חברים יקרים ואהובים.
אני נמצא כעת בין שמים וארץ על מטוס חזרה מישראל ללונדון.
עודי מהרהר בליבי על מה שעובר עלי הרגשתי צורך לשתף אותכם במחשובותי.
במשך השבוע שקדם לטיסה הייתי מאוד לחוץ מהנסיעה המתקרבת ובאה.
זכרתי טוב טוב מה אני עושה בדרך כלל בטיסות, ובמיוחד מה אני עושה כשאני טס לבד ללא אשתי והילדים.
זכרתי בדיוק איפה אני מוצא מגזינים בשדה התעופה שיספקו את צרכי המיניים.
זכרתי מה אני עושה בשירותים הקטן והצפוף במטוס שאי אפשר לזוז שם אבל אני ביליתי שם הרבה.
זכרתי את הסיורים שלי לאורך המטוס לחפש מושא לתאווה שתמיד מצאתי בשפע.
זכרתי מה אני עושה בישראל בלילה בחדרי בבית הוריי.
זכרתי איפה צריך ללכת בשביל למצוא דברים טובים...
ומפה הגיע החשש והפחד הגדול פחדתי ליפול שזה אומר מבחינתי למות.
הגעתי למצב שרק מהפחד והחשש הייתי כבר על סף שימוש.
תודה לאל הגדול ששומר עלי בכל מאודו התקשרתי לחבר לשטוח בפניו את פחדיי.
החבר הטוב חלק איתי מניסיונו בנושא.
הוא הציע לי דבר ראשון לשחרר ולתת לאלוקים לנהל אותי. אח''כ לפתוח מעגלים לפני הטיסה עם כמה חברים ולהתחייב לעדכן אותם מיד עם נחיתה מה עשיתי בשעת טיסה ומה פעלתי כדי לא להגיע לתאווה.
הוא המליץ לי לקחת חומר החלמה לקריאה או להאזנה במהלך הטיסה.
וכמובן להתפלל לאבא אוהב שיעזור לי להתמודד ולהשקיט את האובססיה רק למשך הטיסה.
תודה לקל שנתן לי את הנכונות לעשות כרצונו.
לשדה התעופה הגעתי באיחור רב כך שלא היה לי זמן לתאווה.
עם עלייתי למטוס הגיע הניסיון הראשון.
קיבלתי מקום בין שתי נשים. נלחצתי כל עוד נשמתי בי. בתור תלותי (שאני מבקש מאלוהים שישחרר אותי מזה) לא ביקשתי להחליף מקום מהסיבה של "מה יחשבו עלי" "איך יגיבו".
ג'יימס יקירי הזכיר לי שעם אני יחזיק בציציות אז אין בעיה הלכתית.
נרגעתי מנושא ההלכתי אבל הייתי לחוץ משימוש בתאווה.
מרוב צפיפות לא יכולתי לכתוב או לקרוא מה שהבאתי איתי.
עצמתי את העיניים התפללתי את תפילת השלווה וביקשתי מאבא אוהב בתחינה ובקשה:
"אבא אני חושב שאני עשיתי את הפעולות שאני צריך לעשות, מכאן ואילך אתה תמשיך"
והוא המשיך בגדול..
נרדמתי מיד עם ההמראה תוך כדי שמיעת מסר של חבר ותיק. התעוררתי רק בנחיתה עם סימן אדום על האצבע מהציצית הכרוכה.
הרגשתי נפלא ומלא תודה לאלוקים.
לרגע אמרתי לעצמי
''הלוא! תרגיע! עשית מעכבר פיל"
אבל האמנם??
אני עשיתי מעכבר פיל?
'' אלוהים עשה מהפיל עכבר''
אז תודה לך אלוהים ששמרת עלי ואתה ממשיך לשמור עלי. גם כעת על הטיסה חזור אתה איתי פה יושב ממש לידי ונותן בי כוח ורצון להחלים ולעשות את מה שאני צריך לעשות.
תודה לכם חברים יקרים שבלעדיכם לא הייתי פה. וזה לא מובן מאליו.
אוהב אותכם.
