הצעד הראשון מעורר בי הרבה חומר למחשבה, מכיוון שאיך שאני רואה את זה שהוא בא בשלב ראשון להילחם בערמומית של המחלה שלנו שזה הגורם העיקרי לנפילה, דוגמה לזה, יש לי קרוב משפחה חולה פרקינסון ומטבע הדברים זה גורם לו נכות פיזית שגורם לו חוסר יציבות וקושי בהליכה ולכן הרבה פעמים כשהוא הולך הוא נופל, ובכל זאת הוא ממשיך ללכת וממשיך ליפול, והרופא הסביר לו שחלק מהמחלה בפרקינסון [בשונה מאלצהיימר] זה שהנכות היא רק בגוף אבל הראש נשאר צלול במאה אחוז, אמנם מצד שני המחלה היא ערמומית ומרמה את הבן אדם וגם אם הוא יפול מאה פעמים כל פעם הוא חושב שהפעם יהיה בסדר שהוא ילך טוב ולא יפול והוא לא מצליח להשלים עם זה שיש לו נכות שלא תלויה ברצון שלו.
כך אני מרגיש גם כאן שההתמכרות זה חלק מהמחלה שלי ובמשך למעלה מעשרים שנה כל פעם אמרתי לעצמי הפעם אני ילך ולא יפול ואפילו שנפלתי אלף פעמים הפעם אני בטוח שאני לא יפול ואני לא מבין שיש לי נכות שגורמת לי ליפול וזה לא קשור לרצון שלי, לכן אני חושב שהצעד הראשון בעצם בא להזכיר אתה חולה ובמחלה שלך אתה נופל וזה לא בשליטתך אפי' שנראה לך שכן, וחלק מהמחלה שלך היא מרמה אותך ואומרת לך שהפעם לא תיפול, ולכן אני חייב להודות בחוסר אונים ולדעת שאפי' שנראה לי שאני לא יפול זו המציאות אם אני יילך אני יפול!!!, והפתרון לזה זה כל פעם ללכת לרופא שיזכיר לי שלא להאמין למחלה, ועיקר הבעיה שזה לא חד פעמי אלא כל יום מחדש אני צריך את התזכורת הזאת כי אם לא המחלה תכריע אותי, והחלק הקשה בסיפור הוא שככל שאני יותר שומע לרופא ולא מאמין למחלה שלי אני לא נופל ואז כל פעם מחדש מתחיל וויכוח פנימי בתוכי האם אני כן שולט על עצמי או לא? מה באמת האם אני לא יכול לשלוט בעצמי? הנה מציאות שאני שולט ולא נופל!אבל התשובה לזה, נכון אני שולט בעצמי אבל רק בתנאי שאני יזכיר לעצמי כל יום שזה תלוי רק בדבר אחד וזה בתנאי שאני ימשיך בתוכנית, כי אחרת מה שונה היום מאתמול ומה יגרום לי לא ליפול? ובתפילה לבורא עולם שיעזור לי תמיד לזכור שבלי עזרה של התוכנית אני בסכנה מיידית של נפילה.
