא כולם מכורים לאכילה. אני אוכל שלוש פעמים ביום ולפעמים גם בין הארוחות אבל אני לא מכור לאכילה וזה אומר שאני יכול להחליט מתי אני רוצה לאכול ומתי אני לא רוצה לאכול. יש לי בחירה חופשית בנושא. אבל בנושא של התאווה למין - אני מכור. זה אומר שאין לי שום בחירה חופשית בענין הזה.

לעומתי, ישנם רוב האנשים בעולם שיש להם תאווה למין והם גם מקיימים יחסים (בצורה זו או אחרת) ויכולים גם לעבור על עבירות ואפילו לבגוד, אבל זאת לא התמכרות. הם לא מכורים כי זה תלוי בבחירה החופשית שלהם. ממני ניטלה הבחירה החופשית.

זלמן,
"ממני ניטלה הבחירה החופשית" - ?
מעבר להשלכות האמוניות של מה שאתה אומר, גם בפועל אתה בוחר כל יום מחדש לחיות את 12 הצעדים ולפעול כדי להיות נקי. הרי יכולת לשכב עכשיו בזבל, ובחרת להלחם, או להכנע, או לטפל.
אולי הכוונה שלך היא שאחרי שהגעת למצב של נפילה, או למקום מסוים אחר שתגדיר, אז אתה כבר לא יכול לעשות כלום בעניין. אבל יש לך עדיין בחירה חופשית אם לנסות לצאת מההתמכרות או לא. פשוט הבחירה שלך נמצאת בזירה יותר קודמת מאשר אדם רגיל. לא כך?

לגבי ההשלכות האמוניות - היו על זה כאן דיונים ארוכים כאורך הגלות ואין לי כח להיכנס לזה שוב פעם. אם אתה רוצה להרחיב את הידע שלך בנושא - אתה מוזמן לקרוא את הכל בדיונים הקודמים. רק אציין שהאור החיים הקדוש כותב מפורש שחור על גבי ספר שבענין של העריות יש דבר כזה שניטלה מאדם הבחירה החופשית.

בואו נעזוב את הצד הזה ונדבר על החלק המעשי לגמרי. כן, בפירוש ניטלה ממני הבחירה. אני לא אומר שזה נכון אצל כל אחד, אבל כן אומר שזה נכון אצלי. כאשר לאדם נשברה רגל, ניטלה ממנו הבחירה בענין הזה. הוא אמנם עדיין יכול ללכת לטיפול, אבל הרגל שלו שבורה וזאת עובדה (ולא משנה ההשלכות של זה מבחינה אמונית).

המצב שלי הוא שבחיים הרגילים שלי (בלי טיפול מקצועי או נס מהקב"ה) אין לי בחירה, ולא משנה כמה אני לא רוצה ובוחר לא לעשות את זה - אני עדיין עושה משהו שהוא נגד הבחירה שלי. אני מגייס את כל כוחותי כדי לבחור בטוב ואכן בוחר בטוב, אבל עושה את ההיפך מכך. זה אומר שאין לי בחירה על המעשים שלי.

לגבי השאלות האמוניות - אני באמת אחפש כאן, אם אתה זוכר דיון ספציפי אשמח אם תנחה אותי (ב"ה הפורום כבר די גדול...)
לגבי הבחירה באופן מעשי - אם אני מבין נכון, אתה אומר שאין בחירה חופשית במקרים ספציפיים, כי אתה חולה. את זה אני יכול לקבל ולהבין. בעצם, הבחירה שלך היא ללכת לטיפול, שבסופו או במהלכו תקבל את היכולת לבחור שלא להכנס לבעיות, או לא ללכת. וכן, אם להתמיד בטיפול וברצינות שלו או לא.
ובעצם, לדבריך, כל החיים - אם אגיע למצב בעייתי, אז אפול בהכרח? והבחירה שלי היא לא להגיע לכזה מצב?
כי לומר שאתה לא בוחר - זה מאד מוזר בעיניי. לי נראה ש12 הצעדים הם בחירה מתמדת.

אתה מדבר על המושג "בחירה" ואני מדבר על הבחירה בפועל... שכח מהמושג הזה כעת ובא נתייחס רק לרגע שבו אני עומד מול התאווה. האם יש לי בחירה שלא ליפול או שאני נופל גם אם אני בוחר בטוב?

יש לי בחירה האם לאכול שוקולד או לא. יש לי בחירה האם לעשן או לא. יש לי בחירה האם לאכול או לא (אפילו כשאני מאוד רעב ואני יכול להתאפק). אבל ברגע שאני עומד מול התאווה - אין לי בחירה שלא ליפול. הפוך: אני בוחר שלא ליפול ובכל זאת נופל.

נכון אבל לא מדוייק.

בא נעזוב רגע אותך ואותי שאנחנו בקבוצה ונלך אל העבר של שנינו לפני שנה.

רציתי בכל מאודי להפסיק, "בחרתי" בטוב ולא ברע, עשיתי את כל הפעולות הנכונות כדי שלא ליפול, התפללתי, הלכתי למקווה וכן הלאה.

בפועל - נפלתי.

האם היתה לי בחירה חופשית שלא ליפול?

סליחה שאני מתערב באמצע הדיון המעניין ..והמאוד מהותי
זלמן - קצת קשה לי התאוריה שלך , האם ייתכן כי כל הפעולות שעשית כדי למנוע מעצמך ליפול שוב
לא היו מספיק אגרסיביות?
האם ייתכן כי לא למדת מספיק על חומרת הוצאת זרע לבטלה?
האם ייתכן כי לא עשית לעצמך את הפילטרים הנדרשים כדי למנוע ממך גישה חוזרת למקומות לא צנועים?
מי כמוני יודע ששמירת העיניים היא דבר מטורף לבקש מאדם אבל אני חושב לעצמי שייתכן שאני לא עושה את המקסימום כדי להינצל מתאווה זו... אני יכול ( כמו ששמעתי באיזו הרצאה) להוריד מעיניי את המשקפיים וכך לא אראה דמות ברורה ... האם עשיתי את זה , לא! 
ייתכן כי אני לא מוכן להקריב את כל כולי כדי להינצל!  אבל ללא ספק אני מרגיש כי קיימת בי הבחירה החופשית.

אוי באמת, אתה חושב שיש משהו שיכולתי לעשות ולא עשיתי? תבין, כל החיים שלי היו על כף המאזניים, וידעתי שאם אשתי תופסת אותי עוד פעם אחת, אני מפסיד אותה, את הילדים, את הבית, את הרכב, את העבודה ואת החיים שלי. היה לי די ברור שהצעד הבא יהיה שאני מתפקר ובתוך זמן קצר אולי גם מתאבד.

אתה חושב שלא הלכתי בלי משקפיים? ועוד איך הלכתי. כמעט עשיתי תאונות העיקר לשמור על העיניים. אתה חושב שלא למדתי מה החומרה של העריות? ועוד איך למדתי. אני יכול ללמד אותך כל מה שאתה רוצה לדעת על ההשפעה של זה, הן על פי התורה והן בנפש האדם.

עשיתי הכל. מליון אחוז. אין דבר בעולם שיכולתי לעשות ולא עשיתי. ברור שהסכמתי להקריב את כולי כדי להינצל, אבל לא היתה לי בחירה חופשית. בחרתי בטוב ועשיתי רע. זאת העובדה והיא נכונה לגבי כל אחד מהמכורים כאן.