ארבעים שנה, 
זה לא כאן ולא שם. 
צף,מרחף, המציאות  דביקה וסמיכה הכל נמרח הכל מטושטש . 
הרגשות כהים, הרצונות ערטילאיים, אין לי שום תחושה. 
המחלה טרפה הכל, בעולם הזה יש רק "אני" משועבד לצרכים שלה. 
תן לי עוד היא דורשת, היא רעבה ואין לי איך להשביע אותה, עוד נפילה ועוד אחת, היא לא נחה. 
תן לי עוד!!! היא מפעילה עליי רגשות אשמה, לא קיבלתי חום, לא היה לי אהבה, גם בבית לא היה  לתת לילדים. עכשיו תן לי פיצוי. 
תן לי מהדבר ה"טוב" הזה, מהחום המדומיין, תן לי את זה עכשיו. 
ואני רץ כמו עבד נאמן, לספק לה/לי את הרעב, הנה בבקשה: בבוקר זה התחיל מנגיעה בערב אני כבר מסתובב כמו כלב חולה בכלבת בכל העיר כדי לקבל את המנה הבאה. 
אויייייי.... הרעב הזה משגע אותי. 
מי  יתן לי את המנה הבאה? 
אני מוכן לעשות הכל, קחו אותי נצלו אותי עשו אותי כלי לצרכים שלכם, רק תנו לי מנה. 
מנה חמה מהמתוק הזה. שחררו אותי מהכאב. 
אני מוכן לעשות הכל רק תנו לי, היא לא תניח לי עד שתקבל את המנה. 
אני מטורף, זה כבר לא משנה מאיפה העיקר לסדר לי את הרגע. 
המחלה שולטת על כל פן בחיי, היום שלי מתחיל ונגמר לפי הצורך לקבל מנה. 
והם לקחו וניצלו והשתמשו בי, כמו כוס חד פעמית ששוטפים כי חבל לבזבז.
היא לא שווה כלום אבל חבל לבזבז. וכשהרגשתי רע עם עצמי המנה סידרה הכל. 
הייתי מלוכלך מושפל לא יכול לסבול את עצמי, אז לקחתי עוד מנה. 
שניה לפני הסוף, כבר הייתי מוכן לוותר. 
פתאום משום מקום הוא אסף אותי אליו. 
לא ביקשתי, כי לא ידעתי לבקש.
לא רציתי, כי גם רצון לא היה לי. 
לא הרגשתי כי המחלה טרפה הכל. 
והוא מילא אותי! בפעם הראשונה, הרגשתי חי. 
ברחתי ממנו אליו. אבא!!!  זעקתי! תציל אותי כי אני כבר לא בן אדם. 
תציל אותי כי רק אתה יכול. 
אין בי כוח יותר, זה או אתה או לחדול. 
והוא  שמע, ושלח לי מלאכים, אנשים יקרים. 
שלא ניצלו אותי, שלא השתמשו בי שלא מצצו את נישמתי. 
הוא ליטף אותי דרכם, את הפצעים ריפא, חיבק אותי חיבוק חם ואוהב ואמר לי כאן אתה שלם. לא צריך מנה לא צריך ריצוי. כאן תמצא שלווה. 
בתנאי אחד! 
מה התנאי? שאלתי. 
לוותר, תוותר על הכל ואתן לך הכל. 
לא עוד מלחמה, לא עוד אכזבה, תוותר על כל מה שיש לך ואתן לך את מה שאתה צריך. 
תשען עליי, ולא יחסר לך דבר. 
אבא, תודה. 
הגרון כבר לא נחנק, והקרביים כבר לא מתכווצים, הראש כבר לא מוטרף במחשבות. 
תודה על השלווה. 
עכשיו אני מחובר, לילד שבי, לנער שהייתי, לבחור שאיבדתי לאיש שעזבתי,וזה הכל טוב. 
טוב אמיתי גם אם קשה טוב כזה שלא מפסיק לתת, כוח לחיות כוח להתמודד. 
אושר עצום בלי מיצרים, חום ואהבה. 
ומעכשיו אני חייל בצבא ההחלמה. 

תמשיך , וחזק.

כתיבה שנוגעת!
תודה

יואו, וואו.
איזה פוסט, כיצד הפך אותו אדם משומש, לא משתמש, משומש!
כיצד הפך אותו האיש לגיבור חיל? כיצד יצא אותו האיש מהגיהנום שעטף אותו?
כיצד מתחיל אותו האיש להתחבר לילד שבתוכו ולתת לו סיפוק? לתת לו מקום של שלווה?
לתת לו חום ואהבה שהוא חיפש בתאווה מסריחה. בביבים של הביבים.
והוא לא מצא, מתוך החדלון והיאוש קם לו האיש.
קם וכתב.
כתב פוסט מרגש שנגע בי ממש.
תודה לך לראות את האור.
אוהב אותך מאוד!
תמשיך לבוא ולהחלים

אוהב, אוהב ה'

חייל בצבא באמת,  בצבא ה'.
לומד ללכת