בספר הלבן יש קטע שלם המסביר את החשיבות של ספונסר, ובספר הגדול יש פרק שלם המדבר על "העבודה עם אחרים" שהוא בעצם מדבר על ספונסר בלי להגיד את המילה "ספונסר" (כך למיטב זכרוני). אבל האמת שזה היה נראה לי די מיותר. אצלי יותר התאים תיאור אחר בספר הלבן:
עם הסימן הראשון להקלה מהאובססיה, אנחנו עלולים להיתפס לשאננות. מרגע שלמדנו לחיות בלי החומר הממכר ביותר, אנחנו עלולים להתרווח בכיסא ולהירגע – לקחת את זה בקלות.
"זה כאילו מישהו פשוט כיבה את המתג. הפיכחות באה בקלות; זה לא סיפור גדול".
אנחנו עלולים להרגיש כאילו האובססיה באמת הייתה משהו זר לנו, שהיא יצאה כמו קוץ שנתקע באצבע; שאנחנו יכולים להישאר ללא שינוי, עם אותן גישות וצורת חשיבה כמקודם.
כאשר קראתי את הקטעים האלו הרגשתי שהם ממש נכתבו עליי. נכנעתי, הצטרפתי לתכנית, התחלתי את הצעדים - האובססיה מתה. למה אני צריך ספונסר כעת? באופן טכני היה לי ספונסר מההתחלה, אבל בתכל'ס זה לא היה משהו רציני על בסיס ממש קבוע, ויותר לעזרה בצעדים כמו צעד 5 שהיה משחרר ומדהים, או עזרה בצעד 9 וכן הלאה.
אבל דווקא ככל שעובר הזמן, אני מבין כמה אני חייב ספונסר. אז למה אני חייב ספונסר ואיך אני מוצא ספונסר מתאים?
אז מכיון שזכיתי בספונסר שאלוקים שלח לי, אכתוב את הדברים שלו על השאלות האלו, ואנסה להוסיף קצת משלי, בתקווה לא לקלקל.
אני חייב ספונסר למרות או דווקא בגלל שאני נקי בחסד עליון תקופה ארוכה. אסביר מדוע: תהליך קבלת ההחלטות שלי נגוע באינטרסים, קל לי לראות את זה אצל אחרים, ומה איתי? איש כמוני יכול לזהות יותר מהר ממני מתי אני פועל מתוך המקום הזה, ואין קשר לזמן הנקיון, יש פעמים שזמן הנקיון הממושך יותר גם עובד לרעתי כי הראש החולה שלי מייצר שם יותר מחלה, מהסוג שהחלמתי וכדומה...
את הספונסר שלי מצאתי כאשר ראיתי מישהו שמהרגע הראשון אמרתי לעצמי: מה שיש לו, זה בדיוק מה שאני רוצה עבור עצמי. ראיתי את איכות ההחלמה שלו וכיצד הוא חי את התכנית, וזה בדיוק איפה שאני רוצה להיות. לא בדקתי האם הוא חכם ויודע לכתוב או לדבר, לא בדקתי איפה הוא גר או במה הוא עוסק, כי זה לא רלוונטי. מה שהיה רלוונטי זה רק ההחלמה שלו, וכאשר ראיתי מה שיש לו - רציתי את זה לעצמי ופניתי אליו בבקשה שיספנסר אותי.
קבלת הספונסר היתה עבורי מסר חזק לעצמי. מסר של כניעה טוטאלית. אני מבין שיש אלוקים - אבל זה לא אני. אני מקבל מרות על עצמי, שואל, מתייעץ ומבצע גם דברים שלא נראים לי כל כך. הכניעה הופכת מרעיון מופשט למשהו מעשי שמלווה אותי בכל דבר. כשאני מתחיל לצאת מעצמי ולהתייעץ עם הספונסר, אני בעצם עושה פעולה רוחנית מאין כמותה, כי היא פעולה הפוכה מאנוכיות, וכל מה שהוא נתינה במקום קבלה - הוא רוחני עבורי. נכון שבאופן טכני אני מקבל מהספונסר, אבל אני מגיע עם כנות ופתיחות ונכונות לעשות מה שהוא אומר לי, כך שאני נותן מעצמי.
