זה רק אני? שמרגיש לא שייך, לא מקובל, לא מצליח להתנהג כמו "אני" כמו שאני רוצה, מלא במחשבות של "מה חושבים? מה יחשבו?" איך אתקבל? רק אני שמפחד מוותיקים ממה שיגידו ממה שיחשבו שקשה לי לחבק מכל הלב כי אני כל הזמן עסוק בסיטואציה ואיך זה יצא ואיך יהיה ומה יהיה ואיך זה יתקבל ואיך לעשות את זה כמו שצריך? רק אני שמסתכל מבחוץ על חברים שופעי ביטחון שמדברים וצועקים, וזה נראה יוצא להם ככה, מהשרוול?
זה רק אני ככה מפוחד נורא כשהנה - אוטוטו - מגיע תורי לשתף?
זה רק אני ככה בקבוצות? או בעצם, (כמעט) בכל סיטואציה חברתית?

אולי בכלל זו חרדה חברתית. אני לא יודע.
אבל אם זה לא רק אני
אנא,
שמישהו יקום יום אחד
יעמוד ויגיד שהוא מרגיש ככה. שלפחות אדע, שאולי, זה לא רק אני...

כן, גם אני,
לצערי החברים שלי בקבוצות מצטמצות לכמה בלבד, כי אמי גם מרגיש לבד,
המלצתי תתחבר לכמה וזה יהיו החברים הצמודים אליך,
עזוב את העולם החיצון החברים שעושים רעש, וכל אחד עם הדרך שלו.

מזדהה לגמרי
יש לי חשש תמידי מה יאמרו ומה יחשבו עלי 
אני ממש לא מצליח לדבר בחופשיות בקבוצות 

היי קודם כל תודה ששיתפת!!!

האמת שזה נראה לי שכולם מרגישים ככה , ואני בטוח שגם הרגישו ועדיין מרגישים
אבל, ההחלטה הייתה להתבייש לבד וליפול או להתגבר על הבושה ולנצח ביחד
והם בחרו בלנצח כי הבינו שאין דרך אחרת
עצם זה שאתה מעלה את זה בקול , אומרת לי שאתה אדם גדול
שלא מוכן להסתיר את זה שהוא לא מרגיש בנוח
נ.ב דבר אחד שאני מרגיש פה בקבוצה שאנשים מאוד ענווים כלפי הכאב של אחרים שהם משתפים
והם לא באים לייעוץ מלמעלה ממך אלא בגובה העיינים כאלו שיותר זמן בתהליך וכאלו שמתחילים
כולנו באותו כאב , יום אחרי יום גם אם זה בשבוע הראשון גם אם זה אחרי חודשיים
תודה על השיתוף