ברוך ה' זכינו להרבה חברים חדשים בזמן האחרון, ובאמת זה מרגש אותי מאוד.
בקבוצה אומרים שהחבר החדש הוא הדבר החשוב ביותר וזה באמת נפלא. ייחד עם זאת הייתי רוצה לחלוק אתכם קטע מהספר הנפלא "כפי שביל רואה זאת" שרכשתי בקבוצת S.A:
"קיים פיתוי עצום לנהוג בחבר החדש מתוך ייחס של השתדלות מוגזמת. אולי אנחנו מנסים לתת להם עצות בעניינים שאנחנו לא בקיאים בהם די הצורך, ועל כן אל לנו לייעץ להם עדיין' או אולי בכלל לא. אנחנו נפגעים ומרגשים מבולבלים כאשר הם דוחים את עצתנו, או כאשר הם מקבלים אותה, והדבר גורם לבלבול גדול עוד יותר.
אי אפשר להכריח סוס לשתות מים. אם הוא מעדיף בירה או שהוא משוגע כדי כך שהוא לא יודע מה בכלל הוא רוצה. תניח קערת מים לצידו, תגיד לו כמה שהם טובים, ומה הסיבה לכך, ואז הנח לו לנפשו.
ככל הידוע לי אין שום דרך למנוע מאדם שרוצה להשתכר שיעשה זאת. על כן רצוי להניח להם לנפשם, לתת להם להשתכר. אבל באותה מידה אל תוציא אותם מבין אלה ששותים מקערת המים". (עמ' 13)
הסבלנות. חוסר השיפוט וחוסר השכנוע היה גורם משמעותי ביותר בשבילי כדי להיכנס לקבוצה.
אני זוכר שכאשר נכנסתי לקבוצה סיפרתי שאני יודע שאני הולך ליפול בחופשה של הקיץ. לא העליתי בדעתי שמקום שאני מחכה לו כל השנה רק כדי ליפול, אצליח להישאר נקי... תבינו, מדובר במקום שנפלתי בו עשרות פעמים בכל שנה - אין סיכוי שאני לא יפול!!!
כל רב היה אומר לי: "לא כדאי" "זו עבירה גדולה ללא כפרה" "אולי תלמד משהו שיעזור לך" ועוד המון עצות שכולנו מכירים...
אני זוכר איך חיכיתי שמישהו ישכנע אותי ויסביר לי למה זה לא טוב (כאילו אני לא יודע) אבל היה שקט... לא שמעתי כלום, חוץ ממילה אחת: "אוהבים".
לא תאמינו, גם אני לא מאמין, אבל נשארתי נקי בחופשה של כמה ימים, ומאז 103 ימים כנגד כל הסיכויים!
גם אני לפעמים מרגיש רצון עז לשכנע בצדקת הדרך ובאמת אני רוצה להעביר את החיים הנפלאים שקיבלתי כמתנה לאחרים, אבל אני נזכר שהדבר הכי משכנע הוא כשלא מנסים לשכנע...
הכינוי שלי הוא לב טהור. היום בו יצאתי מקבוצה חיה הוא יום ההולדת שלי בו נולדתי מחדש והחלטתי להשתנות ולא רק לשנות.
