קראתי בכאב. המילים הבאות נכתוב מתוך רצון כנה לעזור ואני מקווה שדברים היוצאים מהן לב ייכנסו אל הלב.
חבר יקר, ההתעסקות - שלא לומר ההתעקשות - לא להודות בחוסר אונים היא מרכז הבעיה כאן. לא, הבעיה איננה שאין לך ספונסר וגם הבעיה לא תלויה בהגדרות של "כוח עליון" (שברור לכל אחד שמדובר על אלוקים). הבעיה היא חוסר המוכנות להודות שאיבדת שליטה.
באקדמיה אפשר להתווכח בלי סוף, אבל אנחנו כאן לא עסוקים בתיאולוגיה או פילוסופיה ואפילו לא בפסיכולוגיה. אנחנו מדברים כאן על החיים שלך ושלי.
הייתי במקום שלך, ואני מכיר את הקושי, אבל "התכנית המדהימה הזאת" עובדת רק בצורה הזאת, והחברים המדהימים האלו שאתה כותב עליהם נקיים רק בגלל הדרך הזאת.
יש אימרה שאם אצטרך לקפוץ מהגג - אקפוץ ואמסור את הנפש, אבל אם אצטרך לקפוץ אל הגג - לא אוכל לקפוץ אפילו לא במחיר מסירות נפש. זה פשוט לא אפשרי.
אתה מנסה להשתמש ביותר כוח רצון, בזמן שהבעיה היא לא כוח הרצון. אתה נמצא במערבולת בים ומנסה להילחם נגדה, במקום להרפות. כל אחד יודע שבמערבולת צריך להרפות במקום להילחם, אבל האינסטינקטים שלנו גורמים לנו לעשות את ההיפך וגורמים לאדם לטבוע. מה שצריך זה ללכת נגד הרצון הטבעי, להרפות ולבין שזה לא אפשרי. רק מתוך ההפנמה של החוסר אונים אפשר להפסיק את הנפילות.
היית נקי שלושים יום ונפלת. רצית להפסיק ולא הצלחת. אתה כותב "גל הצפה מטורפת א"א לעצור! סליחה אפשר לעצור יש לנו בחירה חופשית", ואני הקטן שואל מה בדיוק הבעיה כאן להבין שאי אפשר לעצור. כן, זה בלתי אפשרי - ודוקא לכן זה אפשרי. הבחירה החופשית קיימת גם קיימת, עובדה שאני נקי יותר מחמש וחצי שנים. אבל היא לא קיימת ביכולת להתמודד לבד אלא ביכולת לבקש עזרה.
אני מתפלל עבורך שאלוקים ייתן לך את הנכונות להודות בחוסר אונים ולעלות על הדרך להחלמה, כי פשוט חבל על הכאב והסבל של הנפילות.
