פעם בחצי שנה מתקיים שבתון לחברים בתכנית 12 הצעדים הנקרא JSS, ראשי תיבות של "שבתון רוחני-יהודי". ההצלחה של האירוע בארצות הברית הביאה לכך שכיום מתקיימים במקבלים גם שבתון בארץ ושבתון באירופה - בערך באותו זמן, אחרי החגים ואחרי פסח. בשבת הקודמת זכית להשתתף פעם נוספת בשבתון הנפלא הזה, ביחד עם 350 אנשים נוספים שמילאו את בית המלון הגדול.

בשונה מהפעמים הקודמות בהן הגעתי על מנת "לתפוס כמה שיותר החלמה", הפעם הגעתי ממקום אחר והמטרה שלי היתה בעיקר להיות עם חברים שלא נפגשתי הרבה זמן ולהנות מעצם המפגש, הדיבורים על התכנית וההחלמה וכל מה שמסביב. ככה היה לי הפעם זמן להסתכל מסביבי ולשים לב לדברים שבעבר פחות שמתי לב אליהם, ואחד הדברים הבולטים היה הניגוד הגדול בין התפיסה של התכנית והנפילות בעולם הרגיל לבין הנורמליות שבה השבתון הזה מתקיים.

כמו כל חבר חדש, כאשר שמעתי על פגישה עם אנשים אחרים נחרדתי כי חשבתי שזה לא יעלה על הדעת שאנשים אחרים יידעו את הסוד הנורא שלי, והנה כאן נמצאים 350 אנשים, רבים הגיעו עם נשותיהם, וכולם אנשים נורמליים (אם היו להם קרניים אז הם עשו עבודה טובה להחביא אותם...), מכל החוגים והעדות, וביחד מתפללים, אוכלים סעודת שבת, שרים זמירות וכן הלאה. הכל היה כל כך נורמלי עד שאדם מבחוץ היה יכול לחשוב שמדובר באיזה שבת שבע ברכות או בר מצוה, ובשום אופן לא היה מעלה על הדעת שזה שבת של חברים שמכורים לתאווה והגיעו לכאן אחרי שהחיים שלהם התפרקו. הסתכלתי על זוגות שהגיעו ביום שישי עם מזוודה ועגלת תינוק, ראיתי צעירים ומבוגרים, אנשים שנקיים כמה ימים ואנשים שנקיים עשרות שנים(!), אבל הכל היה נראה מאוד נורמלי, ושום דבר לא היה יכול להסגיר את הסיפור שמאחורי האירוע הזה. 

אז כן, היה שם המון כאב אבל גם המון תקווה. כל אחד שהשתתף, גבר או אישה, הוא סיפור של כאב בלתי נגמר במשך שנים, וביחד עם זה תקווה גדולה של מי שמצא דרך לצאת מהכאב הזה, וכל אחד שהיה שם, בין אם זאת הפעם הראשונה או העשרים, מבין שהבושה, האשמה והבדידות הם אויבים שלו, ואם הוא רוצה להפסיק לסבול הוא צריך לקבל את עצמו, לפגוש אנשים אחרים ולשבור את מעגל הבדידות. 

*
במוצאי שבת חזרתי הביתה והילדים אמרו שהייתי חסר להם. שמחתי כל כך לשמוע את זה והבטחתי להם שאת יום המחרת אפנה מכל העיסוקים ואהיה רק איתם. למחרת, בארוחת ערב, אחת הילדות שלי ניגשה לאשתי ואמרה לה "אמא, יש לך כזה מזל טוב, בחרת בעל טוב"... עבורי, זה היה משפט שקיפל את הסיפור שלי כולו. החלמה היא לא (רק) להפסיק לצפות בפורנו או לאונן. החלמה זה לקבל צ'אנס לחיים אמיתיים שבהם אני מחובר לעצמי, למשפחה ולאלוקים.

וואי, מבין המילים, אני שומע את האש שהיה שם,
מתרגש, ו....

תודה סוד היקר
ריגשתני
יש לבת שלך אבא טוב. מאד.

אוהב

והנה בפן האישי שלי.
אתמול מצאתי את עצמי מציע לבן שלי בן ה-14 לשחק איתו שחמט.
ולא. זה לא הגיע מתוך הכרח פנימי נגד הרצון.
אלא זרם לי ממש בספונטניות.
אני מתחיל להרגיש איך ההחלמה הולכת והופכת אותי מיום ליום לאבא יותר טוב בבית.
דבר שבעבר לא עשיתי בכלל כי הייתי רק עסוק בתוך עצמי ממש.

איזה יופי סוד. החזרת אותי לשבת JSS הישראלית שהיתה לפני תקופה קצרה. 
וזה באמת מדהים. משהו בלעשות ״כריעת בוקר״ ולדעת שיש עוד 100 איש שעושים את זה גם בבנין, או להסתובב עם הספר הלבן חופשי היה ממש נורמליות. היה תקווה. היה מציאות נורמלית בתוך כל הבילבול הנורא הזה שנקרא התמכרות. 
ומה ששיתפת על הבת שלך ממש ריגש אותי. לא מובן מאיליו בכלל, ממש שמח לקרוא! 
אוהבים. 
חיבוק. 

מזדהה עם כל מילה,
אני חוזר כעת מסוג של לונה פארק עם הילדים ואני מרגיש שהיית שם בשבילם,
ולמרות שהיה שמפוצץ בתאווה הייתי מהובר לחיים האמיתים,

אוהב אותכם חברים,
ואוהב אותך אבא שהבאת אתי לתוכנית

שאלה קטנה 
אני שומע פה ושם את המושג של כריעת בוקר, האמת קצת מרתיע אותי, כורעים ביוה'כ לא מתי שבא... האם זה הולך עם האידישקייט יד ביד? 
אשמח אם למישהו יש מקורות כלשהם. 
ה' תן לי את היום 

תודרבה סוד.
לא מובן מאליו.

יוסי30 כתב on 28 מאי 2017 18:42:


שאלה קטנה,

אני שומע פה ושם את המושג "פורנו", האמת קצת מרתיע אותי. האם זה הולך אם האידישקייט יד ביד?

ועכשיו ברצינות. הענין של לרדת על הברכים הוא לא חלק מהתכנית אבל הוא כלי מאוד חזק שחלק מהחברים מרגישים שהוא עוזר להם מאוד. אין בזה שום בעיה הלכתית (רק שלפעמים יש צורך לפרוס מגבת). 

כאשר האפשרויות שלי זה לצפות בפורנו ולאונן, או להתחבר לאלוקים בדרך שאולי לא הכי שגרתית ביום יום (מעניין למה?), אז הבחירה נראית די פשוטה.

ראה כאן משהו שכתבתי בזמנו בנושא.

סוד, המשפט מהבת שלך, 
הפיח תקווה חדשה,

תודה

סוד הכניעה כתב on 28 מאי 2017 22:18:

ענק.

כנראה שלא התנסחתי היטב בשאלה, השאלה היא לא אם זה מתאים לאידישקייט ולהשקופעע אלא להלכה, 
אני חושב שלא ניתן להתחבר לאלוקים על ידי מעשים שהוא לא מרשה לעשות... ושוב אני לא יודע שזה אסור או מותר ולכן שאלתי.... 
והשאלה הייתה ברצינות כדי ללמוד ולא להקניט חלילה או משהו כזה 
מודה לחברים פה מקרב לב, בוודאי לשני האריות שהתייחסו פה לשאלה, ה' ישלם שכרכם

ממה שאני יודע אין בזה בעיה בהלכה. אני יורד על גבי מגבת. כמו ביוכ"פ (וגם ביוכ"פ, זו המגבת שאני לוקח לבית הכנסת). אשתי רקמה לי את המשפט "לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי - רצונך ולא רצוני" ואנחנו מתפללים עליה. יחד. 

חיבוק

אסירותודה כתב on 30 מאי 2017 09:47:

ואוו עברה בי צמרמורת.
הלוואי עלי כזאת אשה תומכת.
אוהבים.
כמה כיף להכנע לבורא עולם על כזו מגבת.
(לא לשכוח לשטוח מגבת מתחת למגבת - מחשש קדושת כתבי הקודש)

גם אתה יכול... כולם יכולים.