בס"ד
שלום וברכה לכולם! נהנתי מאוד מקריאת ההודעות והתובנות שעולים מתוכם , אני חושב להצטרף לקבוצה טלפונית בע"ה. שאלה: בהגדרה של נפילה , האם גם כניסה בודדת לאתר לא חינוכי , נחשבת נפילה?! האם נקיון שלנו כמכורים צריך להיות מוחלט?

בברכה
    דוד

סוד הכניעה היקר,

אתה מזכיר לי שאחד מהחברים בקבוצת SA שאני הולך אליה שיתף שבתחילה הוא התלבלט אם ליסוע לקבוצה בירושלים שזה די רחוק.
אבל אז הוא נזכר שכשהיה ממש חולה הוא היה מוכן לסוע אפילו עד דימונה בשביל להשתמש.
פתאום נסיעה לירושלים לא נראית כ"כ רחוקה.

בזמן שהייתי ממש חולה בזבזתי מלא זמן להשתמש בעבודה ומלא זמן בלהשתמש ע"ח אשתי והילדים ולא רק שלא הייתי בעבודה ולא הייתי עם אשתי והילדים אלא גם ע"י ההשתמשות פגעתי בעבודה, פגעתי באשתי ופגעתי בילדי.

היום אני הולך פעמיים בשבוע לקבוצת SA, משתתף בקבוצה טלפונית כמעט כל יום ומדבר בטלפון עם חברים ועם הספונסר כמה שעות ביום וזה אפילו לא מגיע לזמן שבו השתמשתי בתאווה לפני שהתחלתי לעבודה על התוכנית הנפלאה הזו.

לגוף השאלה, אין לי מספיק נסיון בעבודת הצעדים, כמו שכבר הזכרתי כאן. אבל לעניות דעתי עבודת צעדים צמודה עם ספונסר יכולה להועיל רבות. לקבוצות יש מימד חיובי גדול, החברים הטלפוניים שנותנים כתף ונמצאים שם בכל רגע נתון, מסייעים רבות להחלמה, אבל אני לא חושב שזה תנאי בל יעבור.

יחד עם זאת, אם הבעיה היא קושי בחשיפה, נסה להחשף לחשיפה... בצורה מדורגת ואיטית, החל מחבר טלפוני פה ולאט לאט להתקדם. לך תדע, אולי זה יעבוד...

אני מצטרף לנקודה שהזכיר דובי בדבריו, והיא ענין השפיטה. עד היום קשה לי מאד עם חלק מהחברים שלא מסוגלים להבין את המקום שלי, ואחרי חצי משפט יש להם פתרון קסם שעבד אצלם, בשעה שהנסיונות שלהם נמצאים בכלל במקומות אחרים, ועוד שלל מקרים. אשמח אם יושם על ענין זה דגש באופן כלשהו לחדד את הדברים.

ראשית לשאלה המרכזית.
אני ניסיתי להשאר נקי בלי קבוצה והצלחתי בכך תקופה ארוכה. כשהתרסקתי אחרי כמעט 5 חודשים הבנתי שעצם הפחד מהחשיפה יש בו ניסיון נועל לשליטה על החיים כאילו לא באמת איבדתי את השליטה עליהם. הנפילה הבהירה לי זאת היטב. אם אני כנוע אז אני הולך עד הסוף להיכן שאני מאמין שטוב לי ללכת כדי להשאר נקי. כך אני נוהג גם לגבי כל מה שהספונסר שלי אומר לי לעשות. נשמע קנאי? - כן, אני מאוד קנאי להחלמה שלי. אשלם כל מחיר עבורה. את הבעיות שזה ייצור הקב"ה יעזור לי לפתור. אם הוא הוציא אותי מהתאווה הוא בקלות יוציא אותי מכל דבר אחר. בפועל, רק טוב יצא לי מהחשיפה והעבודה בצעדים.

לשאלת דוד,
אני אישית לא מסכים לתת לעצמי מקום לכל נפילונת הכי קטנה שתהיה. הנפילות הן הפרט שמעיד על הכלל שיש בעיה בעצם העבודה. עד שעשיתי את הצעד הראשון היו לי מעידות כפי שאתה מתאר. לאחר מכן, כבר לגמרי לא. השאלה של כן לספור או לא לספור היא מינורית וכבר חרשו על כך בפוסטים קודמים שנדמה לי שבכולם ההתלבטות נגמרה או בנפילה גדולה יותר או בספירה מחדש.

סברס יקר,
קשה לענות על מה שכתבת. מה שלא אכתוב יהיה שליפה מהשרוול...
אנסה בכל זאת: אני זוכר היטב את התחושה שאתה מתאר. "מה הם כבר יודעים עלי?" - אחרי 10 חודשים בפורום הזה אני נפעם בכל פעם מחדש לראות כמה אנחנו דומים זה לזה. לא ראיתי את זה לפני שהתחלתי באמת לעבוד. היום, אני מתקשר כל יום לחברים ושומע איך עוברים עליהם דברים שבדיוק קרו גם לי. הדמיון לעיתים מעורר פחד אמיתי. הביטוי של חז"ל "סדנא דארעא חד הוא" - הופך למוחשי לגמרי. יש לי על זה איןסוף דוגמאות. אני ממליץ לך להבין מכך שאולי יש בדברים אלו דבר מה. מפחיד מבחוץ - מרומם מבפנים.

אדם
יום שני בשעה 20:00 ברמת החייל
נתראה
מוטי

לחץ חברתי?
ועוד בערב יוה"כ?
מזל שהכל מאהבה!

בס"ד
ל- Ihope וצדיק.. היקרים!
לעניין השאלה אם אפשר להתקדם בצעדים ללא קבוצה נרלי שתצטרכו לענות על השאלה בעצמכם...
כי זה באמת עניין אישי
בכל אופן אנסה לספר מנסיוני...
הפחד שלי שיתק אותי תקופה ארוכה ולא העזתי אפילו להרים טלפון לחברים שהשאירו לי מספרים במייל או באישי...
אך כשכבר העזתי ונפגשתי עם אחד החברים הוא הסביר לי שזה חלק מהמחלה שלנו
"היא אוהבת חושך" שם היא גודלת ומתפתחת...
וזה באמת היה מדהים כי ברגע שהארתי עליה מעט אור ראיתי כמה היא נחלשה
מאחל גם לכם להאיר על המחלה ולהחלישה עוד יותר....

david4043 כתב on 04 ספט' 2012 07:40:

בס"ד
ל-david4043 היקר!
זה לא בדיוק הנושא המרכזי של הפוסט אך אוכל לשתף אותך שתקופה ארוכה מאוד חייתי בהכחשה כי חשבתי שחיפוש קטן זה לא נפילה...
אבל כשהבנתי שזה בעצם שימוש בתאווה "נפל לי האסימון" והבנתי שאני מכור...
זה לא חייב להיות המצב שלך רק סיפרתי לך איך זה היה אצלי...

מי אני היקר.

שוב דברי טעם כרגיל.

mi כתב on 20 ספט' 2012 20:25:


יש לציין על שקיק המחלה "לשמור במקום מוצל וחשוך. עדיף בהקפאה".

המחלה עובדת טוב בהקפאה. היא נמסה בחום ובאור

בס"ד
לצדיק י"ע יקר שלי!
תודה על החיזוקים...
וכמו שסיפרתי במקומות אחרים
התחלתי לצעוד בקבוצה חיה
ממש מפגש אמיתי - וגיליתי שלחברים שם ממש אין קרניים...
(אם חשבתי שהוא מחביא אותם ממש טוב מתחת לכיפה הגדולה שלו אז במפגש הוא גם הרים ת'כיפה... )
והמחלה יצאה לאור...
פתאום מצאתי את עצמי אומר בפה מלא
שלום קוראים לי _________ ואני סקסוהוליסט
וכך ממש סינוורתי את הגידול הענק הזה שצמח לי בגרון ואיים לחנוק אותי
ופתאום קיבלתי גם מכת חום אדירה כשכל הקבוצה אומרת לי שלום ומקבלת אותי כמו שאני
ולא צריך "לשחק את ה - חשוב/ חכם/ שקול/ חסיד/ (מחק את המיותר או הוסף כפי הבנתך)" 
ופתאום הרגשתי שהתחלתי לנשום בקלות והפחד פחת באופן משמעותי...
אז באיחולי הצלחה גם לכם (הכוונה גם לבעל ה"תקווה") בדרך שתבחרו ללכת גם אם תצעדו "לבד" תמיד נהיה אתכם...

סוף טוב - הכל טוב

לראות את ההודעה מלפני חודשים. מהתקופה שטרם הכרתי את המפגשים החיים ואת תרומתם להחלמה.

היום אני מוכן לחתום הפוך.

(ולמי שלא יודע או לא זוכר - זה נכתב כתגובה למשפט הבא:
Ihope כתב on 16 אוג' 2012 19:13:

בס"ד
ל-Ihope היקר!
לא ספרת לנו איך הדברים התגלגלו...
הלכת כבר לקבוצה?
לקחת ספונסר?
התחלת לצעוד?
לי באופן אישי הדברים האלה מאוד עזרו...
בהצלחה רבה מכל הלב!

מתנת הנקיון (או צדיק גמור כפי שהיית בשימוש)
איזה מדהים לקרא את התגובות מפעם, ולראות את השינויים
ברוך אתה
אוהבים אותך
בהצלחה

בס"ד
למוישל'ה היקר!
זה בכלל דבר שכיף לראות
השינוי שאנו עוברים באתרא קדישא הדין