חברים יקרים,

הנושא הבא הוא נושא בעל השלכות חשובות לכל הגישה שלנו למאבק בתאווה ולהתמכרות, והוא נושא עדין כי יש בו נקודות שנראות כסותרות הרבה מהיסודות של הליך ההחלמה שלנו, אז אנסה לעשות את זה בזהירות, ואשמח לשאלות כדי להבהיר את זה עד כמה שניתן.

כולנו כאן באתר הנפלא GYE (ראשי התיבות של המילים באנגלית "שמור עיניך"), ואחד הכלים שיש לנו הוא 12 הצעדים שזאת שיטה שבמקורה מגיעה מההתמכרות לאלכוהול ונקראת AA (אלכהוליסטים אנונימיים), כאשר אנחנו מבצעים אותה באופן כללי על פי הדרך של ארגון SA (סקסוהוליסטים אנונימיים) שהוא ארגון בינלאומי רוחני (לא דתי) בעל קווים ברורים ודעה מוצקה על כל הנושא של התמכרות.

למרות שאנחנו עובדים בגדול בשיטה של AA ו- SA, בפועל יש שינויים בגישה של GYE להתמכרות וכן להחלמה. בפועל אנחנו קוראים מהספרות של AA (הספר הגדול וכן 12 צעדים ו- 12 מסורות) ומהספרות של SA (הספר הלבן), ובדרך כלל זה מתאים לנו במאה אחוז, עדיין ישנם שני שינויים מהותיים שאנחנו צריכים לשים לב אליהם, וזה נוגע בעיקר לדרך בה אנחנו מעבירים את המסר למכורים אחרים - פחות לדרך בה אנחנו בעצמנו חיים ומשתמשים בתכנית.

בצעד הראשון אנחנו אומרים: "הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה, וכי אבדה לנו השליטה על חיינו". החלק הראשון מתאים לכל אחד שמגיע לכאן, אבל החצי השני של המשפט הוא לא בהכרח מתאים לכל אחד מאיתנו, לפחות לא במובן הפשוט של הדברים. הגישה הרווחת ב- SA היא שאדם לא מגיע לתכנית בלי שני דברים: א. הוא הרים ידיים במאבק מול התאווה. ב. התאווה הגיעה למצב שזה השתלט לו על החיים והם יצאו מכלל שליטה. אבל מה קורה אם יש אדם שאומר: "אני מאונן ולא מצליח בשום אופן להפסיק, אבל החיים שלי בסדר גמור וזה לא מפריע לי בשום דבר"?. התשובה שלהם תהיה - סע לשלום, המפתחות בפנים. הם לא רואים בעיה באוננות ולא רואים בעיה כל כך חמורה גם בכך שאדם לא מצליח לעצור את עצמו. הם כן רואים בעיה כאשר אדם מאבד שליטה על חייו בגלל התאווה (ואז לא משנה מה סוג התאווה).

אבל אצלנו ב- GYE זה שונה, וכאן נכנס המרכיב הדתי לתמונה. חבר שלא מצליח להפסיק את האוננות (לדוגמא), למרות שהחיים שלו הם בסדר גמור, הוא עדיין במצב בעייתי מאוד עם עצמו ואנחנו מזמינים אותו להצטרף לנסיון להחלמה (לא משנה באיזה כלי מהכלים שמופיעים באתר, וזה כולל כמובן גם את 12 הצעדים). כי חבר שמאמין שמדובר בעבירה, עצם העובדה שהוא לא מצליח להפסיק - היא חמורה ומפריעה לו לחיים מהמון בחינות כמו פיצול האישיות, הרגשת השקר, הרגשת הריחוק מהקב"ה וכן הלאה. אז למרות שיתכן שזה לא פגע בו בשום צד אחר של החיים, עדיין הוא מבקש עזרה ומגיעה לו העזרה כדי שיצליח להפסיק את הפעולה הכפייתית.

הרבה פעמים, כאשר נתחיל לחפור לעומק, נגלה שההתמכרות אכן השפיעה על צדדים רבים נוספים בחיינו שנגרמו מכך שהרגשנו רע והרגשנו שאנו עושים שקר עם עצמנו, אבל כאמור, לא מדובר כאן על משהו שחייבים להרגיש כתנאי הכרחי לבקשת העזרה ולקבלתה.

והנושא השני הוא היחס להתמכרות כמחלה "לכל החיים". בספר הגדול מופיע הדימוי לכך "אדם שאיבד רגל", הוא לעולם לא יגדל רגל חדשה, ולא משנה עד כמה הוא יטפל בעצמו. אנחנו גם מתייחסים לכך כאלרגיה שהיא סוג של מחלה לכל החיים. היחס הזה הוא בריא לכל אדם שהגיע להכרה שהוא מכור, כיון שכך הוא נותר תמיד בכוננות ולא מרשה לעצמו לנסות לטעום מהפרי האסור. אם אני משכנע את עצמי שההתמכרות "נחלשה" או ש"ניצחתי את ההתמכרות", זה מסוכן לי מאוד כי כך יש סיכוי גדול שאגיע במהירות לאותו מקום בו הייתי כבר.

עד כאן הכל נכון לגבינו, אבל כאשר אנחנו מדברים עם מישהו אחר שלא נמצא במצב שלי, חשוב להבהיר שזה לא חד וחלק, ובפירוש ישנם אנשים שנולדו עם אלרגיה לבוטנים והיא נחלשה במשך הזמן ויש אפילו מקרים שאנשים שהיו אלרגיים לדבר מסוים ואחרי תקופה מסויימת הם כבר לא. נכון שאף אדם אלרגי לא יילך לטעום משהו מסוכן כדי "לבדוק" אם הוא אלרגי, אבל חשוב לדעת שיש מצבים כאלו. זה חשוב בעיקר בגלל הנקודה הראשונה שבה מגיעים אנשים שהחיים שלהם עדיין בשליטה יחסית והכל בסדר אבל הם רוצים להחלים, ומצד שני כשהם שומעים שמדובר על משהו "לכל החיים" הם נרתעים מהטיפול (ואז באמת נתקעים "לכל החיים" עם התאווה... אף פעם לא הבנתי למה עדיף להיות עם התאווה לכל החיים מאשר להיות עם ההחלמה לכל החיים. לא משנה).

וחשוב לזכור נקודה אחרונה. ההתמכרות זה לא מדע מדוייק. כל מה שאני כותב זה מה שאני מרגיש מהמצב שלי וממה שאני רואה סביבי, אבל לא בהכרח שמה שנכון עבורי - נכון עבור אדם אחר.

זלמן יקירי,

ברשותך אני אתייחס לשתי הנקודות שהעלת:

1. עניין איבוד השליטה על החיים:

לפני כשבוע כשקראנו בקבוצה את הקטע מתוך הספר הגדול: "...איבדנו שליטה על חיינו..." לחלק מאיתנו זה לא היה מובן איך איבדנו שליטה.
ואכן אחרי הפגישה התקשר אלי אחד החברים ושאל אותי: "איך איבדנו שליטה על חיינו, אני לא מרגיש שאיבדתי שליטה על חיי?"
אז חשבנו ביחד והגענו למסקנה שבאותו רגע שהתאווה משתלטת עלי (גם כשאני "רק" מאונן) אני חסר אונים מולה ואני מאבד שליטה על חיי. - ממש כפשוטו.
אם מישהו ידבר אלי אני לא אקשיב אם יקרה אסון לידי אני לא אשים לב. - התאווה ממש משתלטת על כל חיי אפילו רק לרגעים אללו בהם התאווה אוחזת בי חזק.

וכשאני כותב את השורות האלו אני חושב לעצמי:
בעצם אחרי שהגענו לכזו מסקנה, מאי גבר בין גוברין?
במה אני, שרק אוננתי, שונה מחברי שאף הגיעו לבגידה עם אישה אחרת.
גם להם ישנם רגעים שהתאווה משתלטת עליהם וישנם רגעים שהם בשליטה מלאה, אחרת הם לא היו מצליחים לפתח קריירה מצליחה ולעשות דברים נפלאים בחייהם וכולי.
אז גם לי, שאוננות היתה ה"בגידה" הכי גדולה שלי, ישנם רגעים בהם התאווה משתלטת על חיי וישנם רגעים שאני בשליטה מלאה.
אז יצאה מסקנה כזו: כולנו מאבדים שליטה על חיינו כאשר אנחנו משתמשים או כאשר אנחנו בהשפעת ההשתמשות.

2. עניין ההתייחסות להתמכרות כאובדן רגל או כאלרגיה:

תוכנית 12 הצעדים מדברת על שינוי - שינוי שלי.
אחרי העבודה על 12 הצעדים שמואל הישן כבר לא יהיה ובמקומו יוולד שמואל החדש.
ולפי זה קשה מאוד להתייחס לזה כאובדן רגל, כי כשאני נולד מחדש יש לי גם רגל חדשה ולמי שאיבד רגל זה לא אפשרי להצמיח רגל חדשה גם אם הוא מאוד ירצה.
לדעתי זה אכן כמו אלרגיה שניתן ברבות הימים לבטל אותה כלא היתה.
רק שהעבודה הזו היא עבודת חיים, למרות שאנו קוצרים את פירותיה עוד באמצע הדרך.

אני מסכים עם מה שאתה כותב אבל רוצה לחדד נקודה נוספת. בצעדים הבאים נראה, שכל הטינות והפחדים שלנו הם המניעים האמיתיים לכל מה שמתרחש בחיים שלנו, ולמרות שנראה לנו שאנחנו בשליטה, האמת שזה לא בדיוק ככה. אז במובן הזה - ברור שאני יכול לומר שאבדה לי השליטה על חיי.

zalmen כתב on 13 יוני 2012 15:45:


אני רוצה להעיר ולהאיר נקודה ביחס למה שכתבת.
גם אני לא בגדתי עם אשה אחרת, וגם האוננות שלי לא לגמרי הפריעה בחיים (מלבד הענין הדתי) אך בכל אופן כשהגעתי לSA ידעתי מעל לכל ספק שחיי הפכו לבלתי ניתנים לניהול, כיון שמבחינה ריגשית לא יכולתי להכיל את הטינות והפחדים וכו' וכו'. עמדתי קרוב לגירושין ולא יכולתי יותר לסבול את המצב.
מה שאני רוצה לומר הוא- גם מי ש"רק" מאונן- יכול להיות מכור ושייך לSA. בספר הלבן אומרים לנו שלא משנה באיזו צורה של מיניות כפיייתית הגענו- אנו שייכים לSA. חוסר הניהול יכול להיות מהמצב הרגשי. וגם הבחנתי שחברים רבים נמצאים בהכחשה לגבי החיים שלהם, ורק אחרי התקדמות בהחלמה מסוגלים להודות שחייהם בלתי ניתנים לניהול.

אני לא מתכוין שכל מי שמאונן הוא מכור, אך עדיין- אדם שפועל נגד הערכים שלו ולא מצליח להפסיק- סביר להניח שהוא מכור.

עוד הערה: שמעתי מסר מחבר ותיק בארה"ב בו הוא אומר שעד גיל 33 הוא רק היה מאונן, מה שהוא עשה אח"כ- דברים שלא ראוי להעלותם על הכתב...
ז"א שאין לאף מכור ביטוח, וכמו שזלמן מדגיש פעמים רבות.

רק להיום, מהו לדעתך המדד הקובע אם אדם מכור או לא?

כמו שזלמן כתב- התמכרות אינה מדע מדויק, אך בספר הלבן של SA ישנם כמה טסקטים שיעזרו לך.
ישנם 20 שאלות אני מצרף קישור לאשכול בו הן מופיעות:
www.guardyoureyes.org/forumheb/index.php?topic=571.msg6260#msg6260

מלבד זאת, באופן כללי אני חושב שמי שמנסה להפסיק (ובשביל זה הוא כאן...) ולא מצליח לבד- הוא כנראה מכור.

בספר הלבן כותבים על שלש תופעות של התמכרות, אנסה לכתוב אותן בקיצור במילים שלי.

1.  סבילות: תופעה של התרגלות לסם, ומעבר לסם קשה יותר. במקרה שלנו, האוננות שסיפקה אותנו בעבר צריכה להיות בתוספת של תמונות, אח"כ צריך תמונות יותר מפורשות, סרטונים, קשרים מחוץ לנישואין, גברים וכו' וכו'. (גם מי שנמצא בשלב נמוך יחסית, שיבדוק האם התופעה היתה אצלו ברמה נמוכה- שמה שסיפק אותו בעבר לא מספיק לו כעת.)

2. הימנעות: התופעה שמאד מאפיינת אותנו- "זו הפעם האחרונה" "ממחר אני לא נוגע בפורנו" חסימות לאינטרנט ואח"כ לפרוץ אותם וכו'. ז"א לנסות כל הזמן להפסיק- ואח"כ לחזור לזה.

3. נסיגה (קריז): כשמפסיקים שימוש בסמים ישנה תופעה של סבל גופני ונפשי, הם הולכים לביה"ח לתקופה כזו. אצלינו זה מתבטא בהרגשה פיזית לא נוחה ברמות שונות, ובעיקר בהתפרצויות של רגשות- כעס, טינות, פחדים- כל מה שכיסינו עליו בתאוה במשך השנים מתפרץ. באופן פרדוקסלי אנו נעשים גרועים יותר בתקופת הנקיון הראשונית מהסיבה הנ"ל.

מקוה שעזרתי...

רק להיום, אני מאוד נהנה לקרוא את הדברים שלך ובכלל שמח מהשחקן חיזוק החדש שלנו כאן בתכנית של הצעדים...

אולי תכתוב לנו קצת על עצמך? ככה בראשי פרקים שנכיר קצת יותר טוב. תודה.

אגב, מה עם מישהו שרוצה להפסיק לאונן אבל זה לא מפריע לו מבחינה רגשית ובטח שלא הביא אותו לגירושין. זה מפריע לו רק בגלל שמבחינה דתית זה אסור. נראה לי שהוא לא כל כך ימצא את עצמו ב- SA.

zalmen כתב on 15 יוני 2012 13:26:

אשתדל לכתוב על עצמי בקרוב בלנ"ד, תודה.

אם יש מישהו כמו שתיארת- שיפסיק לאונן וזהו.
(פעמים רבות יצא לי לעבור רעב ליד חנות שווארמה בהכשר רבנות- ולא קניתי, פעמים רבות הייתי צריך אור /מזגן בשבת ולא חיללתי, גם עברות שנכשלתי בהם לא חזרו על עצמם ברשימה שלי ליו"כ כל שנה- רק האוננות., ז"א שכשזו עבירה ללא התמכרות- הוא לא צריך את GYE בשביל זה.)

יקירי, אני לא חולק עליך בכלום, אני מסכים איתך בכל מילה שאתה כותב (לא רק כאן אלא בכלל, עוד לא מצאתי דברים שאני חולק עליך). אבל אני שואל כדי לחדד את הדברים לחברים חדשים.

בא נאמר שישנו חבר שהוא מוכר לגמרי לאוננות, אבל הסיבה שהוא רוצה להפסיק איננה רגשית אלא דתית. (אני יודע שאין מצב שזה לא פגע בו רגשי, אבל הוא כעת לא מתייחס לכך ומגיע רק בגלל הצורך הדתי להפסיק לעשות "עבירה"). האם יש ל SA מה לתת לו?

אגב, אני משתדל בעצמי להשתתף בפגישות של SA, כך שאני לא זר לנושא ולא מגיע ממקום של נגד ח"ו, אלא רק מנסה להבהיר לחברים אחרים שלכולם יש מקום, גם אם מצבם לא קשה בכלל.

zalmen כתב on 15 יוני 2012 13:50:

אני גם מאד נהנה מכל שאתה כותב- ניכרת שם הרבה החלמה.

כעת הבנתי אותך טוב יותר.
אני מכיר חברים שהגיעו לSA ממצב כזה שאתה מתאר, הם מרבים להתווכח פחות או יותר כמו פה בפורום, אבל נשארים נקיים....
ולבסוף הם מפנימים את העובדה שהם מכורים.

אך ישנם רבים שבסוף עוזבים, אני חושב שעבור אלו הפורום מאד יכול להועיל.

רק להיום, תודה.

אגב, בנוגע למה שאתה כותב "שיפסיק לאונן", אני חושב שאם מדובר באדם לא נשוי, יהיו הרבה שיאמרו שזה מאוד מאוד קשה לא לאונן בכלל (נאמר פעם בשבועיים שלושה) ומי ש"לא מתגבר" פעם בתקופה בתקופה לא קצרה שכזו, לא נקרא מכור.
אני לא חושב שזה דומה לשווארמה לא כשרה, שיש לה תחליפים. זה אולי דומה למישהו שיחליט שהוא עושה דיאטה, ויפול ולא יצליח, (כמו רוב האנשים) שאני לא חושב שזה אומר שהוא מכור לאכילה.

אני לא כותב את זה סתם בשביל להתווכח, אלא בגלל שאני חושב שיכול להיות שבחורים שלא מתגברים מידי פעם יקראו את זה ויחשבו שהם מכורים, ולדעתי הם לא.

תודה גד.

הויכוח כשלעצמו הוא לא חשוב ולא נוגע אלינו, אך יש כן נקודה שנוגעת אלינו בזה,
אני כל חיי לא האמנתי שיתכן שכבחור יהיה אפשר לעבור זמן מה בלי לאונן, כעת אני מבין שזה הראש החולה שלי- ראש של מכור לא יכול להבין שיתכן דבר אחר.
וזה חשוב לנו לדעת, התכנית מלמדת אותנו "שהמין אכן נתון לבחירה", ואם אנחנו בהחלמה- אפשר להיות מאושרים בחיים גם ללא מין בכלל!!!
אני יודע על חברים נקיים שהם רווקים (חלקם גם לא יתחתנו כיון שאין להם משיכה לנשים) ואעפ"כ מאושרים, וכן על חברים שעשו המנעות מרצון ממין עם נשותיהם- והיו מאושרים.
אז אף שקשה לי עדיין להבין את זה כי אני עוד לא שם, אך אני יודע שזה קיים, ובאותה מידה יתכן שמי שאינו מכור מעביר את בחרותו מבלי לאונן.

אגב, ישנה תוכנית למכורים לאוכל (OA).

אכן, מסכים איתך לגמרי. גם אני למדתי זאת כאן, ומנסה להפנים את זה.

(אבל, זה  לא קשור למה שכתבתי. קשה מאוד להמנע מאוננות ללא עבודה רצינית, זו עובדה שמסכימים עליה כל בעלי המקצוע שאני מכיר, גם הדתיים וגם אלו שאינם. ולא כל מי שלא מצליח - מכור.
אני יודע שיש OA אבל תסכים איתי שלא כל מי שמנסה להתחיל דיאטה ולא מצליח, הוא מכור לאכילה. כיון שכידוע, רוב האנשים שמתחילים דיאטה לא מצליחים לעמוד בה)

זלמן,יישר כח גדול על הדברים.הם חידדו לי כמה נושאים .תודה.
שנית,כמו שנכתב,יש הבדל בין הsa לביננו,הדתיים.בניגוד לכולם,שרואים הבדל בין חוסר אונים מול התאווה,לבין איבוד שליטה על החיים,ולדידם לא כל מי מאונן יש לו בעיה,שאלת איבוד השליטה היא הקריטית,לנו,כאנשים דתיים אסור ליפול.צריך 100 אחוז הצלחה.
וכך קורה,שמצטרף חדש לפורום,לא משנה מי,שכותב שהוא מאונן מידי פעם, [כמו כל העולם,כמעט],אנחנו מיד מנסים לצרף אותו לחבורה ולהסביר לו כמה הוא מכור ומיסכן,וחייו הרוסים,ואיבוד שליטה,וכולי,וכולי,ואנו מנסים ממש לשכנע אותו שאם הוא לא יתחיל את שיטת 12 הצעדים מי יודע לאין זה יתדרדר.וכך אנו לוקחים אנשים נורמטיביים,מלחיצים אותם,והופכים אותם למכורים,כי השיטה נועדה למכורים.
יתכן שאם היינו גויים היינו אומרים לו-"אתה במקום הלא נכון,השיטה הזו לא בשבילך.אתה לא מכור,התנהגותך לגיטימית".
יתכן שהוא עצמו לא היה מחפש לצאת מזה,כי אין לו שום  בעיה עם אוננות!

אני חותם על כל מילה שלך.