היום למדנו בקבוצה שכתור מכור המחלה לא תתרפא לעולם
ותמיד נצטרך לעסוק בצעדים כדי לא ליפול
הייתי שמח לשמוע מבעל נסיון איך הוא חיי את זה כי זה קצת נשמע מיאש

מייאש????
מה יותר מייאש מאיפה שהייתי?
אני קורא את צעד אחד שלי ולא מאמין היכן הייתי למעלה מ20 שנה!
היום, אני אדם חדש. אני חי עם עצמי בשלום. פתאום יש לי חברי אמת. יש לי נחת בחיים כמו שלא הייתה לי מעולם!
ומעל הכל יקירי, אני מדבר עם ה'. אני מדבר איתו כל היום וכל יום. אני קם בבוקר ומהדהדת בי ההכרה שהוא נתן לי את המתנה הזו וכך אני אומר "מודה אני" וכך עד הלילה בו אני מודה לו על יום נקי ומבקש להישאר כך עד הבוקר.
ה' תודה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ברית קודש אחי!
הבנתי מעצמי במהלך השנים שהרצון להתמודד עם התאווה "לבד" זו הבריחה הכי גדולה!
התאווה נעשית "לבד" בבדידות!! ההתמודדות מולה צריכה להיות "יחד"!!
אני יכול להגיד לך שגם אחרי שהצטרפתי לתכנית אני מאוד רוצה לברוח מכולם! לחזור למקומות שלא אתן דין וחשבון לאף אחד!
אז כמו שנעם אמר זה הדבר הכי מעודד שיש בעולם! יש לנו חברים יקרים שעוזרים לנו בתהליך ההחלמה ואומרים לנו תמיד אין לכם לאן לברוח!!!
אז נכון זה יכול להיות לכל החיים!! אבל אין מה לעשות!! בתור מכורים זה פתרוננו היחידי!!

יו!!! איזה באסה!!!
תמיד אני אצטרך לקחת את התרופה שנקראת "לחם" ע"מ לרפא את מחלת הרעב שלי!!!!
איך אני יוצא מזה??

הבן אחי היקר. כשם שא"א "לברוח"  מהרעב ויחד עם זה עוד לא פגשתי בן אדם א' שנכנס לדכאון מזה.....
טוב. זה שונה. זה "מחלה"

איך חיים? תלוי מי, מי ממשיך להיות עבד נרצע של התאווה, ימשיך להיות אומלל, חסר שקט, לא מסופק, כעוס, נוטר טינה לכל אדם על כל דבר, ומי שהחליט לא עוד, ומוכן לעשות הכל על מנת להחלים, עשוי לחיות חיים שמחים ומאושרים. יותר ממה שניתן להעלות על הדעת.

בדיוק כמו שחולה סכרת חי: לוקח איתו את מזרק האינסולין - ספר גדול+לבן, נמנע מלצרוך מאכלים רווּיֵי סוכר - תאווה על שלל צורותיה. אם יתקל באתגר, 'יזריק האינסולין', יצא מעצמו בזמן אמת, הוא יגדל. ובאותה המידה חלילה הפוך.

זה כמו כפתור ווליום: הפעולות שלי יגבירו - ינמיכו את העוצמה.

לפותח הפוסט, לדעתי בהתחלת ההתרפאות מהמחלה עלינו לתת לאחרים לעזור לנו לצאת מהבור. ברגע שיצאנו מהבור, נדע לקבל כוחות מחודשים ולצעוד את דרכנו שבורא עולם ייעד לנו בהתאמה אישית. ברגע שנתחיל לצעוד בכוחות עצמנו לא נצטרך יותר שום קבוצת תמיכה. וזה דבר פשוט. שיהיה בהצלחה. אציין שזאת בנתיים דעת יחיד כאן, לכן קח את דבריי בערבון מוגבל.

משוש ידידי,

אחזור שוב על מה שכבר כתבתי לך מספר פעמים בעבר.

כאשר החברים כאן כותבים, הם משתדלים לא לכתוב סתם תיאוריות אלא לכתוב מהנסיון האישי שלהם. כאשר אתה כותב על משהו שלא ניסית ואין לך עליו שום קבלות ועוד כותב שזה "פשוט", זה נראה מאוד מוזר.

אציע לך שוב: לך על השיטה שאתה מאמין בה, וכאשר תצליח בעז"ה - תחזור ותלמד חברים חדשים את שיטת משוש ליציאה מההתמכרויות. עד אז - תן לחברים לצעוד בדרכים שיש להם קבלות על ההצלחה.

תגובותכם לצערי לא מספקות אותי
במיוחד מה שכתב "אסירותודה" עשיתי את זה ממש קל חולה סכרת קצת איסולין ונגמר הסיפור
במידה מסויימת הלואי וזה היה שווה ערך פה מדובר על עבודה מתמדת לכל החיים כל רגע נתון ומה גם שזה לא תמיד יהיה תלוי בך התאווה לא שואלת אותך מתי היא בא היא פשוט יכולה לתקוף מישום מקום ואם בטעות תשכח מי אתה ומה אתה ומאיפה באתה ומי באמת יכול לעזור לך אתה גמור זה יכול לקרות בתוך יום יומייים וזה יכול לקרות גם אחרי שנה שנתיים או 5 שנים
אנשים פה מדברים קצת עם ביטחון עצמי מופרז אני לא יודע אם יש פה מישהו נקי שנה
וזה לא שאני חולק על השיטה אבל צריך להכיר במציאות זו עבודה קשה ולכל החיים ובעזרת השם שנצליח
אני לא יודע מה יהיה עוד כמה שנים אולי אז זה יהיה יותר קל כי אנחנו כבר נחיה את זה וכמו שהרגל רע נעשה קבע אז אולי גם הרגל טוב יהיה לקבע
מכל מקום לא מצאתי תשובה מספקת בדברכם 

לברית קודש היקר,
בוא נניח שנפלתי לאחר שנה של נקיות, והוצאתי שז"ל, נניח שהתאווה תקפה אותי והפילה אותי לרצפה,
הרי, לא לעולם חוסן, ויש לפעמים מקטעים בחיים בהם אנחנו גם נופלים, וזה חלק מההחלמה וזה לגיטימי והכל...

אני יכול להגיד על עצמי, שאני משתדל לעבוד על עצמי בכך, שאנסה להשמר מכל משמר מליפול ולהשתמש בתאווה, אך כמובן לא מגזים יותר מידי וסוגר את עצמי בחדר חשוך, כשצריך לעבוד אני עובד, כשצריך ללכת ללמוד קורס שחייה בבריכה מעורבת אני משתדל לבוא בשעות שפחות אנשים נמצאים, מוריד את המשקפי ראייה, ומתרכז בתנועות במים ובמדריך שחיה.

כך שאמנם אני נזהר מאוד מליפול, אך גם מסגל לעצמי במחשבה כזאת, שבמידה ואפול אדע לצאת משם במהירות יחסית ובקלות מרבית.
לא לעולם אצליח לשמור על עצמי נקי, ברוך השם אני נקי היום כבר 29 יום, ולכן אני משתדל לראות את כל התמונה מכל צדדיה.

ובמיוחד משתדל לתחזק את האמונה שבתוכי, היא היחידה שמחייה אותי כל רגע, ומחזקת אותי ברגעים גם הקשים וגם היפים.
בהצלחה...

.

משוש היקר
למה אחי ?  למה אתה חושב שלילי ?  פסימי?    תנסה אופטימי , זה נחמד
אומנם זה עבודה רק להיום , אבל להצהיר הצהרה כזאת , זה כמו להבטיח לעצמי שאני חייב ליפול מתי שהוא.


.

ולברית קודש היקר.

כבר פתחתי פוסט בשאלה הזאת.בזמנו
..www.guardyoureyes.org/forumheb/index.php?topic=730.msg7755#msg7755

לדובי היקר,
אני לא פסימי אלא דווקא אופטימי כשאני אמרתי את מה שאמרתי,
אני יודע שלא אצליח להחזיק את עצמי ולא להוציא שז"ל, כי לא לעולם חוסן ולפעמים הנפילות נכפות עלינו משמיים או משהו בסגנון הזה,
ולכן, אני אשתדל לעשות כמיטב יכולתי על מנת לא ליפול, אך אני מלמד את עצמי בד בבד, מה לעשות במצבי חירום, וכיצד לחזק את נפשי ויכולתי לעמוד בלחצים לא קלים שמזדמנים לנו בחיים.

אפשר לשמור שנה שלמה כאשר אתה מוקף בפיתויים רבים, ואפשר לשמור שנה שלמה כאשר הפיתויים חלשים יותר ויש יותר כח סבל להתגבר על התאווה.
אך לא דומה שנה עם פיתויים לשנה בלי פיתויים.
כמו שאומרים "אין חכם, כבעל הניסיון"

אם כבר אתה משליך את זה לשמיים
אז נראה לי שאמרו חכמים איזה משפט .  "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים"

לברית קודש, צר לי שלא ספקתי אותך, אותי זה כן מספק. שוחחתי עם חולה סכרת לפני שהשוויתי. לפי תיאורו זה בדיוק אותו הדבר. אין לו מושג מתי יטפס או יצנח לו הסוכר.

למרות שאין לי שום ביטוח לגבי מחר, היום אני יכול לציין 'שהאינסולין' הזה עוזר לי. 

בחסדו יתברך אני נקי שש שנים אחד עשר חודשים ושמונה עשר ימים.

כל יום מתנה, חינם, מאב אוהב.

לאסירותודה, עוד מעט יש לך יום הולדת, ל7 שנות נקיות,
אתה מזמין אותנו למסיבה, נכון?

אולי אני מוזר אבל אני רואה את זה בדיוק הפוך. אני לא חושב שזה אינסולין אלא מתנה. לו יצוייר שהיה אדם חולה סכרת שהיה מגיע לרופא והוא היה אומר לו שכדי לשמור על הסוכר הוא צריך לקבל כל יום מהרופא אלף דולר, האם היה חולה שרוצה להפסיק להיות חולה?

כל יום בתכנית אני מקבל מתנות נפלאות ששוות הרבה יותר מאשר אלף דולר, אז למה שארצה לוותר על המחלה?

נכון שלא הייתי מאחל לאף אחד את המחלה שלי כדי לקבל את ההחלמה שלי, אבל אחרי שכבר סבלתי עשרים שנה - אני כעת לא מוכן לוותר על ההחלמה. אני לא רוצה להיות "בריא" אף פעם. אני מעדיף לדעת שאני חולה ולהמשיך לקבל את המתנות של ההחלמה כל יום.

מצאתי את אלוקים. קיבלתי את אשתי ואת ילדיי. קיבלתי את חיי במתנה. אני לא רוצה לוותר על אף אחד מהמתנות האלו.