מעולם לא אמרתי שאין דרך לצאת החוצה בלי הצעדים. אמרתי שאין דרך לצעוד את הצעדים בלי קבוצה.

אני עושה את הצעדים ומשתתף בקבוצה הטלפונית ככל יכולתי גם בצהריים וגם בערב. בגלל בעיות בלוחות הזמנים שלי אני מחסיר לא מעט אך עושה מאמץ עליון להיות שותף או לפחות להקשיב בכל דקה אפשרית.
למפגש החי הראשון של שמור עיניך הגעתי ואני מתכוון להמשיך להגיע אחת לשבועיים - שלושה. אני מאמין שלא אוכל לעשות יותר מזה.
אני ממש לא מפחד מחשיפה למעט מספר אנשים מצומצם שידיעתם עלולה לפגוע בהם או בסביבתי הקרובה. (גם אשתי עדיין לא יודעת בהוראת הספונסר).
ואגב, אני לא בדרך החוצה. אני בדרך וזהו. ה"החוצה" הוא מעבר לכוחי ולא באחריותי.

השאלה החשובה היא למה אני נרתע מלעשות משהו. מהיכן מגיע הפחד מהחשיפה. אני קרוב לשמונה חודשים בתוכנית. בהתחלה פחדתי מחשיפה מאוד ובאמת גם נפלתי. זה קרה אצלי ביחד. כשבאמת נכנעתי והבנתי את עומק המחלה הפסקתי לחלוטין לפחד מהחשיפה. מאז אני נקי בחסד ה'עלי כבר חודשיים. ובכל יום רק לאותו יום עצמו.

שלום חברים

מה שמדהים באתר הזה
שכל אחד נמצא במקום אחר
מצד אחד כולנו מכורים לתאווה .
ומצד שני לאחר תקופה לא קטנה באתר , וקריאת סיפורים ותגובות רבות של חברים .
  לכל אחד יש תובנות אחרות , מה שלו עזר לא עוזר לי וכו'
אקח למשל את מה שכותב "נועם" ידידי.



אצלי מזמן אין בעיה עם חשיפה , נחשפתי במלוא "מערומיי" לא פעם אחת, ברטורנו ובקבוצות למיניהם , נהייתי קהה לזה
כאילו כבר לא איכפת לי , אז גם הם יודעים , אז מה? ואני אומר זאת באיזה כאב פנימי , שבעצם כל החשיפה והבושה שבזה לא נתנה לי כביכול כלום לבנתיים
ועד עכשיו זה לא עזר .    אני לא אומר שזה לא יעזור , אני מאוד מקווה שבהמשך התמדה בקבוצות ובתוכנית
האור שהאיר את שאר החברים יגיע גם אלי.

**  לא פעם הרגשתי בשיחה עם חבר כזה או אחר מהפורום , בסוג של שפיטה מצידו .
דבר שמאוד פגע וצרם לי , 
אותו חבר למשל אשתו לא יודעת מכל הסיפור , ואם הוא נופל
אין לו את אשתו שתתלה בו עיניים מאשימות , ותבוז לו אלך חוסר הצלחתו בתוכנית.
ותאמר לו בתוך נפילה , "לך לזונות שלך" , מה שנותן לי באותו רגע חשק ללכת ....לגמור עם עצמי ח"ו (ואצלי משפטים כאלה נאמרו מצד אשתי המון פעמים)
  איך חבר כזה יכול להבין אותי ? הוא לא יכול .
מי שנמצא שם יכול .
אומר לי חבר אחר "בשביל הזוגיות המושלמת צריך לשתף את האשה ולספר לה על המחלה "
אותי משפטים כאלה מטריפים אותי ,  אולי אצלך לאחר נקיון ארוך , ותוך כדי נקיון מצליח, יש לך צד טוב להראות לה .

אני שסיפרתי לפני שנים ,  זה הביא אותי למצבים קשים.    שנאתי את אשתי כשהיא היתה שוטרת שלי .
רציתי שהיא תמות ( יסלח לי א- לוקים , והיא יודעת מזה)

מקווה להתאפס ולחזור לעצמי מהר
תודה

דובי,
דברי היו מכוונים לפותח הפוסט ולצדיק גמור ולשאלה שהם דנו בה.
רק טוב,
נעם

נועם ידידי .
דברי מכוונים לכל חברי ואורחי האתר ,
אני מדבר מהמקום שלי , ולא מתייחס לאף אחד ספציפי .
ציטטתי מדבריך ע"מ לסבר את אוזן חברים שעדיין לא עלו על דרך למרות החשיפה המדהימה שלהם

חברים יקרים, ברשותכם אשתתף בדיון הטעון הזה, למרות שאצלי התוכנית עבדה מהרגע הראשון היו לי לא מעט רגעים בתחילת הדרך שלא רציתי את ההחלמה הזו, כתבתי על כך בקצרה (מדוע בחרתי בכינוי אסירותודה) וב"ה אכתוב פוסט מיוחד על כך (אני באמצע)

דובי היקר, כואב לקרוא על גודל הכאב שלך, אין איש בעולם שיכול 'לשפוט ולבקר' אותך, ומי שעושה כך הוא אדם לא חכם. הוא לא מבין שנקיונו הוא מתנה. אנחנו יכולים רק להשתדל. לא מעבר.

ובנוסף, זה שלא חוויתי בדיוק את אותה חויה לא אומר שאיני יכול להבין מה שקורה לך. שנים בתוך ההחלמה. אכלנו את הראש אחד לשניה. אני מכיר את המשפטים הללו. יש לך מושג מה עשה לי המשפט: 'מה שווה ההחלמה שלך אם אתה מתנהג כך' ?! והכי נורא, שהיא צדקה, אני באמת לא הבנתי מה ההחלמה הזו שווה, בוכה, מתוסכל. רועד מזעם הלכתי לספונסר שלי, לפעמים הוא שתק, תמיד הוא חיבק, ואמר לי להמשיך לצעוד. לעשות פעולות הפוכות מהרצון. תכניס לשם את הכח העליון, אני מאמין שזה יסתדר לאט לאט.

גם אצלך. אני מאמין שזה יסתדר. לאט לאט. 

ולגופם של דברים, יש אימרה בקבוצות A.A. - מרגע שבאת לקבוצה לבירה שלך יש טעם של... (מי רגליים למי שלא הבין, ואל נא יצקצקו המעוררים בלשונם, הכוונה הובנה) המודעות הופכת את השימוש ליותר כואב כי הבנאדם מודע למה שהוא עושה ברגע נתון, הוא באמת לא מעוניין ובכל אופן עושה.

התסכול גדול. אין לי אלא לומר לך את שאמרתי בעבר: זעק. קרע את השמיים בתפילותיך. לי זה עבד. אמנם ממתי שבאתי ל S.A. אבל אלוקים הוא כל יכול, הוא יכול תמיד.

תבורך.

תודה רבה רבה
אסיר תודה
על האמפטיה וההבנה שלך ,

מתחבר לכל חלק  מתגובת הצדיק. הן לגבי החשש מהחשיפה בקבוצה והן לגבי המצב הנוכחי במלחמה בהתמכרות.

יכול להיות שאם חס וחלילה הייתי יורד יותר נמוך הייתי נאלץ להכנס לצעדים, ובכלל זה גם להשתתף בקבוצות. אבל מכיוון שראיתי שאני משיג את האפקט בעבודה עצמית בעזרת האתר, וגם כי כשהשתתפתי בקבוצה הטלפונית של זלמן לא הצלחתי להתמיד, בסופו של דבר לא ממשתי את הפוטנציאל הטמון בקבוצה ואפשר להגיד שהסתדרתי בלעדיה.

אבל כמו שאחרים פה ציינו, כל אחד עם השיטה שמתאימה לו. אני בהחלט לא אמליץ למישהו לעשות כמוני ולא להשתתף בתןכנית הצעדים כי יכול להיות שזה בדיוק מה שהוא צריך.

מתפלל שבתגובה שלי אני לא מחליש אף אחד.

לרגע לא אמרתי שהאתר "הרס" אותי או שהודעתי על פרישתי. (כשאמרתי "בדלת החוצה" התכוונתי החוצה מהתאווה. לא מהאתר) רק אמרתי שהסתדרתי יפה מאוד בלי המפגשים ואני לא רואה "פיקוח נפש" שאצטרך לחשוף עצמי "למען ההחלמה" אני מתקדם בצעדים האישיים שלי בקצב האישי שלי מבלי לעלות על הבמה ולהכריז "שלום שמי צדיק ואני גמור מינית ומשתדל להיות צדיק רק להיום". מי שעזר לי עד היום להגיע לכאן ולבחור את דרכי וקצב התקדמותי יעזרני הלאה על דבר כבוד שמו לנעול את דלת התאווה מאחורי

תודה לכל המגיבים על שיתוף גישתכם.
צדיק גמור, קלטת אותי נכון בקשר לחשיפה האישית מול החברים במפגש חי. אך בקשר לאשתי אצלי זה שונה. הוא מעורבת לגמרי בהכל!
עוד דבר נוסף, שגם טכנית מאוד קשה לי להגיע למפגש חי אך כאמור זהו אינו השיקול היחיד.

אם יש עוד מישהו שמרגיש שינוי לטובה בחייו בעבודת הצעדים ללא מפגשים חיים, אודה לך מאוד אם תשתף מנסיונך.

כאשר הייתי אצל הפסיכולוג שלי בתחילת הדרך, הוא המליץ לי על שיטת הצעדים. שוחחנו על ה"בושה" מההיחשפות בפני אנשים שונים, והוא אמר שהנסיון מוכיח שכל האי נעימות היא כמה דקות בהתחלה, ואחר כך זה רק מביא תחושה טובה של קבלה והשתתפות. אני כאן - אתה כאן, לשנינו יש את אותה בעיה, אין לנו מה להתבייש.

אני חותם על כל מילה של מה שהוא אמר, והייתי מוסיף שזה הרבה הרבה יותר קל ממה שהוא תיאר לי. יש לי עונג רב לפגוש אנשים שאיתם אני יכול להיות פתוח על כל דבר בחיים שלי, אני שמח לפגוש אנשים שונים, הן יהודים, הן גויים, הן צעירים, הן מבוגרים, הן כאלו שהכרתי מהעבר שלי והן כאלו שזהו הפגישה הראשונה שלי איתם.

כאשר אני לא רוצה ללכת למפגש, אני צריך לשאול את עצמי למה. בדרך כלל התשובה תהיה לא כל כך משמחת. הרי התחייבתי לעשות הכל כדי להחלים.

סוד היקר,

אין ספק שזה עובד טוב מאוד עבורך.
אבל ישנם כאלה שא': קשה להם טכנית להגיע למקום המפגש. ויש לזה אלף ומאה סיבות. זה לא רק זמן או מיקום.
ועוד ועיקר, ישנם כאלה שברגע שיחשפו הם עלולים לאבד את מקום עבודתם! גם אם אנו לא אהבים את זה. זאת עובדה.

ולכן, השאלה האם אתה אומר לבנאדם קח את הסיכון. מקסימום תאבד את מקום עבודתך...
אם זאת הדרך היחידה להציל אותו מההתמכרות אז הייתי אומר לו כן, תאבד אפילו את מקום עבודתך ותציל את שפיותך.

אבל השאלה האם זו אכן האפשרות היחידה, או שמא והלואי בכל זאת ניתן לפחות לסוג מסויים של מכורים לחיות על פי הצעדים ללא מפגשים חיים.

דרך אגב, תודה לכל המגיבים. זה כל כך נעים ומקל עלי לשמוע את גישתם של החברים בנידון.

אתה יודע מה, עשיתי כל כל הרבה דברים במחלה שלי שיכולתי לאבד את מקום עבודתי (ואת אשתי, ואת הילדים והבית והרכב ובעצם את החיים) ובכל זאת המשכתי, שנראה לי קצת לעג לרעש שפתאום בהחלמה אני מתחיל לדאוג למקום העבודה שלי. איפה היתה הדאגה והאחריות שלי כאשר גלשתי במחשב שידעתי שיש סיכוי רציני שמותקנת עליו תוכנת דיווח (כפי שהיה במחשבים אחרים) ובכל זאת המשכתי? המחלה סיבכה לי את הראש וגרמה לי לחשוב שהכל יהיה בסדר או שלא אכפת לי גם אם יישרף העולם. כעת היא עושה לי את אותו דבר - הפוך. פתאום מתוך דאגה ומסירות אני מפחד להחלים.

תכל'ס, העבודה שבה אני עובד היא כזאת שבמבט חיצוני יש סיכוי רציני שיפטרו אותי אם יתפסו אותי (פיטרו שני עובדים לפניי אחרי שגילו איפה הם גולשים בשעות העבודה). יחד עם זה, אני סומך ובוטח באלוקים שזה לא יקרה. יתירה מזו, כאשר ערפל התאווה מתחיל להתפזר, אני חושב שאם יידעו היכן אני נמצא, אחרי ההלם הראשוני הם יקבלו את זה ויתמכו בכך. אני מאמין שכל אחד יעשה כך (למרות שזה לא נראה לנו). יש בספר הגדול פרק שנקרא "אל המעסיקים" העוסק בנקודה הזאת, מומלץ לקרוא.

אז קודם תן למעביד לקרא את החלק ששייך אליו אח"כ נדבר....

"תנו רבנן: כשחלה רבי יוסי בן קיסמא, הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו. אמר לו: חנינא אחי, אי אתה יודע שאומה זו מן השמים המליכוה? שהחריבה את ביתו ושרפה את היכלו, והרגה את חסידיו ואבדה את טוביו, ועדיין היא קיימת, ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה [ומקהיל קהלות ברבים] וספר מונח לך בחיקך! אמר לו: מן השמים ירחמו. אמר לו: אני אומר לך דברים של טעם, ואתה אומר לי מן השמים ירחמו, תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש"!  (עבודה זרה י"ח. עיין שם כל המעשה ואיך שנתקיים חששו של ר' יוסי בן קיסמא)

אצלי אין את החשש הזה  (חשש גדול יותר מפחיד אותי) אך לא ניתן לזלזל בזה גם בעקבות כך ש"במחלה שמתי פס על כולם"

שלום צדיק גמור .

היתה לי טעות בהבנת הדברים שכתבת ,
תיקנתי את התגובה , 
ייתכן והטעות נבעה מחיפוש חבר שמזדהה עם הרגשתי משהו .
שמח בשבילך שאתה מצליח ואוטוטו פורש מאיתנו ומהתאווה
יום טוב