*שקית הזבל שלי*

אתמול בערב הוצאתי את שקית הזבל, העמוסה לעייפה, מן הפח. זה אחד מהדברים שאני עושה בבית בתקופה האחרונה כחלק מיישום עקרונות ההחלמה בבית (בעצם, זה אחד מתוך שני דברים... השני הוא שטיפת כלים). 

ואז, זה קרה, בלי כל התראה או התרעה מוקדמת: חור ענק נפער בתחתיתה של השקית וכל הזבל נשפך החוצה ("ריח של קיא", כפי שהיטיבה אשתי לתאר).

מצאתי את עצמי עומד שם. במחשבה לאחור, דווקא בצורה די רגועה (ייאמר לזכותי גם שהיה ברור לי שאני הולך להרים את ערימת הסירחון הזו...). שואל את עצמי למה זה קרה לי. מרגיש כמו שאיזה מישהו נודניק שוב עשה לי משהו...

ואז, עלה לי הרעיון לפוסט הזה. מעז יצא מתוק, ומסירחון ריח ניחוח...

הפנים שלי מלא וגדוש בזבל. לא נעים להודות בזה, אבל זו המציאות. הרבה פגמי אופי, גישות, מחשבות ורגשות חולים.

הזבל הזה חייב איכשהו לצאת החוצה. למרבה המזל, הוא יכול לעשות זאת בכמה אופנים.

לפני התכנית הכרתי רק אופן אחד לעשות את זה. לנסות לחנוק כמה שיותר בפנים את הזבל הזה (כי אני הרי האדם המושלם, בעל המידות התרומיות...), עד שאני לא יכול לשאת אותו ואני משפריץ (מקיא?) אותו על האנשים הסובבים אותי.

לפעמים ניסיתי איכשהו להוציא את הזבל הזה החוצה בצורה מבוקרת, בלי שאף אחד ייפגע מהריח. ניסיתי לטפל ברגשות שלי בכל מיני אופנים. אבל הדבר היה דומה לניסיון להוציא את הזבל הגדוש באמצעות שקית זבל של חברה לא איכותית, כפי שקרה לי אתמול (האמת, וזה גם טוב לנמשל, שזה קרה לי עם שקית של חברה מוכרת ובעלת שם, אבל כנראה שבשביל להוציא את כמויות הזבל *שלי* מבלי שהשקית תיקרע, צריך איכות אחרת לגמרי. כמו של השקיות שאני בדרך כלל מקפיד לקנות).

כשהגעתי לתכנית, מצאתי סוף סוף את שקית הזבל שלי. שקית זבל חזקה ביותר, ששום עומס לא יקרע אותה. באמצעות צעדים ארבע עד תשע, אני יכול לטפל בכל השליליות שנמצאת בתוכי, בצורה סטרילית והרמטית, ולהוציא החוצה את כל הזבל מבלי שאחרים ייפגעו (ומבלי שגם אני אתלכלך...).

ולא זו בלבד. כשאני מטפל בזבל בצורה הזו, לא רק שהאנשים סביבי לא מריחים את הסירחון שלי, הם אפילו מרגישים שנודף ממני ריח ניחוח.

אה, ועוד משהו חשוב: אני חייב, אבל פשוט חייב, להוריד את הזבל כל יום. אחרת, גם השקית החזקה ביותר תיקרע מרוב עומס. 

רק להיום, אני נכון להוריד את הזבל שלי. ואתם?

לא יודע למה, אבל מאוד הסתבכתי להעלות את זה לכאן. שלוש ההודעות פוסט אחד הם שכוכביות מפרידות בין חלקיו.

לאחרונה כמעט כל פוסט מהסגנון הזה שאתה כותב חודר אלי עמוק  כמעט בכל מילה זה כל כך התחזק עד שהיום עוד לפני שקראתי מה שכתבת הוצאתי גם שקית זבל ועבר לי בראש בערך באותו כיוון עכשיו אני קורא וזה כבר מתחיל לשעשע

חזק ביותר. רק להיום. רק להיום אני ינסה להוציא את השקית זבל שלי החוצה.
לאחרונה אתה ממש מפציץ טהרני. ממש מחזק ומועיל!!!
אוהבים!!!

אמנם אני חדש בכל העסק פה של ההחלמה 
ושל זה שאני חסר אונים וזה שאני מכור .יופי הבנתי. 
אבל מה הענין לחטט ברע כל הזמן איזה רפואה זה מביא ??? אני מכור ואני מכור ואני מכור ואני זבל. למה???? זה מטרת התכנית? ככה זה אמור להיות 
לרדת על עצמנו כל הזמן?  מה חסר לנו רגשי נחיתות?   מה הקטע של רגש הפצוע הזה ?? סליחה אם זה לא במקום מה שאמרתי אבל אם אני צריך להרגיש שאני זבל כל הזמן אז סאלמת.

מושיקו1 כתב on 18 פבר' 2017 23:44:

מושיקו היקר
ההבדל בין הזבל של עד היום ו הזבל החדש הוא עצום...
עד היום כמו שאתה אומר הסתכלנו על הזבל וזה הוביל לרגשי נחיתות וכשלא זה בגלל שהדחקנו.. 

היום אנחנו לומדים להסתכל על החסרונות בעין מפוכחת פשוט להכיר בחסרונות שלנו לדעת מאיפה דברים באים ולדעת להתמודד עם דברים כשהם באים 
ותתפלא לשמוע ממהותיקים ושמעתי את זה כמעט מכל ותיק שאני מכיר שאחרי חפירה מפוכחת בזבל הזה אין מקום לרגשי נחיתות להפך הרבה יותר הערכה עצמית... 

שווה לנסות אני ניסיתי בנתיים על קצה המזלג וכבר אני יכול להגיד לך שזה עולם אחר...

אולי אני יבין מה שאתה אומר בהמשך.עכשיו 
זה עושה לי רע .תודה רבה על התשובה 

מושיקו היקר. אני בדיוק בימים האחרונים כולי בבאסה מזה. פתאום אני כולי לא רוצה לחפש בנרות את כל הפגמי אופי שלי. לא רוצה.
אני לגמרי מזדהה עם ה״סלאמת״ שלך. לגמרי.
דיברתי עם הספונסר שלי היום והוא אמר לי דבר מעניין מאוד. הוא אמר לי לכתוב כל יום 5 דברים טובים עליי.
סוד אמר היום בקבוצה שבצעד 4 לא רק כותבים פגמי אופי אלא גם מעלות. 
והנושא הוא להכיר את עצמי אבל באמת. בלי פילטרים בלי הסוואות.
כי אנחנו כל כל מדחיקים דברים וכדי להיות נורמליים ולחיות עם פרופורציה צריך לעשות חשבון מה יש לנו ומה אין לנו.
מקווה שאני ימצא דברים טובים...
אוהבים.