''ימי ההתחלה בתוכנית''
דפוסי הפעולה שלי לפני AA היו כדלהלן: אני הייתי המרכז של הנרטיב הדרמטי של חיי.
הכל אבל ממש הכל, הסתובב סביבי.
שיחקתי את תפקיד של ה'גיבור' וגם של ה'קורבן' ההוא שלא מובן לאחרים, זה שכולם עושים לו בדווקא, ביחד.
ואכן נפגעתי הרבה ע''י העולם האכזר.
למעשה, העולם אכן היה לפעמים מקום באמת לא כ''כ נחמד לחיות בו, אבל מעל הסבל בפועל, בניתי עולם של דמיון ופנטזיה של עלילה ומוזיקה.
הייתי הכי נינוח כשהרגשתי אבוד בתוך הנרטיב הדרמטי שלי, וכשהייתי בסיטואציה בה לא יכולתי להוות את מרכז ה'צומי', הגבתי בצורה פראית: דמעות, התפרצויות היסטריות, דרישת תשומת לב, רצון להתאבד, פציעה עצמית, הצבת עצמי במצבים מסוכנים, פגיעה פיזית בחפצים סביבי, האשמות גלויות או חשאיות, עצבות קודרנית, הקאה ריגשית, שיחה אינסופית סביב הנרטיב הדרמטי תוך כדי התנגדות מוחלטת לכל הצעה להסתכלות אחרת ושונה על הדברים.
הייתי מומחה בלגייס אנשים לנרטיב שלי, תחילה כגיבורים וכאנשים טובים שהם ורק הם מבינים אותי ויעזרו לי, ובסוף כמושחתים ורשעים מכיוון שאף אחד מהם לא יכל להציל אותי בצורה בה אני ראיתי לנכון.
וכל מי שניסה לפרק את עולם הפנטזיה שלי הפך אוטומטית לאויב, להמחשה חיה בפני הבן אדם הבא בתור שניסה בכנות לעזור לי : אתה רואה, גם ההוא א. שהיה חבר שלי, גם הוא בגד בי וכו'. (הוא לא ידע שהוא הולך להיות הבא בתור ''שיבגוד'' ואאשים אותו אצל אחרים וחוזר חלילה).
הנה דוגמא של איך ולמה זה התחיל להשתנות: בשבועות ובחודשים הראשונים שלי בAA, היו לי התקפי פאניקה וחרדה והייתי בורח החוצה מהפגישות החיות.
במשך תקופה, חברים יצאו אחרי לראות אם אני בסדר, ושאני לא הולך להזיק לעצמי וכו', לבסוף הם התייאשו והשאירו אותי שם לבד.
אחרי כמה פעמים, ברגע שהבנתי שזה כבר לא הולך לעבוד, ולאף אחד כבר לא איכפת, התקפות הפאניקה הללו שנראו בעבר כלא רצוניות, הפסיקו לחלוטין !
כך סייעה לי AA בסיוע
אמיתי ומחלים :
העזרה הייתה כשאנשים סביבי סירבו לפנק אותי ולתת צומי להתנהגות ההרסנית שלי.
--
בשביל להתחיל להיות ספונסי טוב, נדרשו הדברים הבאים:
1- נצרכתי לנכונות לקבל את נקודת מבטו של הספונסר על מצבי ללא התנגדות.
2- נדרשתי לנכונות לעשות את הפעולות שהספונסר הציע לי, ללא התנגדות.
--
בעיה אחרת שהייתה לי בימי ההחלמה הראשונים הייתה, עירבוב של מידע, ובלאגן של גישות שונות.
הייתי במצב לא בריא לחלוטין, מצב ריגשי חולני במלא מובן המילה, וזאת תוכ''ד שאני פיזית מפוכח.
ואז, הרבה מאוד חברים בעלי כוונות טובות, הציעו לי ללכת לפסיכולוג. נשמעתי להצעתם, ובתוך כמה מפגשים, התחלתי להתעסק בהתמדה באירועים העצובים של ילדותי, הייתי משוכנע שאינני יכול להתחיל לחוות את החיים בצורה חיובית עד שהאירועים מהעבר יעברו טיפול עמוק.
מתוך אמונה שאופני מחשבתי ולימוד התנהגותי מהעבר הינם כה חשובים, עד כדי כך שאיני יכול להחלים ולהבריא ולהיות שמח, עד שאבין אותם ואת מה שעמד מאחורי הכדור המסובך, המתוסבך, והמלא קשרים של כאב ומצוקה אותם חוויתי.
אבל לא ידעתי, אם. מתי. ואיך אוכל בעצם לחוות שיחרור מהם, ואיך הטיפול הפסיכולוגי בעצם אמור לעזור לי בזה. עד מהרה קלטתי שאני מסובך כ''כ עמוק שכנראה לעולם אשאר כך שבור ומרוסק ולעולם אשאר בלתי מרוצה ושמח, וכך נהייתי יותר בכעס ותיסכול על תקופת הילדות שלי ועל הדמויות ששימשו אז כסמכויות בעולמי הקטן.
ואם זה לא מספיק גרוע, הרעיונות אותם קיבלתי אצל הפסיכולוג סתרו בצורה ישירה את כל הדרך אותה קיבלתי בAA, לגבי איך לחיות בשמחה, בנחמה, בצורה יעילה, בטוב לב, להתמקד בכאן ועכשיו.
אתה לא יכול לחיות ב'היום' ולדבר על העבר שלך באותה נשימה.
צעדי AA אכן מסתכלים על העבר, אבל רק בקצרה ובדרך מבוקרת, כדי לבחון היכן הם השגיאות המוסריים שלי ולתת לי את הבסיס לסלוח לאחרים על עוולותיהם כלפי.
זה שונה לגמרי מהטיפול בו הייתי 'אני' הנושא, בו המטפל שלי מיקד אותי על המחשבות שלי ביחס לרגשותיי כחלק עיקרי בתהליך ההחלמה בלי איזשהוא מרחק קריטי הנדרש ביני לבין האמונות, הגישות, או העמדות שלי.
כשהפסקתי ללכת לפסיכולוג והתחלתי ליישם את הגישה של התוכנית של ללמוד לחיות בעליצות, יעילות ואדיבות, להתמקד בהיום, התקווה חזרה, והתחלתי להחלים.
במשך 12 השנים לאחמ''כ, ניסיתי כמה פעמים לחזור לטיפול פסיכולוגי להתמקד בעזרה למשקעי הילדות, אבל הנסיון שלי בכל פעם היה כך: אע''פ שהטיפול נתן לי קצת הקלה ריגשית זמנית, היא לא תרמה לשום שינוי בתפיסה שלי את עברי ואת עצמי, בקיצור, זה לא נתן לי החלמה.
הכלים של התוכנית שפתרו לי באמת את הבעיות היו כדלהלן:
1- להבין שאחרים הינם חולים.
2- להבין שכל אחד קיבל גם קלפים טובים וגם קלפים פחות טובים.
3- להכיר שמה שהיה בעבר הוא פשוטו כמשמעו כבר לא שם.הוא היה.
4- להכיר בשווי האינסופי שלי כאדם, וזה נכון גם כלפי סובבי.
5- להבין שלהסיק מסקנה לגבי '
מי אני' ממה
שקרה לי, הינה מזוייף.
6- לצמצם את כל מערכת ה'שווי' (ערך עצמי ושל אחרים) שביסוד הפרשנות שלי לגבי יחסי עם העולם סביבי.
7- לסלוח.
8- לעשות כפרות.
9- לשמור על מחשבותי מדריסת רגל שלילית.
10- להיות פעיל בחיפוש ופיתוח מערכת יחסים עם אלוהים.
11- לחפש לבטא את מערכת היחסים הזו, בעבודה עבור אלוהים ע''י שירות לאחרים.
12- להישאר בהווה.
---
מפתח עקרוני בתוכנית הינו 'לוותר על המחשבות הישנות'. הספר הגדול מציע שאנו חייבים להיות מוכנים לוותר על דיעותינו הישנות, והתוצאות תהיינה אפסיות עד שנוותר לחלוטין. למדתי להיזהר גם מדיעות
חדשות-ישנות.
כשהייתי חדש בAA הלכתי למדי הרבה סוגים שונים של מפגשים ושוחחתי לעומק עם מדי הרבה אנשים.
התוצאה הייתה סלט של מערכת רעיונות ואמונות מחוסרי עקביות וסדר, והנסיונות שלי לסדר ולהבין את שלל הרעיונות הללו, רק בילבלו אותי בפותחם כמה ערוצי הבנה בלבבי, ופגעו במאמצי הנקיון והמפוכחות שלי, בבולמם את כל קווי ההגנה אותם ניסיתי ללמוד וליישם בתוכנית, במקום להיצמד לקו ברור, היות ולא הייתי מחוייב לגמרי להתמסר לאיזושהיא גישה.
ברגע שאימצתי גישה מיוחדת לAA, והחלטתי להתעלם מהשאר, המשימה הייתה פשוטה יותר, מוחי היה ברור יותר והתחלתי להתקדם מאוד במהירות.
מה שזה אמר לי שבשביל לעשות התקדמות משמעותית הייתי צריך לעמוד בכל האתגרים והרעיונות שהספונסר שלי אמר לי, ללא כל התנגדות ממני.
הרעיונות אותם אני הצגתי, היו רעיונות ישנים מלפני AA, אבל גם דעות חדשות מאנשים אחרים בAA, או ממקורות אחרים (כמו: דת, רוחניות, עזרה עצמית, פסיכולוגיה, וכו'), דברים שלא עלו בקנה אחד עם מה שהספונסר שלי הציע.
בתחילה, למשך תקופת זמן, עד שקלטתי, הייתי מנסה לאתגר את רעיונות הספונסר שלי נגד אותם הרעיונות ומנסה למצא מי צודק.
למרבה מזלי, למדתי מהר להקשיב למה שהוא אמר וזה היה 'הצעת עיסקת חבילה'. יכולתי לקחת את ההצעה או להשאיר אותה, אבל הוא לא חשב לרגע להצדיק בפני את העיסקה (כלומר להסביר לי למה הוא צודק או לא..). הוא בפשטות הציע לי מה שהראו לו ומה שעבד עבורו.
דבר נוסף: זה היה לא לעניין בשבילי לנסות ליישם הנחיות רוחניות או תיאוריות פסיכולוגיות אחרות, תוך כדי שאני מנסה ללמוד ולאמץ את התוכנית, בגלל שזה לא אפשרי לייצר מקום חדש בקנקן בשיחרור הרעיונות הישנים, אם תוכ''ד אני מכניס רעיונות רעים אחרים או עכ''פ דברים שאינם תואמים להנחיותיו של הספונסר שלי.
לסיכום: נצרכתי להרפות מרעיונות ישנים או רעים, ולהיזהר מרעיונות חדשים רעים או שאינם תואמים. נצרכתי לאמץ את תוכנית הפעולה שקיבלתי מהספונסר בלב שלם, ולאמץ גישה פשוטה מאוד לחיים:
-להמשיך עם מה שעומד לפני.
-לבטוח באלוקים.
-להתעלם מהתפיסות,האמונות, או החשיבה שלי.
(T.M. AA)