מעשה באדם שתעה ביער, ובשום אופן לא הצליח למצוא את הדרך החוצה. אחרי ימים רבים של חיפושים, הבחין באדם נוסף מתקרב לקראתו ומיד שאל: "תוכל לומר לי איך יוצאים מהיער?" השיב לו השני: "האמת שאני לא יודע. גם אני תועה כאן זמן רב. אולם דבר אחד אוכל לומר לך בוודאות גמורה: בדרך שבה הלכתי אל תלך. משם בטוח אי אפשר לצאת. בוא נחפש ביחד דרך חדשה". את המשל הזה היה מספר ה"דברי חיים" מצאנז בחודש אלול. הדרך שהלכנו בה עד עכשיו לא הועילה, ועלינו לחפש דרך חדשה (דרכי חיים, עמ' סז).
דברים אלה נכונים במיוחד לגבינו, המכורים לתאווה. ניסינו שוב ושוב את כל הדרכים המוכרות לנו כדי להפסיק, אבל אף אחת מהן לא עבדה לאורך זמן. לא משנה כמה הבנו את חומרת העניין, וכמה זה פגע בכל תחומי החיים שלנו, בסופו של דבר מצאנו את עצמנו שוב באותה נקודה. וזה עוד במקרה הטוב. פעמים רבות המצב רק הלך והחמיר: התדירות עלתה ומצאנו את עצמנו עוברים גבולות נוספים ועושים דברים שמעולם לא חשבנו שנגיע אליהם. באופן מוזר, שקשה להסביר למי שלא חווה זאת בעצמו, גם כשברגע האמת היינו מודעים היטב לתוצאות, זה לא הצליח לעצור אותנו.
להתמכרות יש מאפיינים רבים. אחד מהם הוא ההכחשה. כמכורים אנחנו יכולים לעבור שנים רבות (ואפילו חיים שלמים!) בלי להכיר בכך שזה המצב, ולהמשיך לנסות את אותם פתרונות ישנים, למרות שבתוך תוכנו אנחנו כבר יודעים שעבורנו הם לא עובדים. בהקשר לכך ישנו משפט חריף המיוחס לאלברט איינשטיין: "לעשות את אותו הדבר שוב ושוב, ולצפות לתוצאות שונות היא צורה של חוסר שפיות". חוסר השפיות הזה הוא בהחלט חלק מהתמכרות.
קשה להיות כנים עם עצמנו. קשה להודות שלא משנה מה אנחנו מנסים לעשות זה לא באמת עובד. זה גם מעורר תחושה של כישלון צורב. אבל זה בדיוק המפתח להצלחה. זהו הצעד הראשון של תוכנית 12 הצעדים: "הודינו שאנו חסרי אונים מול התאווה - שחיינו הפכו בלתי אפשריים לניהול". לא משנה מה עשינו, לא הצלחנו לנצח את התאווה. כל תחומי החיים שלנו נפגעו מכך, עד שניהול תקין שלהם הפך עבורנו לבלתי אפשרי.
מקובל לומר שמתוך 12 הצעדים, הצעד הראשון הוא היסוד שעליו עומד כל הבניין. זהו הצעד היחיד שצריך לעשות ממש בשלמות של 100%. זה קצת כמו לבנות סכר שיעמוד בפני זרם מים עוצמתי: אם יהיו בו סדקים קטנים, המים יצליחו לפרוץ אותו. רק אם האטימה תהיה מוחלטת, המים יחפשו כיוון אחר. אם לא נוותר לגמרי על הפתרונות הישנים, נמשיך להשלות את עצמנו שוב ושוב. אבל עכשיו אנחנו יוצאים לדרך חדשה!
