שלום לכולם,
התחלתי את תוכנית הצעדים, והיום היתה הפעם הראשונה בקבוצה טלפונית.
כיוון שהם בצעד 6 ואני רק התחלתי אני משתמש בכלי הזה של הפורום לעשות קצת שיעורי בית מצעדים הראשונים.
אני עוד לא מבין את התמונה המלאה של הצעדים, אבל רק לשמוע את קולות ההחלמה ולשמוע על מס' הימים של האנשים אומר הכל.
אז ככה בצעד הראשון הבנתי (למרות שמזמן ידעתי) שאני חסר אונים, אני חסר אונים מול התאווה 
אספר מדוע, אני מתמודד איתה מגיל צעיר, היא ליוותה אותי מתחילת גיל העשרה ועד לעכשיו אמצע גיל העשרים 
בכל שלב בחיים (ישיבה/הסדר/צבא/נישואין/אברך/עבודה) היא ליוותה אותי.. היום כשישבתי לכתוב על פעם שבה הייתי בטוח שאני יכול לטעום קצת בלי ליפול (ואז ליפול בענק כמובן) הבנתי מה קרה לי, לאורך כל הפעמים שניסיתי להפסיק על ידי כלים שונים בעצם לא באמת תיכננתי לעזוב את התאווה היה לי כל כך טוב איתה גם כשהיא הרסה לי כל כך הרבה תחומים בחיים
היא סיפקה אותי.. אליה הייתי בורח בכל קושי שהיה לי.. וגם בלי קושי הייתי נופל כי הרגשתי שזה מי שאני שהיא חלק ממני זה חלק מהשיגרה שלי ומהפעולות היוםיומיות שלי,
הגעתי למצב שאני לא יודע בכלל מה זה חיים בלי תאווה עד כדי שלפעמים הייתי נופל כי מה אני אעשה בכל הזמן שיהיה לי אם אתגבר על התאווה? איך חיי אדם בלי??
וזה החוסר אונים שלי, חוסר האונים שלי הוא שלא מצאתי את עצמי, אני פוחד כל כך לחיות בלי התאווה עד שזה מה שהופך אותי לחסר אונים אני פוחד להתמודד עם מי אני באמת.. 
אני מכור,
קראתי לזה בורח לתאווה כי זה מה שהייתי עושה בתחילת הדרך שם הייתי חושב שאני מוצא את עצמי ומפצה על בעיות של חוסר ביטחון על לחצים וכו.. אבל גם מיד אחרי נפילה הייתי בורח מהנפילה, הייתי בורח לישון בורח כדי לא להתמודד עם זה שנפלתי כדי לא להתמודד עם העובדה שאני מכור אלא לנסות לחשוב שאולי זה לא קרה או היה חד פעמי.
אבל זה קרה
זה קרה כי אני לא רציתי להבין ולא רציתי להודות
אני עם כל האווה הענקית שבי קטן וחסר אונים מול התאווה ואני צריך עזרה כי לבד אני לא יכול
אני יכול רק עם אחרים ועם הקב"ה העיקר לא לבד
פרקתי כאן המון כדי לעזור לי בתוכנית הצעדים,
אשמח לתגובות (למי שהיה לו כח לקרוא הכל) על חוויות דומות ועצות איך להמשיך את ההתחלה הזאת כדי שהפעם אעשה משהו כולל...

דבר ראשון ברוך הבא חבר יקר. 
כל הכבוד על הכנות ועל האומץ להודות שאתה מכור...
לי אישית עזר דבר ראשון הקבוצה הטלפונית עצתי היא אל תפספס בכלל ואל תוותר עליה היא עזרה וניווטה אותי להחלמה. 
דבר שני זה התמדה. כל יום לעשות פעולות (פעולות אני מדגיש ולא רק בראש) קבועות. רק ככה לאט לאט יש ניצחון גובר והולך. 
דבר שלישי זה לעבוד את התוכנית. בלי זה לא באמת נתקדם בהחלמה. 
אוהב. 

תודה לך אח יקר.
אוהב אותך מאוד, מזדהה עם כל מה שכתבת.
עזר לי מאוד לקחת ספונסר ולהתחיל לעבוד את הצעדים, ממליץ גם לך בחום.

תודה לך ששיתפת 
כל כך מזדהה עם התחושות והמצבים שתיארת..
מאחל לך החלמה נעימה!!
באמת הקבוצה הטלפונית עושה אצלי פלאים וגם להיות בקשר עם החברים
 (אפשר לבקש מסוד הכניעה שיצרף אותך לטבלה עם המיילים של החברים שמשתתפים בקבוצה הטלפונית)
 גם ביום שהכל סבבה..
מאחל לעצמי ולכל החברים פה וגם לך חבר יקר!
לעבוד על הצעדים ולזכות להשתחרר ולדעת שאפשר אחרת!!
אוהב

אוהבים אותך,
מה שכתבת כאן זה מבוא לצעד ראשון שלך,
קבלה, שאתה מכור, ושלבד נכשלנו,
תמשיך איתנו, צור קשר עם חברים בפורום, ורק ביחד נתקדם בצעדים,
והכי חשוב תתחבר לספונסר, וזה המהלך הכי חשוב בהחלמה.

שלום לך
אני נורא נורא מזדהה איתך
במיוחד עם הקטע שכתבת שלפעמים היית בורח לתאווה 
רק בגלל שמבחינתך אי אפשר לחיות בלי התאווה
לי באופן אישי זה עזר לי מאוד להבין שאני פשוט חסר אונים
שאין לי מעצמי כלום פשוט כלום
שהתאווה הורסת את הכל
אז תמשיך לבוא ולשתף הקבוצה הטלפונית היא פשוט מדהימה 
אבי