הבוקר קמתי עם הרגשה קצת קשה וכבדה. הרגשתי את התאווה חזקה.
היה קצת קשה.
נזכרתי שאתמול קראתי באיזה פוסט אני חושב של דובי על הסיפור שלו באוטובוס והשתמשתי באותה טכניקה, שהיא:
עצמתי את העיניים וביקשתי מכל הלב מאלוקים שייקח ויתעסק עם זה כי לי אין שום סיכוי בכלל שלא ליפול. ופשוט התאווה עברה. והנה היה לי בוקר נפלא ב"ה!
אני שמח ומאושר ומוסר את תאוותי לאלוקים רק להיום.
וממשיך את היום בהכנות לשב"ק. יש הרבה אורחים ואוירה טובה ב"ה.
שבת שלום לכולכם.

שלום אחי היקר.

ממש ריגשת אותי מה שכתבת.
האמת שכתבתי בלי חשק מה שכתבתי , ולא הבנתי מה התועלת (הסיפור שקרה לי היה אמיתי , ממש שמיימי)
ועשיו שקראתי את מה שכתבת נהיה לי צמרמורת .
מי אני ? מה אני ? אני לא מבין כלום , הכל מלמעלה .
חזק ואמץ נתת לי המון כוח