כשהתחלתי לצעוד בצעד השני הייתי מתוסבך לגמרי עם ההשקפה שלי על אלקים.
הייתי בטוח שיש לו מצבים שהוא כועס עלי ורוצה להעניש אותי באכזריות, אמונה זו הלכה והתעצמה בכל פעם שקיבלתי איזו מכה או שעבר עלי איזה צער, תמיד זה היה מתקשר במחשבתי למשהו 'רע' שעשיתי, ופירשתי את זה עונש משמים, גם בתוך לבי רציתי כך לפרש את הדברים כדי שזה יעזור לי להפסיק את המעשים ה'רעים', מה שבפועל זה לא בדיוק עזר...
הייתי גם בטוח שרק צדיקים גמורים יכולים לזכות לסייעתא דשמיא בעבודת השם, אבל אדם כמוני לא יזכה לכך לעולם שהרי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.
והיו לי עוד כמה השקפות משונות על בורא עולם שאכמ"ל.
ואמר לי הספונסר לכתוב מהיכן הגיעו לי הדעות המוזרות האלו, ולהתפלל בכל יום להגיע לאמונה באופן שבה אני רוצה להאמין היום בבורא, דהיינו להאמין שאלקים הוא אוהב אותי, וגם אם מעניש זה אינו מכעס אלא מאהבה ולטובתי.
ולהתפלל שאזכה להגיע לאמונה שאלקים הוא עוזר לכל אדם ואדם בכל מצב שהוא.
והסביר לי הספונסר שעל ידי שאני יגיע לאמונה כזו באלקים אז גם אלקים יתחיל להתנהג איתי בצורה הזו, כי יש בידינו את הכוח כביכול לעצב את הנהגתו של אלקים איתנו.
אם נאמין שהוא עוזר אז הוא יעזור, ואם נחשוב בטעות שהוא לא יעזור לנו אז באמת הוא לא יעזור לנו.
אם נאמין שהוא רחום וחנון ואוהב אז הוא ירחם ויחנון ויאהוב, ואם להיפך אז להיפך.
שעל כן באמירת י"ג מידות אנו מעוררים אותם למעלה להשפיע עלינו, כי כאשר אנו מאמינים שהוא אל רחום וחנון ארך אפים וגו' בזה אנו גורמים לו להיות כך עמנו.
כעת מצאתי בשל"ה בשם מדרש 'והזהיר' ביטוי חד יותר לענין הזה, וזה לשונו:
ובמדרש (ספר והזהיר משפטים מג.): אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, לך אמור להם לישראל כי שמי 'אהיה אשר אהיה' (שמות ג, יד), מהו 'אהיה אשר אהיה', כשם שאתה הווה עמי, כך אני הווה עמך. וכן אמר דוד (תהלים קכא, ה) 'ה' צלך על יד ימינך', מהו 'ה' צלך', כצלך. מה צלך אם אתה משחק לו הוא משחק לך, ואם אתה בוכה לו הוא בוכה כנגדך, ואם אתה מראה לו פנים זעומות או מסוברות, אף הוא נותן לך כך, אף הקדוש ברוך הוא צלך, כשם שאתה הווה עמו, כך הוא הווה עמך, עד כאן.
בזה אני מבין את מעלתו של צעד 12 לעזור ולאחרים להחלים, כי כשאני פועל להחלים אחרים, אלקים פועל להחלים אותי, וזה כל מה שאני מחפש כאן, כי לבד אני לא יחלים לעולם.
