עם החזרה לשגרה של 'אחרי החגים', אנחנו מתחילים גם שנה חדשה של התמודדות. לפעמים מקנן אצלנו החשש מחזרה למעגל הנפילות הכואב והמוכר. זו הזדמנות טובה לברר את המשמעות של מושג יסודי וחשוב בתוכנית 12 הצעדים - המושג 'חוסר אונים'.
למרבה הצער, חברים רבים טועים בהבנת המושג הזה. פעמים רבות זה קורה אפילו כשמשתתפים בתוכנית כבר תקופה ממושכת. זה פוגע כמובן גם באפשרות להישאר נקיים לאורך זמן, כי אם אנחנו רוצים לבנות בניין בר-קיימא, אנחנו חייבים להניח נכון את היסודות שלו.
לביטוי 'חוסר אונים' יש צליל כזה של אדם לא-יוצלח, חסר ישע ו'שליימזל'. סוג של אדם אובד עצות, שאין לו שמץ של מושג מה לעשות בקשר לבעיה שלו. זו אולי הסיבה לכך שחברים חדשים רבים מתקשים להודות שהם חסרי אונים. הם מרגישים כאילו דורשים מהם להדביק על עצמם תווית משפילה. אך התחושות האלה נובעות מחוסר הבנה מוחלט.
כדי לבדוק מהו באמת 'חוסר אונים' נצטרך קודם כל לבדוק מה הם ה'אונים' האלה שחסרים לנו. אונים הם 'כוחות'. יעקב אבינו קורא לראובן בנו הבכור 'כּוֹחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי' (בראשית מט ג), והמפרשים מסבירים ש'אוֹן' פירושו כוח. כך הוא גם פירוש הפסוק 'נוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ וּלְאֵין אוֹנִים עׇצְמָה יַרְבֶּה' (ישעיהו מ כט). הקב"ה נותן כוח למי שעייף, ולמי שאין לו 'אונים', אין לו כוח, הוא נותן עוצמה (שגם היא מילה נרדפת לכוח).
זו גם משמעות המילה בצעד הראשון, שנכתב במקורו באנגלית. 'powerless' פירושו 'חסר כוח'. המתרגמים אולי התכוונו להיות ספרותיים כשבחרו לתרגם 'חסר אונים', אבל לא מספיק הביאו בחשבון את ההקשר השלילי של הביטוי, ואת הבלבול הגדול שהוא עלול ליצור.
חוסר אונים לא אומר שאני לא יודע מה צריך לעשות. זה רק אומר שאין בתוכי את הכוחות הדרושים כדי לבצע את זה. אם יש לי כאבי שיניים חזקים - אני חסר אונים. אני הרי לא רופא שיניים, ואני לא יכול לעשות לעצמי טיפול שורש. אם יש לי תקלה ברכב - אני חסר אונים. אני אמנם יודע שצריך לתקן את הרכב, אבל אין בתוכי את הכוחות הדרושים לכך, כי אני לא מכונאי רכב.
אז מה אני עושה במצבים כאלה? זה פשוט מאוד. אני פונה למי שכן יש לו את הכוח לטפל בזה. אבל שימו לב: עצם האפשרות שלי לפנות אליו, מתחילה בהכרה הברורה שאני עצמי חסר אונים, שבי אין את הכוחות האלה. אני לא נעלב או נפגע מזה שאני לא רופא שיניים או מכונאי רכב. אני פשוט מכיר בעובדה הזו. אם אנסה לטפל בעצמי בשיניים או ברכב, זה כנראה לא יעבוד, אבל הרבה יותר חמור מכך - זה לא יאפשר לי לפנות למי שבאמת כן מתמחה בזה, כי "הרי אני בעצמי כבר עובד על זה".
כשאנחנו אומרים שאנחנו חסרי אונים מול התאווה, זה בכלל לא אומר שאנחנו אנשים טיפשים שלא יודעים מה צריך לעשות. אנחנו יכולים אפילו להיות מרצים בכירים בנושא, ובין נפילה לנפילה - גם להציע לכולם פתרונות מצוינים. הבעייה היא שאין בתוכנו את הכוח לבצע בעקביות את הפתרונות האלה. מה שחסר לנו הוא לא ידע - אפילו לא הידע הנכון, אלא כוח ויכולת עמידה בפני התאווה. וכל עוד אנחנו ממשיכים להתכחש לכך, לא נוכל לפנות למי שבאמת יכול לעזור.
בשונה מאנשים אחרים, שיש בתוכם את הכוח להתגבר לאורך זמן, הניסיון המר שלנו הוכיח שבתוכנו זה לא קיים, לפחות לא באופן עקבי. גם רבנים ואנשי מקצוע, גדולים ככל שיהיו, לא הצליחו 'לשתול' בתוכנו את הכוח הזה. אז מה עושים? אנחנו פונים לקב"ה, שהוא 'רוֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ' (ישעיהו מ כו). יש לו את הכוחות הדרושים כדי לשמור אותנו נקיים, והוא בעצם היחיד שיכול לעזור לנו לעבור את הגל ואת הים הסוער כולו.
ולסיכום חשוב לחדד ולהדגיש: אולי לא מתחשק לנו לעבוד צעדים, ללכת לקבוצה, או להתקשר לחבר. אבל בנקודה הזאת אנחנו בפירוש לא חסרי אונים. 'אין לי כוח' בהקשר הזה הוא רק ביטוי של התחמקות. אנחנו כן יכולים להכריח את עצמנו לעשות את הפעולות הנדרשות כדי לחבר אותנו לאותה דרך חיים של פנייה לקב"ה, לדרך של הצעדים שמשאירה אותנו נקיים.
אנחנו חסרי אונים מול התאווה, אבל לא מול פעולות ההחלמה!!!
