האמת היא שרציתי לכתוב פוסט מושקע בנושא, אבל בסוף החלטתי להכנע ולוותר, ובמקום כך פשוט להעתיק כאן את הקטעים הרלוונטיים מתוך הספר הגדול (ספר היסוד של תכנית 12 הצעדים לגמילה מהתמכרויות). הקטעים הם מתוך סיפור תחת הכותרת "רופא, אלכוהוליסט, מתמכר", המופיע בסוף הספר, ועבורי באופן אישי, אלו הקטעים המועדפים עליי מתוך הספר כולו (מומלץ לקרוא את הסיפור כולו, ובכלל מומלץ לקרוא את הספר כולו, ומה טוב - בקבוצה).

טוב, קשקשתי מספיק, ניתן לספר לדבר:

עזר לי מאוד כשהשתכנעתי שתאווה זו מחלה ולא ענין מוסרי; שהתאוותי כתוצאה מכפיה, למרות שלא הייתי מודע לה בזמנו; ושפכחות אינה עין של כח רצון [ . . ].

לבסוף נוכחתי שקבלה היא המפתח לכל בעיית התאווה שלי. אחרי שהייתי בתכנית שבעה חודשים כשאני מפחית מהתאווה, ולא מוצא שהתכנית עובדת כל כך טוב, הייתי יכול סוף סוף לומר "בסדר אלוהים, זה נכון שאני - מכל האנשים, ככל שזה ייראה מוזר, ולמרות שלא נתתי לכך רשות - באמת באמת אני איזה שהוא סקסוהוליסט. וזה בסדר מצידי. עכשיו, מה אעשה בקשר לכך?" כשחדלתי לחיות בבעיה והתחלתי לחיות בפתרון, הבעיה נעלמה. מאותו רגע והאלה, לא היה לי אפילו פעם אחת דחף להתאוות.

וקבלה היא התשובה לכל הבעיות שלי כיום. כשאני מוטרד, זה מכיוון שאני מוצא איזה שהוא אדם, מקום, דבר או מצב - איזה שהיא עובדה של חיי - שאינם מקובלים עלי, ואני יכול למצוא שלווה עד שלא אקבל את האדם הזה, המקום הזה, הדבר או המצב כמשהו שצריך להיות בדיוק כך ברגע זה. שום דבר, באופן מוחלט שום דבר, אינו קורה בעולמו של אלוקים בטעות. עד שלא קיבלתי את הסקסוהוליזם שלי לא יכולתי להישאר מפוכח, לא אוכל להיות מאושר אלא אם כן אקבל את החיים בדיוק בתנאים שלהם. אני צריך להתרכז לא כל כך על מה שצריך להשתנות בעולם כמו על מה צריך להשתנות בי ובעמדות שלי.

וואו! מדהים!

כל כך נכון!
אני תמיד ראיתי את עצמי כאדם רגיל וניסיתי להתנתק מהחלק הזה בי שהיה קשור לתאווה. כמובן לא היה לזה סיכוי להצליח. הדברים התחילו לזוז רק כאשר קיבלתי והפנמתי את העובדה שאני אכן נמצא במקום הזה של התאווה גם אם זה לא הסתדר עם איך שראיתי את עצמי ואיך שאחרים ראו אותי.
דרך אגב אני חושב שקבלה הוא גם המפתח להרבה בעיות שלא קשורות לתאווה ושחווים אנשים שהם לאו דווקא מכורים לה.

שלום לך,תודה על הבאת הדברים, אני לא הייתי נמנע מלכתוב פוסט מושקע בעניין... יש את הספר והסיפור המדהימים שהם באמת מורי הדרך, אבל למה להמנע מלכתוב את חווייתך?

החוויה שלי:  ביחס לקבלה, למעט ההרגל והתרגול, לא משנה כמה זמן אני נקי, אין משמעות למשך ההחלמה. אם לא אכנע ולא אקבל את עצמי, אם אחשוב שאני יכול להיות מי שאינני. אחטוף. בחסדי הבורא, חטפתי. לא פעם. כך גדלתי.

זה היופי בתוכנית הזו. היא מכריחה אותי להצמד לכח העליון כל הזמן.

הציטוט הוא לא במקום הפוסט. הבעיה היתה שכאשר קראתי את הדברים, פשוט לא יכולתי לא להביא אותם כמו שהם, ואחרי שהבאתי אותם, כבר לא היה מה להוסיף... עברו כמה שעות וכעת אני מקווה שאוכל לכתוב פוסט בנושא.