הפוסט הבא יכול להיות משמח או כואב, תלוי מאיזה כיוון מסתכלים עליו. כאשר חשבתי לכתוב על כל אלו שבחסד אלוקים - לגמרי לא מובן מאליו - מציינים תקופות נקיות ארוכות ומרשימות, לא העליתי בדעתי שיש כאלו שזה דוקא יכאיב להם, אבל אחרי ששיתפתי על זה בקצרה בקבוצה הטלפונית, הבנתי שהנושא לא פשוט, ובכל זאת החלטתי לכתוב עליו.

ובכן, כאשר אנחנו מציינים בערך חצי שנה להצטרפות החברים הראשונים הקבועים לפורום כאן ובערך חמישה חודשים לפעילות הקבוצה הטלפונית, אנחנו יכולים לראות את המהפך שנעשה כאן. מפורום מדכא בו באים והולכים חברים בלי סוף ואף אחד לא מצליח להרים את הראש, הפכנו לחבורה מוגשבת הגדלה והולכת, שחבריה מצהירים על תקופות נקיות רציניות ביותר. מספיק להצטרף לקבוצה הטלפונית יום אחד ולשמוע את החברים בשלב ההצהרות כדי לראות שיש כאן משהו שעובד. זה ממש לא מובן מאליו לשמוע חבר מצהיר על חצי שנה ואחריו חבר מצהיר על שבעה חודשים, ועוד חבר על שלושה חודשים ועל חודשיים ואפילו שמונה ותשעה חודשים. כל מי שהיה כאן לפני חצי שנה יודע שזה ממש חזון אחרית הימים.

אקח כדוגמא את היום בו זכיתי (שוב: חסד אלוקים, לגמרי לא מובן מאליו) לחגוג תשעים יום. הפורום הקטן והצעיר שלנו התרגש כי פתאום היתה תקווה. הנה מישהו שאלוקים עשה לו את הנס והוא נקי שלושה שבועות! פרסמתי אז פוסט נרגש ובו תקווה ותפילה לראות חברים רבים נוספים עוברים את התשעים יום. ואילו היום, תשעים ימים הם כבר ממש לא בשמים, ובחסדי הבורא אנחנו רואים את זה יותר ויותר.

מה הסוד וכיצד מצליחים חברים רבים להחלים, אחרי שנים ועשרות שנים בהן לא הצליחו? התשובה לדידי פשוטה: הם עובדים על תכנית 12 הצעדים ברצינות הראויה. אינני אומר ח"ו שאין דרכים אחרות, אבל הדרך שעבדה עבורי ועבדה עבור החברים כאן היא תכנית הצעדים ויש על כך קבלות. כל חבר כאן שזכה בשפיות הוא קבלה לכך שהתכנית עובדת.

אבל זה רק החלק הראשון של הפוסט, והוא החלק המשמח. ישנו חלק פחות משמח, והוא כל אלו שהיו כאן, כאבו איתנו, שמעו שיש פתרון ונעלמו. רבים מהם קוראים את התכנים של התכנית, ואפילו מנסים להפנים אותם, אבל ההחלמה רק מתרחקת. אז זהו, שהתכנית הזאת עובדת רק אם עובדים אותה. זאת לא תכנית שבה לומדים משהו וגם לא תכנית שבה יש תובנות עמוקות, זאת תכנית פעולה. יעידו על כך חברים שהשתתפו בתכנית והמשיכו ליפול, עד שהחליטו שהחגיגה נגמרה והם מתחילים לעבוד, ופתאום התחילו לראות ניסים.

נכון, ישנם המון תירוצים שהשורה התחתונה שלהם היא "לא כואב לי מספיק", וממילא אין זמן, והאישה לא יודעת ואני מפחד מחשיפה וכן הלאה, אבל כל זה לא משנה את העובדה והשורה התחתונה היא שאת התכנית הזאת צריכים לעשות, ועם תירוצים אי אפשר לקנות אוכל במכולת וגם אי אפשר לעבוד על 12 הצעדים. אז אם אתה באמת רוצה לצאת החוצה - כעת אתה יודע שישנה דרך החוצה. תשאל את עובד, מוטי, אדם יסודו, מענדל, לב טהור, אסירותודה, שמואל, שמואל מארה"ב, הודי, אבי, נועם, נתן, דוד ועוד חברים רבים וטובים אחרים שנמצאים כאן בפורום או בקבוצות השונות, והם יספרו לך על הדרך. אבל כדי שהתכנית תעבוד - אתה חייב לעבוד אותה.

כן חברים יקרים. לעבוד איתה. לא לעבוד עליה.

כלומר לא להגיד טוב אז אני פה ושם בפורום קצת כותב קצת מתכתב. מצלצל לקבוצות הטלפוניות מתקשר לחבר פה ושם ויהיה טוב.

אז התאווה והמחלה גם כן עושה לך טוב אז קח שבוע נקי פה ושם (ואני לא מזלזל בשום רגע נקי. כל פעם שהצלחנו להתגבר זה מוזיז אצלנו משהו רק השאלה כמה ולכמה זמן) אבל העיקר אתה בידים שלי

תודה סוד על הבאת הדברים.
לא הבנתי כל כך למה אתה מתכוון כשאתה כותב ששהנושא לא פשוט. לי זה דווקא נראה פשוט מאוד. אין לי ספק שמי שלא מוכן להקריב לא יכול להשיג תוצאות.
יחד עם זאת אני חושב שלא צריך מיד בהתחלה לחשוב על הדברים הקשים שנצטרך לעשות בהמשך אלא פשוט להתחיל להתקדם עם הדברים שאנחנו כן מתחברים להם יותר בקלות.
אם יורשה לי להביא מנסיוני הדל, אני מוצא את עצמי היום במקום שלא חלמתי להגיע אליו כשנכנסתי לכאן לפני קרוב ל4 חודשים.
כל התירוצים שרשמת (אין זמן, האישה לא יודעת וכו') ועוד אחרים נכונים לגבי אבל החלטתי לעשות את מה שאני יכול וראיתי המון סייעתא דשמיא.
נכון, אין לי עדיין אפשרות להשתתף בקבוצה הטלפונית באופן קבוע אך היו לי הזדמנויות שכל אחת מהם היא תוצאה של ס"ד מיוחדת.
אינני יודע אם זה בגלל שכאב לי מספיק. לצערי כבר לא הרגשתי את הכאב. אולי לא לצערי כי לא הייתי יכול לשאת אותו. אבל היה ברור לי שזה מה שאני צריך לעשות אז התחלתי ואני בינתיים רק מתחזק בהכרה הזאת שהגעתי למקום הנכון.
דווקא אחרי שהתחלתי להיכנס לכאן וחשבתי המון על המצב שלי התחיל להתעורר מחדש הכאב. אני מתחיל לראות כמה הדבר הזה גרם לי נזק בחלקו בלתי הפיך.
אני רוצה לסיום להעיר הערה קטנה אולי לא חשובה. מפריע לי הביטוי לעבוד את התכנית. האם לא נכון יותר לומר לעבוד על פי התכנית או ליישם את התכנית? ואולי זה סתם בעיה שלי בהבנת הנקרא.

תודה רבה סוד, ולכנוע - אני תמיד התייחסתי לאמירה הזו כסלנג: 'עובד תוכנית', משהו כמו עובד מסור...

שאלה, מה כל כך מפריע לך בביטוי הזה?

כנוע יקר,

הנושא לא פשוט בגלל שיש חברים שהדברים כואבים להם. ישנם חברים שיודעים כמוני וכמוך על הפתרון אבל הם לא נמצאים בו, וממילא זה לא פשוט לשמוע שיש דרך החוצה ויש אושר בהישג יד.

לגבי הסגנון של "לעבוד את התכנית", אצלי זה מתורגם ככה מאנגלית ולכן זה נשמע לי הגיוני, אבל אני מבין את ההערה שלך.

מה שמפריע לי אסירותודה זה ש"לעבוד את" מתפרש אצלי כמו "לעבוד אל". אולי בגלל שאצלי "לעבוד את" זה יכול להיות רק לעבוד את ד'.
אני כמובן לא מכניס שום עומק בביטוי הזה, זה רק לא נשמע לי ביטוי נכון. בתור תרגום מאנגלית כמו שסוד הסביר זה יותר מובן.

שלום לך, שאלתי אותך כי לימדו אותי שכשאני מוטרד ממשהו זה בגללי... יתכן שיש לך הסתייגות לא רק מהסלנג?

לא הבנתי בדיוק מה אתה מתכוון כשאתה אומר שזה בגללי.
בהתחלה כשעוד לא הכרתי מקרוב את התכנית אכן זה היה נראה לי קצת כמו דברים שקראתי על כתות.
היום שאני עובד "על פי" התכנית עם הספונסר שלי אני כבר מתחבר לגמרי וראיתי שזה בכלל לא מה שחשבתי.
אולי יש לי עוד קצת בעיה עם ה"ססמאות" (המשפטים שכולם חוזרים עליהם כמו כל יום רק להיום וכו'). לא עם התוכן רק עם הצורה. אבל זה לא משהו עקרוני.
לזה התכוונת?

בגללי - אצלי. אכן ענית .
גמר חתימה טובה.

ידידי הכנוע,

הסיסמאות האלו הן חלק מהתכנית. מטרתם להכניס עמוק עמוק מסרים שאני צריך לזכור כל רגע. למשל הענין של "רק להיום", הוא לא רק נושא נוסף אלא דבר שאני צריך לחיות איתו, ולכן עוזר לי כשאני משנן את זה בכל הזדמנות.

כך גם "לא מובן מאליו", "אסירות תודה" ועוד רבים וטובים.

אולי הגיע הזמן לכתוב על כך פוסט נפרד...

תודה סוד.
אני רוצה להסביר את עצמי. אני דווקא מתחבר מאוד לתוכן הדברים. הנושא של רק להיום למשל מובן לי לגמרי ואולי דווקא בגלל זה זה מפריע לי שחוזרים על זה בצורה שנראית מעושה.
עד היום לא נוח לי להצהיר בקבוצה הטלפונית באותם מילים שכולם אומרים כי זה נשמע לי לא אמיתי.
או עוד דוגמא: תפילת השלווה, תפילה נפלאה שאני מתחבר לכל מילה שלה. אבל כשאני שומע את כולם אומרים אותה (כן לפעמים אני מקשיב למרות שאין לי אפשרות לדבר) אני מרגיש לא נוח עם זה. זה אולי אסוסיאציות של דברים שקראתי או שמעתי.
סליחה שאני מבלבל לכם את המוח עם השטויות שלי אבל כבר למדתי כאן שזאת הדרך הטובה לפתור את הבעיות, לשתף.

תודה על השיתוף במה שאתה מרגיש. זה בסדר גמור.

לימדו אותי לעשות פעולות גם אם אני לא מתחבר אליהן, זה חלק ממה שנקרא "פעולות הפוכות". כאשר שמעתי לראשונה על הענין של לרדת על הברכיים היה נשמע לי הזוי, וכן הרבה דברים בתכנית. אבל אני משתדל לא להמתין עד שאצטרך לעשות אותם מתוך כאב אלא קודם כל לעשות ואחר כך לחכות שיבוא הרגש.

הכלל שלי הוא פשוט: ישנם אנשים לפניי שצעדו בדרך והם אומרים שזה עזר להם. ולעומת זאת בדרך שבה אני הלכתי - נכשלתי. אז אני מאמץ את מה שיש לאלו שצעדו לפניי ומקווה ומתפלל לקבל את אותן תוצאות.

אין לפניי את הספר הלבן, אבל אם זכרוני אינו מטעני, הוא כותב שם בסוף בין 18 הדברים שעזרו לו גם את השימוש בסיסמאות של התכנית.

בהצלחה חבר