מעשה באדם שתעה ביער, ובשום אופן לא הצליח למצוא את הדרך החוצה. אחרי ימים רבים של חיפושים, הבחין באדם נוסף מתקרב לקראתו ומיד שאל: "תוכל לומר לי איך יוצאים מהיער?" השיב לו השני: "האמת שאני לא יודע. גם אני תועה כאן זמן רב. אולם דבר אחד אוכל לומר לך בוודאות גמורה: בדרך שבה הלכתי אל תלך. משם בטוח אי אפשר לצאת. בוא נחפש ביחד דרך חדשה". את המשל הזה היה מספר ה"דברי חיים" מצאנז בחודש אלול. הדרך שהלכנו בה עד עכשיו לא הועילה, ועלינו לחפש דרך חדשה (דרכי חיים, עמ' סז).

דברים אלה נכונים במיוחד לגבינו, המכורים לתאווה. ניסינו שוב ושוב את כל הדרכים המוכרות לנו כדי להפסיק, אבל אף אחת מהן לא עבדה לאורך זמן. לא משנה כמה הבנו את חומרת העניין, וכמה זה פגע בכל תחומי החיים שלנו, בסופו של דבר מצאנו את עצמנו שוב באותה נקודה. וזה עוד במקרה הטוב. פעמים רבות המצב רק הלך והחמיר: התדירות עלתה ומצאנו את עצמנו עוברים גבולות נוספים ועושים דברים שמעולם לא חשבנו שנגיע אליהם. באופן מוזר, שקשה להסביר למי שלא חווה זאת בעצמו, גם כשברגע האמת היינו מודעים היטב לתוצאות, זה לא הצליח לעצור אותנו.

להתמכרות יש מאפיינים רבים. אחד מהם הוא ההכחשה. כמכורים אנחנו יכולים לעבור שנים רבות (ואפילו חיים שלמים!) בלי להכיר בכך שזה המצב, ולהמשיך לנסות את אותם פתרונות ישנים, למרות שבתוך תוכנו אנחנו כבר יודעים שעבורנו הם לא עובדים. בהקשר לכך ישנו משפט חריף המיוחס לאלברט איינשטיין: "לעשות את אותו הדבר שוב ושוב, ולצפות לתוצאות שונות היא צורה של חוסר שפיות". חוסר השפיות הזה הוא בהחלט חלק מהתמכרות.

קשה להיות כנים עם עצמנו. קשה להודות שלא משנה מה אנחנו מנסים לעשות זה לא באמת עובד. זה גם מעורר תחושה של כישלון צורב. אבל זה בדיוק המפתח להצלחה. זהו הצעד הראשון של תוכנית 12 הצעדים: "הודינו שאנו חסרי אונים מול התאווה - שחיינו הפכו בלתי אפשריים לניהול". לא משנה מה עשינו, לא הצלחנו לנצח את התאווה. כל תחומי החיים שלנו נפגעו מכך, עד שניהול תקין שלהם הפך עבורנו לבלתי אפשרי.

מקובל לומר שמתוך 12 הצעדים, הצעד הראשון הוא היסוד שעליו עומד כל הבניין. זהו הצעד היחיד שצריך לעשות ממש בשלמות של 100%. זה קצת כמו לבנות סכר שיעמוד בפני זרם מים עוצמתי: אם יהיו בו סדקים קטנים, המים יצליחו לפרוץ אותו. רק אם האטימה תהיה מוחלטת, המים יחפשו כיוון אחר. אם לא נוותר לגמרי על הפתרונות הישנים, נמשיך להשלות את עצמנו שוב ושוב. אבל עכשיו אנחנו יוצאים לדרך חדשה! 

בהקבלה של הצעד הראשון לתורת החסידות, אחד מהיסודות המרכזיים בחסידות ואולי המרכזי שבה, היא שאנו לעצמינו איננו יכולים כלום ללא הצדיקים שמקשרים אותנו לבורא, בכל חסידות זה מתבטא בסגנון ודרך שונה אבל הרעיון קיים.

השאלה שלי היא, האם ב 12 הצעדים זה מתאים לקו הזה? כי אם למשל נאמר שלא היה קיים הצעד (השני כמדומני או השלישי) למסור את עצמינו לכח עליון שזה הקבלה של אמונה ובטחון בקב"ה, אם במקום זה היו אומרים לדוגמא תמסור את עצמך לכח אחר, ספונסר לדוגמא, ברור שכיהודי מאמין לא הייתי מקבל את הדברים למסור את עצמי בצורה מוחלטת לכח שאינו הקב"ה, אז בצעד הראשון שאנו מודים שאנו חסרי אונים, ולכן מה?
אז באיזה צורה כבר לא נהיה חסרי אונים? האם הפתרון כולל גם את הכניעה לצדיקים ולתורה? או רק מה שקוראים לו כח עליון שזה כניעה לקב"ה??

היי שמחה, ואחר כך תגיד לי שאתה לא "רודף אמת"
תכיר במעלות שלך, זה חשוב!!!!

תודה על המחמאה והחיזוק!
אבל באמת לא הבנתי את הקשר.. מה זה קשור לאמת?

לא קשור לפה...
רק אדם שמחפש אמת תמיד ישאל שאלות בסגנון:
הדברים האלו תואמים למה שאני מאמין בהם?
מי אממר שזו האמת?
וכהנה וכהנה...

ספונסר הוא בפירוש לא "כוח עליון". בשיטת 12 הצעדים חד משמעית הכוונה בביטוי הזה היא אך ורק לבורא העולם ומנהיגו.
לגבי התקשרות לצדיקים - זה יכול להתחבר בקלות עם מושג מתוכנית הצעדים שנקרא "כח גדול". במקור של תכנית הצעדים הכוונה גם בביטוי הזה היא לבורא העולם, אבל בתקופה מאוחרת יותר, היו כאלה שנתנו לגיטימציה לפרשנות שהכוונה היא לכוח גדול ממך עצמך שנמצא קבוצות או אצל מדריך רוחני וכו'.

לגבי השאלה אם תמיד נהיה חסרי אונים - התשובה היא שכן, אלא שלמרות זאת לא נצטרך להשתמש בתאווה. הדברים יתבארו יותר משבוע לשבוע במאמרים הבאים אי"ה.

שמחה היקר 
אם הבנתי אותך נכון אז לגבי צדיקים אני חושב שזה יכול להיות כח עליון.. ואני מדבר על צדיקי אמת כאלה שאין להם מציאות מלבד הקב״ה. ולהתקשר לה׳ דרכם יותר קל, ממש כמו משה רבינו ההתחברות לצדיק זה בעצם התקשרות לקב״ה 

פיניוני,

יש משהו במה שאתה אומר ששאלות מראות על חתירה לאמת!

רפאל ומשה,

בעצם שניכם מסכימים ש'כח עליון' יכול להיות הכוונה גם לצדיקים (כמובן שצדיקי אמת, מה נקרא צדיק אמת זה כבר חשבון של כל אחד עם עצמו, יש גם מושג של 'ועמך כולם צדיקים'..), וכן לתורה, מה שהפריע לי הוא שיש בזה איזה סוג של 'דת', כי אם אנחנו אומרים שמי שמנחה את דרכינו הם התורה, הצדיקים, אז נראה איך הם מתייחסים למצב הזה, אני חושב שיש חסר בדבר הזה בשיטת הצעדים.

מה שרפאל כתב שתמיד נשאר חסרי אונים (וצריך לקבל את באופן מוחלט כמו שכתב בהודעה הראשונה), ברור שבבסיס אני תמיד חסרי אונים נגד היצה"ר 'אם אין הקב"ה עוזרו אינו יכול לו' אבל זה לא אומר שלא מתקדמים, כל אחד, מכל מקום, אז אני כופר מעט בהגדרה הזאת, רק שהסיכון תמיד נשאר, אולי זה הכוונה בהגדרה בעל תשובה, כבר לא באותו מצב שהיה לפני כן.

הצעדים הם לא דת. מה שמאוד מודגש שם זה שהם יכולים להתחבר לאמונות של כל בני האדם. ויחד עם זה, אין בהם שום סתירה ליהדות, ולהיפך - העקרונות שמוזכרים שם מתחברים היטב עם היהדות.

לגבי זה שתמיד נישאר חסרי אונים - קודם כל, הכוונה היא למכורים ולא למתמודדים רגילים. ומלבד זאת, מכור יכול להיות נקי עשרות שנים, במקביל לזה שהוא חסר אונים מול התאווה. ובאופן שאולי נראה כסתירה למי שלא מכיר מבפנים איך זה עובד, לא רק שאין סתירה בין זה שהוא חסר אונים לבין זה שהוא נקי, אלא עומק חוסר האונים שלו מאפשר את הנקיות ברמה גבוהה.

אדם כזה מגשים בחייו כדוגמא חיה את דברי ר' צדוק הכהן מלובלין (צדקת הצדיק אות מט): “כל אחד ידע שבמה שיצרו תוקפו ביותר - הוא כלי מוכן לאותם דברים ביותר להיות נקיים וזכים אצלו. ובדברים שהרבה לפשוע בהם – ידע שהוא כלי מוכן להיות דייקא באותו דבר נקי ובר־לבב". 

ולגבי שיטת הצעדים בכלל - זה אולי יישמע קצת מוזר, אבל באמת שבלי להשתתף בזה בפועל - קשה עד בלתי אפשרי להבין במה מדובר. הרב אברהם טווערסקי זצ"ל שעסק בטיפול בהתמכרויות וגם תמך רבות ב-GYE, היה בעצמו הולך ומשתתף בקבוצות צעדים כדי ללמוד איך זה עובד, למרות שלא היה מכור.

המשל שיש לי תמיד בראש הוא של שני אנשים שהגיעו לאי בודד, מצאו שם חומש גמרא ושו"ע והחליטו לחיות לפי זה. קצת קשה לדמיין שהיהדות שלהם תיראה כמו שאנחנו מכירים. יהדות זה לא רק מה שכתוב טכנית בספרים. זה הרבה מעבר לזה.

ולגבי "כוח עליון" - התלבטתי קודם אם להגיב על זה, אבל לענ"ד, ומבלי להמעיט בערכם של הצדיקים, "כוח עליון" זה רק הקב"ה "לבדך עליון על כל הארץ". אפילו על משה רבינו ע"ה נאמר במדרש שמחציו ולמטה אדם ומחציו ולמעלה אלוקים. אך ח"ו לא נאמר שכולו אלוקים.

לרפאל היקר!
"שווה" להגיב לך כי יש פידבק..

באמת לא הייתי בקבוצות ולכן אינני יכול להבין אותם כמו שצריך, הגבתי למה שכתבת שצריך לקבל את העובדה שאנחנו חסרי אונים באופן מוחלט. (סוג של דת, כי בסופו של דבר השיטה נוצרה ע"י גויים, ולמרות שיש הקבלות ברורות ונכונות ליהדות - קראתי מאמרים כאן בפורום, וגם עברתי מעט על המאמר של הרב טוורסקי בענין - בסופו של דבר ישנם שם קביעות, שלא מן ההכרח לקבלם כתורה מסיני, אני בשום מצב לא יוותר על חוש הביקורת הטבעי ולא אכנע ואקבל שום דבר כמובן מאליו, אלא אם הוא מגיע ממקור שהוא מעלי, קרי: הקב"ה, התורה, צדיקי אמת).

אני חושב שבאותה מידה שאפשר להבין, שההגדרה מכור או לא איננה שחור או לבן, אלא עד כמה מכור, כמו כן החוסר אונים הוא גם כך, עד כמה אני חסר אונים. יהודי אינו אף פעם חסר אונים לחלוטין כי הקב"ה איתו. יתכן שצריך להבדיל בין כניעה (והודיה) לקב"ה לבין חוסר אונים לכשעצמו, ההכרה שאנו חסרי אונים קיימת ביהדות ואף ללא קשר להתמודדות שלנו, אבל היא באה ביחד עם כניעה והתבטלות כלפי הקב"ה, זה חוסר אונים נכון וטוב!

ודאי שרק הקב"ה הוא כח עליון, אבל למדנו בתורת החסידות (ובעצם בתורה בעצמה, הבעש"ט רק גילה לנו את הדברים) שאי אפשר להתקשר לקב"ה אלא ע"י הצדיקים 'ויאמינו בד' ובמשה עבדו' (ובכל אופן זה לא נושא הפורום).

symcha כתב on 21 אוג' 2026 00:29:

זו בדיוק התוכנית. חוסר אונים לכשעצמו לא נותן לי שום דבר, חוץ מהצורך הקיומי לחפש את זה ש"לאין אונים עוצמה ירבה". גם התוכנית אומרת שיכול להיות מצב שבו מכור יתגבר על התאווה, אבל שיש זמנים מסוימים שבהם הוא עצמו ולא אף אדם אחר יכול לעזור - ואז ההגנה שלו צריכה לבוא מהכוח העליון, דהיינו מהקב"ה.

לגבי זה שחוסר אונים הוא סוג של דת, ובכן - לא כל קביעה שהגיעה מאומות העולם היא סוג של דת, ובפרט לא קביעה שמתארת מציאות. לא ראיתי שכשמישהו חולה בסכרת או בסרטן, חוששים לזה שמדובר באבחנות שחידשו גויים, ולענ"ד גם פסק ה"חתם סופר", שמחקר רפואי שהתבצע על גויים אין תוצאותיו נוגעות לעם ישראל משום ד"הביל גופייהו" באכילת שרצים, לא התקבל גם לא אצל גדולי המחמירים בעניינים כאלה.

אתה צודק שלגבי מחלות והתמודדויות נפשיות זה יותר מורכב, ולפעמים יש צורך לא רק ב"כבדהו" אלא גם ב"חשדהו". ובכל אופן, GYE הוא המקום עם הכי הרבה ניסיון מצטבר בתחום - כמעט 20 שנה עם עשרות אלפי פונים. כך שלדעתי הם הכי מוסמכים לומר מילה בנושא הזה (אני אישית רק נציג שלהם כאן, אבל גם אני נעזרתי בהם רבות בהתמודדויות האישיות שלי, ולמעשה - הדברים שהם הציעו הם היחידים שבאמת עבדו לאורך זמן. אפילו טיפול ששילמתי עליו במיטב כספי במשך שנתיים לא הביא אפילו קרוב לאותן תוצאות).

מקבל את הדברים, בהחלט!
כל מילה מסמר!
גם אין שום אינטרס סתם להתווכח, רק הנקודה הזאת שמותר לי דיעה אישית ולא כל דבר צריך לקבל כתורה מסיני. אבל נכון ככל שההחלמה תלויה בזה צריך לקבל, בדיוק כמו אבחנה רפואית אחרת.
שבת שלום!!