"ערכנו חשבון נפש נוקב וחסר־פחד עם עצמנו".

לא לחינם יש לנו יצרים; בלעדיהם לא היינו בני-אנוש שלמים. אלמלא התאמצנו לדאוג לביטחוננו האישי, ללקט לנו מזון ולבנות לנו מגורים, לא היינו ממשיכים להתקיים. אלמלא היינו מתרבים, לא היה העולם מאוכלס. אלמלא היה בנו אינסטינקט חברתי (כלומר, אם לא היינו נהנים לשהות זה בחברתו של זה), לא היתה לנו חברה. לכן, תשוקות אלה, שניתנו לנו על ידי אלוהים - התשוקה ליחסי מין, הרצון לביטחון חומרי ורגשי, והכמיהה לחברה - הינם נחוצים וצודקים בהחלט.

אולם, יצרים אלה, שהם כה חיוניים להמשך קיומנו, גולשים לעתים קרובות מעבר לתפקידיהם. בעוצמה, בעיוורון ובדרך-כלל בנסתר, הם מניעים אותנו, מובילים אותנו ומתעקשים לשלוט בחיינו. תשוקתנו המינית, כמיהתנו לביטחון חומרי ורגשי, ורצוננו למעמד חשוב בחברה - דחפים אלה רודים בנו. כאשר יצריו הטבעיים של האדם מתעוותים, הם גורמים לצרות רבות; למעשה, זהו המקור של כמעט כל הצרות הקיימות בעולם. אין אדם בעולם, טוב ככל שיהיה, הפטור לחלוטין מצרות אלה. ניתן לראות כמעט כל בעיה רגשית חמורה כמקרה של יצר מעוות. כאשר הדבר קורה לנו, הופכים נכסים טבעיים אלה - היצרים שלנו - לנטל גופני ונפשי.

הצעד הרביעי - הוא מאמץ נמרץ ומעמיק לגלות את טבעו של נטל זה בכל אחד מאתנו, בעבר ובהווה. אנו רוצים לגלות בדיוק כיצד, מתי והיכן התעוותו תשוקותינו הטבעיות. ברצוננו לבחון את הפגיעה שנגרמה בשל כך לאחרים ולעצמנו. על ידי גילוי העיוותים הרגשיים שלנו נוכל לפעול לקראת תיקונם. ללא מאמץ כנה ומתמיד לעשות כך, לא נמצא כמעט פיכחות ושלוות־נפש.

ניסיונם של רבים מאתנו הוכיח כי ללא חשבון־נפש נוקב וחסר-פחד, לא נוכל להגיע לאמונה שפועלת בחיי היומיום.

לפני שנדון בנושא חשבון־הנפש לפרטי־פרטים, הבה נתבונן במהות הבעיה הבסיסית. דוגמאות פשוטות לכך - כגון הדוגמאות הבאות - מקבלות משמעות רבה ברגע שאנו מקדישים להן מחשבה. נניח שאדם מסויים מעמיד את תשוקתו המינית במקום הראשון בחייו. במקרה כזה מסוגל אותו דחף שתלטני להרוס הן את סיכוייו לביטחון חומרי ורגשי והן את מעמדו בקהילה. אדם אחר עלול לפתח דיבוק בנושא בטחון כלכלי, שיניע אותו לבלות כל חייו באגירת כספים. אם יניח ליצר זה להוביל אותו לקיצוניות, יוכל אותו אדם להפוך לקמצן או אף למתבודד החי בפרישות, הרחק ממשפחתו וידידיו.

לא תמיד מתבטאת הכמיהה לביטחון במונחים כספיים. לעתים קרובות רואים אדם אחוז חרדה, הנחוש בהחלטתו להיתלות תלות גמורה באדם חזק יותר שישמש לו מדריך ומגן. אותו אדם חלש אינו מפעיל את כוחותיו הוא כדי להתמודד עם אתגרי החיים - ולכן אינו מתבגר. הוא נדון לאכזבה וחוסר־אונים. עם הזמן, יינטשו אותו או ימותו כל מגיניו, ושוב יוותר הוא בבדידות ובפחד.

ראינו גם גברים ונשים הלהוטים אחרי הכח; אלה מקדישים את כל חייהם לניסיון לשלוט בזולת. במקרים רבים מאבדים אנשים אלה כל סיכוי לביטחון ולחיי משפחה מאושרים. כשאדם הופך שדה־קרב ליצרים, לא יתכן שלום עבורו.

אך אין זאת כל הסכנה. בכל פעם שאדם כופה את דחפיו על האחרים בצורה בלתי סבירה, יבוא חוסר-אושר בהמשך. אם הרודף אחר העושר רומס אנשים הנקרים בדרכו, אזי עלולים להתעורר זעם, קנאה, רגשות נקם. מהומה דומה תיווצר במקרה של מיניות משתוללת. דרישות הנכפות על אחרים לעודף תשומת לב, הגנה ואהבה יכולות רק להזמין השתלטות אר דחיה. שני רגשות אלה אינם בריאים, באותה מידה כמו התביעות שעוררו אותם. כאשר תשוקתו של אדם ליוקרה יוצאת משליטתו - בין אם בקרב חוג חברתי מצומצם או ליד שולחן ועידה בינלאומית - אנשים אחרים סובלים, ולעתים קרובות אף מתמרדים. התנגשות יצרים זו עלולה לגרום לקשת רחבה של תגובות שליליות: מלגלוג צורב ועד להתקוממות. כך מתחוללים מאבקים: לא רק בתוך נפשותינו, אלא גם בינינו לבין אנשים אחרים, אשר גם להם יש יצרים.

אלכוהוליסטים, במיוחד, חייבים להבין שהתפרעות היצרים בתוכם היא הגורם הסמוי לשתייתם ההרסנית. שתינו כדי לדכא תחושות של פחד, תסכול ודכאון. שתינו כדי להתחמק מרגשי אשם שנבעו מתשוקותינו, וחזרנו ושתינו כדי לאפשר לתשוקות אלה לשוב ולפעול. שתינו לשם היהירות, כדי שנוכל להנות מחלומות־שוא של כח והדר. חלת-נפש מעוותת זו אינה נעימה למראה. היצרים המשתוללים בתוכנו מסרבים להיחקר. ברגע שאנו מנסים בכנות לבחון אותם, אנו עלולים לסבול מתגובות חריפות.

אם אישיותנו נוטה לדיכאון, יתכן ונוצף ברגשי אשם ושנאה עצמית. נתבוסס בְּבִצָּה רגשית זאת, ולרוב אף נפיק מכך הנאה מעוותת וכואבת. אם נתמיד בפעילות חולנית ומלנכולית זו, אנו עלולים לשקוע בדיכאון, עד כדי שלא נראה כל פתרון אפשרי. במצב זה נאבד כל קנה־מדה, ואתו כל ענווה אמיתית. זוהי למעשה גאווה הפוכה: אין זה חשבון־נפש כלל, אלא אותו תהליך אשר באמצעותו הגיעו ומגיעים טיפוסים דיכאוניים רבים לאלכוהוליזם ולאבדון.

לעומת זאת, היהירים בינינו יגיבו בצורה הפוכה בדיוק. ניעלב מעצם ההצעה, המוגשת לנו ב .A.A, כי עלינו לערוך חשבון־נפש. נצביע בגאווה על החיים הטובים אשר היינו סבורים שניהלנו לפני שנפלנו במלכודת האלכוהוליזם. נטען כי הפגמים הרציניים באופיינו (אם בכלל נהיה מוכנים להודות שיש לנו כאלה) נגרמו בעיקר מהפרזה בשתייה. אם כך, ייראה לנו הגיוני שהדבר היחיד אליו עלינו לשאוף - ולהתמיד בשאיפה זאת - הוא ההימנעות משתיה. נאמין כי האופי הטוב שהיה לנו יקום לתחיה ברגע שנפסיק את השתייה. הרי אס כל הזמן היינו די בסדר, מלבד בעיית השתייה, בשביל מה לנו חשבון־נפש כעת כשאנו מפוכחים?

כמו כן, ניאחז בתירוץ נפלא אחר להתחמקות מחשבון־נפש. נסביר כי חרדותינו וצרותינו הנוכחיות נגרמו מהתנהגותם של אנשים אחרים - של אנשים הזקוקים באמת לחשבון־נפש. נאמין באמונה שלמה כי, לו רק היו מתייחסים אלינו יפה יותר, היה אצלנו הכל בסדר. לכן נחשוב כי הכעס שבתוכנו הוא סביר, וכי הטינה שבליבנו מוצדקת. לא אנו האשמים - הם האשמים!

בשלב זה בתהליך חשבון־הנפש מצילים אותנו המאמנים שלנו. הם מסוגלים לעשות זאת הודות לניסיון המצטבר ב.A.A בצעד הרביעי. הם מנחמים את הדיכאוניים מביננו על ידי שהם מוכיחים להם כי אין הם מוזרים או שונים, וכי סביר להניח שהפגמים באופיים אינם רבים או גרועים מפגמיו של כל חבר .A.A אחר. המאמנים מוכיחים זאת במהרה בכך שהם מספרים - בקלות ובחופשיות, ללא ראוותנות - על פגמיהם שלהם, בעבר ובהווה. ספירת-מלאי שליווה אך מציאותית הינה מרגיעה ביותר. יתכן כי המאמנים יצביעו על כך שיש לחברים החדשים גם מעלות אחדות, אותן ניתן לציין לצד מגרעותיהם. הערות כאלה מצד המאמנים נוטות לפזר את רוח הנכאים של המאומנים ולעודד את איזונם הפנימי. ברגע שהם מתחילים להיות אובייקטיביים יותר, מסוגלים החברים החדשים A.A.-n לבחון את חסרונותיהם, ללא הפחד שליווה בחינה כזאת בעבר.

מאמניהם של אלה שאינם מרגישים שהם זקוקים לחשבון־נפש, עומדים בפני בעיה מסוג אחר לחלוטין. בעיה זו נובעת מן העובדה שאנשים המלאים גאווה וחשיבות עצמית מתכחשים באופן בלתי-מודע למגרעותיהם. קשה לומר שחברים אלה זקוקים לנחמה.

כאן הבעיה היא כיצד לעזור להם לגלות סדק בחומרת שנבנו על־ידי ה'אני' שלהם: סדק דרכו יוכל לחדור אור ההגיון.

בתור התחלה, ניתן לספר להם שרוב חברי .A.A סבלו מהצדקה-עצמית בתקופת השתייה שלהם. עבור רובינו, ההצדקה העצמית היא שסיפקה לנר את כל התירוצים - לא רק תירוצים בנוגע לשתייה, אלא גם לכל התנהגות מטורפת ומזיקה. הפכנו את המצאת הצידוקים לאמנות ממש. נאלצנו לשתות מפני שהזמנים היו קשים - או מפני שהיו טובים מדי. נאלצנו לשתות מפני שבבית נחנקנו מרוב אהבה - או מפני שלא קיבלנו אהבה כלל. נאלצנו לשתות בגלל ההצלחה האדירה - או הכשלון המוחץ - שנחלנו בעבודה. נאלצנו לשתות מפני שמדינתנו ניצחה במלחמה - או הפסידה שלום. וכך הלאה, עד בלי סוף.

חשבנו ש"הנסיבות" הן שדחפו אותנו לשתייה. אולם, כשניסינו לתקן נסיבות אלה וגילינו שלא יכולנו לתקנן לשביעות־רצוננו, איבדנו את השליטה על האלכוהול והפכנו לאלכוהוליסטים. מעולם לא חשבנו כי עלינו להתאים את עצמנו לנסיבות, יהיו אשר יהיו.

אך ב־.A.A נוכחנו בהדרגה לדעת שעלינו לטפל בטינה הנקמנית, בחמלה העצמית, ובגאווה הבלתי־מוצדקת שלנו. הבנו כי בכל פעם ששיחקנו את – ה"נאד הנפוח", הסתנו אנשים נגדנו. ראינו שכאשר נטרנו טינה ותיכננו נקמה על תבוסות אלה, למעשה השתמשנו בכעס שלנו כנשק המופעל כנגד עצמנו, ולא כנגד אחרים, כפי שחשבנו. למדנו שבמידה והיה בנו אי־שקט רציני, היה עלינו להחזיר קודם-כל את השקט אל תוכינו, מבלי להתחשב במה שראינו כגורמים לאי-השקט.

לעתים קרובות לקח לנו זמן רב לראות כיצד רגשותינו המוטעים הפכו אותנו לקורבנות. יכולנו להבחין בכך מיד באחרים, אך לא בעצמנו. קודם כל היה עלינו להודות שיש בנו פגמים רבים, גם אם אותה הודאה הכאיבה והשפילה. היה עלינו להפסיק להאשים אחרים, בדיבור ובמחשבה כאחד. תחילה דרש הדבר מאתנו רצון כביר. אך לאחר שדילגנו על משוכות אחדות, נראה המשך המסלול לפנינו כקל יותר. התחלנו לראות את עצמנו בקנה־המדה הנכון - כלומר, התחלנו למצוא את הדרך אל הענווה.

כמובן שהאדם הדיכאוני וחומד־השררה הם שני סוגי אישיות קיצוניים; גם .A.A וגם העולם כולו מלאים בטיפוסים כאלה. לעתים קרובות נתקלים באישיות המתאימה בדיוק לאחת מהגדרות קיצוניות אלה. אך ישנם גם אנשים רבים בהם יש תכונות משני סוגי האישיות. אין שתי נפשות זהות בעולם; לכן, כל אחד מאתנו העורך חשבון־נפש יצטרך להגדיר מה הם הפגמים המאפיינים אותו. לאחר שהגדיר אותם, עליו להכיר בהם כחלק ממנו, ולהתקדם הלאה, מתוך בטחון שהוא סוף־סוף על המסלול הנכון.

ברצוננו להבהיר את הטעם שבעריכת רשימה, המונה את ליקויי האישיות החמורים ביותר והמשותפים לכולנו במידה זו או אחרת. לאלה שקיבלו חינוך דתי תיראה רשימה זו כמורכבת מהפרות חמורות של עקרונות מוסריים. אנשים מסויימים יראו בה רשימת פגמי אופי; לאחרים היא תיראה כקטלוג של הפרעות נפשיות. ישנם כאלה שיתרגזו מדיבורים על הפרות־מוסר, שלא להזכיר את המילה "חטאים? אך אין מי שלא יסכים לנקודה אחת; לנו האלכוהוליסטים יש בעיות רבות, ונצטרך להשקיע בבעיות אלה עבודה רבה כדי להגיע לפיכחות, להתקדמות וליכולת אמיתית להתמודד עם החיים.

כדי למנוע בלבול בענין שמותיהם הנכונים של ליקויים אלה, הבה נבחר ברשימה ותיקה ומוכרת של חולשות-אנוש: "שבעת אבות החטא״ - גאווה, תאוות־בצע, תאווה מינית, כעס, גרגרנות, קנאה ועצלות. לא במקרה מוקדש המקום הראשון ברשימה לגאווה: הגאווה מובילה לצידוק-עצמי; היא ניזונה מפחדים מודעים ובלתי־מודעים; וממנה נובעים רוב הקשיים בחיינו והמכשולים בפני התקדמות אמיתית. הגאווה מפתה אותנו להציב בפני עצמנו או אחרים דרישות שאין לענות עליהן מבלי לעוות ולסלף את היצרים שנתן לנו האל. כאשר סיפוק הדחף למין, לביטחון ולחברה הופך למטרה היחידה בחיינו, אזי נכנסת הגאווה ומצדיקה את הפרזותינו.

כל החולשות הללו גורמות לפחד, שהוא מחלת־נפש בפני עצמה; הפחד, בתורו, מחולל ליקויי אופי נוספים. הפחד הבלתי־הגיוני שיצרינו לא יבואו על סיפוקם מדרבן אותנו לחמוד רכושם של אחרים, לפתח תאווה למין ולכח, לכעוס כאשר דרישות היצרים שלנו מאויימות, ולקנא כאשר נדמה לנו שאחרים משיגים את מטרותיהם ואילו אנחנו לא. אנו אוכלים, שותים וחוטפים מכל הבא ליד, מתוך פחד שלעולם לא יהיה לנו מספיק. אנו מזדעזעים מעצם המחשבה על עבודה - ורובצים בעצלנות. אנו דוחים לסחר, או עובדים ללא רצון וללא מרץ. פחדים אלה כמוהם כתולעים המכרסמות ללא-הפסק ביסודות החיים שלנו.

לכן, כאשר .A.A מציע לנו לערוך חשבון-נפש נוקב וחסר-פחד, נדמה לחברים החדשים שזה למעלה מכוחם. הגאווה והפחד מונעים בעדם מלבחון את עצמם. הגאווה תאמר ״אינך חייב לעבור כאן . .

ואילו הפחד יאמר ״בל תעז להסתכל!״ - אולם חברי .A.A שהתנסו בחשבון־נפש אמיתי יעידו, שרגשי גאווה ופחד מסוג זה אינם אלא נמרים של נייר. ברגע שיש בנו נכונות מוחלטת לעריכת חשבון־נפש - ברגע בו ניגש למלאכה - תואר תמונה קודרת זו באור נפלא. ככל שנתמיד, ייולד בנו בטחון מסוג חדש לחלוטין; אין מילים לתאר את תחושת ההקלה הבאה מעצם ההתבוננות בעצמנו. אלה הם פירותיו הראשונים של הצעד הרביעי.

בשלב זה, קרוב לודאי שהחבר החדש ב .A.A הגיע למסקנות הבאות: כי, פגמי אופיו, הנובעים מיצרים ש״ירדו מן הפסים", הם הגורם העיקרי לאלכוהוליזם שלו ולכישלונותיו בחיים; כי, הפיכחות והשלווה ימשיכו לחמוק ממנו, אלא אם כן יחיה מוכן לעבוד קשה לקראת סילוקם של ליקויים אלה; כי, יהיה עליו

לעקור את יסודות חייו הפגומים, ולבנות את חייו מחדש על קרקע איתנה. עתה, כשהוא מוכן להתחיל באיתור ליקוייו, הוא שואל: "כיצד בדיוק אעשה זאת? איך אערוך חשבון־נפש עצמי?”

היות ואין הצעד הרביעי אלא התחלתו של הרגל-חיים, ניתן להציע לחבר החדש שיתבונן תחילה באותם פגמים אישיים בולטים המציקים לו באמת. אותו חבר יוכל, על פי מיטב שיפוטו לגבי הטוב והרע בחייו, לסקור את התנהגותו ביחס לדחפיו הראשוניים - מין, בטחון וחברה. בהסתכלו לאחור על מסלול חייו עד כה, יוכל לצאת לדרך הנכונה באמצעות שאלות כגון אלה:

"מתי, כיצד ובדיוק באיזה מקרים הזקתי לאחרים ולעצמי כתוצאה מרדיפה אנוכית אחרי יחסי־מין? מי אלה שנפגעו, ובאיזו מידה? האם קלקלתי את נישואי או פגעתי בילדי? האם סיכנתי את מעמדי בחברה? כיצד בדיוק הגבתי למצבים אלה באותה עת? האם בערו בי רגשי-אשם שלא ניתנו לשיכוך? או האם התעקשתי לפטור את עצמי מאשמה בכך שטענתי שאני הנרדף ולא הרודף? כיצד הגבתי לתסכול מיני? כשנתקלתי בסירוב, האם הגבתי בנקמנות או בדיכאון? האם הוצאתי את תיסכולי על אחרים? אם נתקלתי בדחייה או בקרירות בבית, האם הפכתי זאת לתירוץ למתירנות?"

לגבי רוב האלכוהוליסטים, שאלות חשובות נוספות הן אלה הדנות בהתנהגותם בנוגע לביטחון כלכלי ורגשי. גם בתחומים אלה הפעילו לעתים קרובות הפחד, אהבת-הבצע, הרכושנות והגאווה את השפעתם המזיקה. בבואו לסקור את תולדות חייו בתחום העסקים או העבודה, יוכל כל אלכוהוליסט לשאול שאלות כגון אלה: "בנוסף לבעיית השתייה שלי, איזה פגמים באופיי תרמו לאי־היציבות שלי בענייני כספים? האם רגשות של פחד ונחיתות לגבי כושרי למלא את תפקידי הרסו את הביטחון העצמי שלי ומילאו אותי בלבטים? האם ניסיתי לחפות על הרגשות אלה בהגזמות, ברמאות, בשקרים או בהתחמקות מאחריות? או אולי התמלאתי טרוניות על כך שאחרים לא הבחינו בכישורי היוצאים מן הכלל? האם הגזמתי בהערכתי העצמית? האם גברה בי שאפתנות אנוכית עד שהייתי מוכן להונות את שותפי ולגזול מהם את חלקם? האם הייתי פזרן? האס לוויתי כספים ללא אחריות, מבלי לחשוב כיצד אפרע את חובותיי? האם הייתי קמצן וסירבתי לתמוך במשפחתי כראוי? האם התפתיתי לחפש "קיצורי־דרך" כספיים מפוקפקים? ומה לגבי הבורסה, הקלפים ומשחקי־המזל?"

נשות-עסקים ב .A.A יראו עד מהרה כי שאלות אלה רובן ככולן תופסות גם לגביהן. גם עקרת-בית שהיא אלכוהוליסטית תוכל למוטט את הביטחון הכלכלי של משפחתה. היא תוכל להפריז בשימוש בכרטיסי־אשראי, לחרוג מתקציב האוכל, לבלות שעות בהימורים ולהערים חובות כתוצאה מחוסר־אחריות, בזבוז ופזרנות.

על כל אלכוהוליסט שאיבד פעם משרה, משפחה או ידידים כתוצאה משתיה, לחקור את עצמו ללא־רחם כדי לברר כיצד הרסו פגמי אופיו את בטחונו.

הסממנים הנפוצים ביותר של חוסר־בטחון רגשי הם; גאוה, כעס, רחמים־עצמיים ודכאון. אלה נובעים מגורמים הנראים לעתים כפנימיים ולעתים כחיצוניים. כדי לערוך חשבון-נפש בענין זה, עלינו לשקול בקפדנות את כל היחסים האישיים המועדים ליצור בעיות מתמשכות או חוזרות ונשנות. יש לזכור כי סוג זה של חוסר-בטחון נוטה לצוץ בכל תחום בו קיים איום על האינסטינקטים שלנו. בענין זה יעזרו לנו שאלות כגון: "אילו מצבים מיניים, בעבר ובהווה, גרמו לי לחרדה, למרירות, לתסכול או לדיכאון? האם אני רואה, אובייקטיבית, כיצד שגיתי? האם נקלעתי לצרות בגלל אנוכיות או דרישות בלתי הגיוניות? או, אם אני סבור שצרות אלה נבעו מהתנהגותם של אחרים, למה איני מסוגל לקבל מצבים שאין ביכולתי לשנותם?". שאלות יסוד אלה עשויות לגלות לגו את מקור אי־הנוחות שלנו ולאפשר לנו לשנות את התנהגותנו ולתרגל משמעת-עצמית.

נניח וחוסר־בטחון כלכלי הוא זה שמעורר בנו רגשות אלה ללא הפסק. נוכל אז לשאול את עצמנו: "באיזו מידה הזינו הטעויות שלי את החרדה המכרסמת בי? ואם היא נגרמה, בחלקה, בגלל התנהגותם של אחרים, מה אוכל לעשות בענין? אם אין ביכולתי לשנות את המצב הקיים, האם אני מוכן לנקוט את הצעדים הדרושים כדי להתאים את חיי למצב הקיים?״. שאלות כאלה - וכל אחד יוכל בנקל לחשוב על שאלות נוספות דרמות לגבי מקרהו האישי - יסייעו לנו באיתור שורשיו של חוסר־הביטחון.

אולם ברוב המקרים היו אלה יחסינו המעוותים עם המשפחה, הידידים והחברה כולה שגרמו לנו את עיקר הסבל. בכל הנוגע להם היינו במיוחד טיפשים ועקשנים. העובדה הבסיסית בה איננו מסוגלים להכיר היא חוסר-היכולת שלנו ליצור שותפות אמיתית עם הזולת. ה'אני' שלנו טומן לנו שתי מלכודות הרות אסון: או שאנו מתעקשים לשלוט בחברינו, או שאנו תלויים בהם יותר מדי. אם נישען חזק מדי על אחרים, הם יבגדו בנו במוקדם או במאוחר; הם, בסך־הכל, בכי־אנוש כמונו, ואין לצפות מהם שיענו על דרישותינו הבלתי-פוסקות. כך צומח ומרעיל אותנו חוסר־הביטחון הרגשי. ולעומת זאת, אם נכפה באופן-תמידי את רצוננו על האחרים, הם יתמרדו ויתנגדו לנו. אזי ייפגעו רגשותינו, נרגיש נרדפים ויתעורר בנו יצר-הנקם. ככל שנגביר את מאמצינו הכושלים לשלוט באחרים, כך יהיה סבלינו חריף וממושך יותר. אנו לא ביקשנו מעולם להיות אחד מן המשפחה, חבר בין חברים, עובד בין עובדים, או אדם מועיל בחברה. תמיד ניסינו לטפס על גבם של אחרים, או להסתתר מאחוריהם. התנהגות אנוכית זו חסמה בפנינו את הדרך ליחסי־שותפות. לא ידענו אחווה אמיתית מהי.

יהיו כאלה שיתנגדו לרבות מן השאלות שהוצגו כאן, היות והם חושבים כי ליקויי־אופיים אינם חמורים עד כדי כך. להם אפשר לומר, שבחשבון-נפש מעמיק הם עשויים לגלות דווקא את אותם הפגמים בהם עוסקות שאלות 'מטרידות' אלה. היות, ועל פני השטח אין אנו נראים כה גרועים, התקשינו לגלות שאותם פגמים אכן קיימים בנו, קבורים היטב תחת שיכבה עסוקה של צידוקים. יהיו אשר יהיו פגמים אלה, הם הם שקברו אותנו באלכוהוליזם ואומללות.

על כן, בבואנו לערוך את חשבון־הנפש - תהיה סיסמתנו - יסודיות. ומן התבונה יהיה לערוך את שאלותינו ותשובותינו בכתב; הדבר יקל עלינו להגיע למחשבה צלולה ולהערכה כנה. רשימת השאלות והתשובות תשמש לנו ראייה מוחשית ראשונה לנכונותינו המלאה לצעוד קדימה.