בס"ד

צעד אחד עשר: "חיפשנו בדרך של תפילה והרהורים לשפר את הקשר ההכרתי עם אלוקים כפי שאנו מכירים אותו כשאנו מתפללים רק לדעת את רצונו עבורנו ומבקשים את הכוח לבצע זאת".

חיפוש - קשר - הכרות - כוח!

מתוך הספר הגדול: הצעד האחד עשר מציע לנו להתפלל ולהרהר ללא בושה. שנסקור את התנהלותנו היום יומית לצד פגמי האופי המרכזיים שלנו לפני השינה. שנחפש אחר טינה, אנוכיות, חוסר יושר, פחד, טעויות ששמרנו - העלמנו או התעלמנו. ההיינו אדיבים ונחמדים, או עסוקים בעצמנו ועלינו לבקש סליחה מאחרים?  וכמובן, מבלי להיגרר להתבוננות מרעילה שתמעיט ממה שניתן. בסוף הסקירה נבקש סליחה מאלוקים ונשאל איך עלינו לנהוג להבא.

כשנתעורר, נתפלל להפעיל את יכולתנו השכלית ללא חוסר כנות, תועלת עצמית ורחמים עצמיים. במידה ונעמוד בפני חוסר החלטה, נבקש השראה, אינטואיציה ורוגע, ולא 'ניקח ללב'. נתפלל להשתחרר מהרצון העצמי, נבקש עבור אחרים. אנחנו יכולים גם להתייעץ ולהתפלל עם מי שאנו סומכים עליהם. עם הזמן והתרגול, התשובות הנכונות יבואו.

בכל זמן שנחוש התרגשות, ספק, עצבנות, או חשש מהחלטות אבסורדיות-מטופשות, נעצור ונבקש שוב חיבור והכוונה. בכל פעם שנחוש פחד, כעס, דאגה, או רחמים עצמיים נזכיר לעצמנו בענווה "רצונך ייעשה", אנו כבר לא מנהלים את ההצגה.

מתוך הספר הלבן: החיפוש אחר אלוקים, טבעי כמו הנשימה. כשם שהאוויר חיוני לנשימה, כך התפילה חיונית לחיבור אל הכוח העליון. המדיטציה היא חיבור שנועד להשקיט את רעשי הנפש המפריעים לנו להקשיב לצלילים הרוחניים שזורמים בתוכנו. לכן חשוב לנו מאוד לעשות את עשרת הצעדים הקודמים לפני ביצוע המדיטציה של צעד 11. אנחנו לא באמת רוצים להתחבר למה שהיינו קודם לביצוע הצעדים... נזכור שאנו עלולים להתחבר לצד האפל שלנו, כי המדיטציה היא השתקפות של מי שאנחנו באמת.

אנחנו לומדים להתפלל ולעשות מדיטציה כמו שלמדנו ללכת ולדבר. פשוט התחלנו לעשות את זה. בשביל חלק מאיתנו זה הרגיש כמו להושיט יד לכיוונו של אלוקים. מדיטציה היא המדד למה שקורה בתוכנו, כך נגלה אם הערוץ המחבר ביננו ובין הכוח העליון שלנו פתוח ונקי. המהות של הצעד היא לתת לאלוקים להיכנס דרך כל פיתוי, כל רגש, כל קושי, הצלחה או כישלון, עצב ושמחה. אחדות אמיתית עם המקור של חיינו.

מתוך 12&12: תפילה איננה אמצעי היעיל במצבי חירום, או כשרון מסתורי הנמצא ברשותם של אנשי דת. עבורנו, התפילה היא נשיאת הלב והנפש אל אלוקים. היא חמצן של ממש. תרגלנו אותה עד שלא יכולנו לוותר עליה כשם שאיננו מוותרים על מזון או אור. היה עלינו להשתחרר מתפיסות מוקדמות ביחס לתפילה, על בשרנו למדנו "שלעג לתפילה נובע מחוסר התנסות בה". תפילת צעד 11 היא עתירה להיות ערוץ, וכלי. לחסד. לאהבה. לתקווה. למחילה. לנחמה. לאחווה. לאמת. לאמונה. לאור ושמחה לכל אדם.

גם במידה ואיננו מורגלים 'להרהר', למרות שנחוש כמגששים לראשונה בממלכת הרוח, נמשיך במאמצינו לשפר את מגענו ההכרתי עם אלוקים ועם חסדו ולהתקרב אל משא נפשנו. 'פרי ההילולים' של ההרהורים הוא האיזון הרגשי. אנו עשויים להתפתות לפתרונות בדרכנו שלנו, לעטוף את רצוננו האישי בצידוקים עצמיים ובכוונות טובות בהישענות על 'הדרכה אלוקית' ישירה וליצור תחת אשליה זו מהומה גדולה. עבורנו היה זה הזמן לחדול מהדרישה שאלוקים ינחה אותנו בהתאם לתנאינו ולבקש רק את אהבתו כוחו חסדו של כוחנו העליון, "אם כך הוא רצונך".

מתוך 'צעד קדימה לפעולה' :הדבר העיקרי בצעד 11 הוא השיחה עם הכוח העליון. שיח זה מורכב מתפילה = דיבור, ומהרהור = הקשבה. רגיעה של הגוף, מודעות והשקטה של המחשבה. פתיחות, סבלנות ותרגול בזמן קבוע יועילו לצמיחה והתפתחות  בבקשות והתבוננות.

יש לנו במהלך היום אין ספור הזדמנויות לדמיין הליכה יד ביד עם אלוקים או קו תקשורת ישירה אליו. תפילה יכולה להיות מילה אחת: "תודה". שתי מילים: "עזור לי", רשימה של אסירות תודה, משפט מספרות התוכנית, פסוק דתי שאנו מתחברים אליו, או בכלל שיחה ארוכה עם הכוח העליון שלנו. המשותף לכל אלו זו מודעות גוברת והולכת לנוכחות כוח עליון הפועל בחיינו.

רק להיום אשאל את עצמי: מה אני מרגיש בקשר לתפילה? ומה בנוגע להרהורים? אני בקשר עם הכוח העליון? בדקתי מה רצונו ממני היום? אני צריך לעצור עכשיו? פעלתי בפזיזות או מתוך מחשבה?