ההפרדה שמרה עליי במשך כל החיים. הייתי בנאדם טוב בחוץ וגם רוב הזמן בבית והמכור שבי היה מתפרץ רק מדי פעם כך שאפשר לחיות כך בשלום. לעומת זאת בהחלמה ההפרדה קרעה אותי. כשהייתי צריך לעשות את פעולת ההחלמה החשובה לא הייתי עושה אותה. ונופל. לאחר הרבה מחשבות על ההפרדה וכמה שזה קורע אותי ולאחר אינסוף נסיונות להפסיק להזין את הפיצול הרע שלי או למנוע ממנו להצליח במזימתו. הגעתי להבנה שזה בלתי אפשרי. הוא זה אני ולהרוג רק אותו בלתי אפשרי. אני צריך לוותר על ההגנה שהפיצול הזה נותן לי ולהתחיל להתמודד עם כל ההשלכות. כדי להתגבר על התאווה אני פשוט צריך להודות שאין שום פיצול. ולעשות באמת את הצעד הראשון שלי בהחלמה. אני מודה שזה אני זה שחסר אונים מול התאווה. זה אני שאיבדתי שליטה על החיים שלי.

אני הבנתי את זה אחרי שעברו כשבועיים נקיים כאשר התחילו לעלות המון המון רגשות כאבים.
אשתי שאלה אותי מה נהיית כל כך רגיש?כל דבר קטן מקפיץ ופוגע בך,יש משהו שעובר עלייך?
והתחלתי לשאול את עצמי אולי התאווה עשתה אותי אדם רגוע,נעים לבריות?
ואז הבנתי שאלו ה"פגמים" שלי והם היו תמיד אצלי רק שתמיד ברחתי מהם אל התאווה.עכשיו שהתאווה לא מעלימה אותם אפשר לעבוד עליהם.

לשניכם תודה,

בחסדך בטחתי- תודה שעוררת את ליבי לכך, גם אני לאחרונה מרגיש שסה"כ הצד האחלה שלי גובר בכמות ובאיכות החיים שאני איתו, דבר שאולי מכרסם לי בצעד 1 

התחדשות2- תודה שנגעת בנקודה שלא הפנמתי.... עדיין לא, "הרוגע" שמגיע אחרי שימוש.... הוא בעצם עוד זריקת אדמה לקבורת הצדדים הפחות טובים שלי.... והם קמים לתחייה.... כל פעם שאני מפסיק לזרוק עליהם חול בשימוש

חזק ביותר. ההפרדה היא המגננה והמקלט שלנו. בהחלמה אנו מתחילים לאחות את הפיצול הזה ואז מתחילים להרגיש דברים. דברים שאף פעם לא הרגשנו כי השתמשנו... 
אבל יש צעדים 4 ומעלה שמשחררים אותנו גם מפגמי האופי. 
אלוקים גדול. מאוד. 
אוהבים.