בספר הגדול (ספר הבסיס לשיטת 12 הצעדים לגמילה מהתמכרויות) ישנו פרק תחת הכותרת "אנחנו הכופרים". כיון שהשיטה כולה מבוססת מתחילתה ועד סופה על אמונה באלוקים, אז ישנו פרק שנכתב עבור אלו שטוענים שאין אלוקים. כאשר הגעתי בפעם הראשונה לפרק הזה, הנטיה שלי היתה לדלג עליו, כיון שאני הרי מאמין בלב שלם באלוקים.

ככל שעובר הזמן, אני מבין יותר ויותר למה הפרק הזה שם, לא רק עבור אלו המצהירים שאין אלוקים אלא גם (ואולי בעיקר) עבורי כיהודי שנולד מאמין וכל חיי התנהלו על פי דרך התורה והמצוות.

מסתבר לי שהאמונה שהיתה עד עכשיו היא משהו הדומה לדברי הגמרא "גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרייא". כן, גם הגנב מאמין באלוקים ולכן הוא מתפלל אליו שיעזור לו לגנוב... אבל אם הוא היה מאמין באלוקים באמת, הוא לא היה גונב. לא רק כיון שכתוב בתורה שאסור לגנוב, אלא כיון שהוא היה סומך על אלוקים שיספק לו את כל מחסורו בלי צורך לגנוב.

זכורה לי במיוחד שיחה אחת מלפני קצת יותר משנה (תקופת שיא המחלה שלי). דיברתי עם חבר על אמונה ואלוקים, ואמרתי שהדבר הכי הזוי שיש הוא אדם שטוען שאין אלוקים. רק תסתכל סביבך ותראה את העולם כולו, הרי ברור שיש מישהו מאחרי זה שברא את הכל. יש רק דבר אחד יותר הזוי מאשר אדם שטוען שאין אלוקים - אדם שטוען שיש אלוקים. לא, ברור שלא היתה לי שום בעיה להאמין ב"אינטליגנציה יוצרת", אבל אלוקים אמיתי שאכפת לו ממני ודואג לי לכל צרכיי ומנהל את החיים שלי? זה כבר הזוי לגמרי. לא נתפס ולא הגיוני.

מה באמת הבעיה שלי להודות בכך שיש אלוקים שמלווה אותי ואכפת לו ממני? בכנות נראה לי שהבעיה היא כי אז אני לא יכול להיות אלוקים... המשרה כבר תפוסה. והרי בכל צעד בחיי אני מתנהג כאילו אני אלוקים, כאשר אני דואג מה יהיה מחר, מי יזכה בבחירות בארצות הברית וכן הלאה המון המון דברים שאין לי שום שליטה עליהם והדאגה להם היא באחריותו של אלוקים בלבד.

אז האמונה הזאת הכללית וההודאה בכך ש"יש אלוקים", אמנם הספיקה עבורי כדי להתחיל את התכנית, אבל היא ממש לא הספיקה כדי לצעוד בדרך הצעדים. הגעתי לצעד השלישי ובו נדרשתי להחליט למסור את חיי ורצוני בידי אלוקים, ואת זה אי אפשר לעשות כאשר מדובר באלוקים וירטואלי. לשם כך חייב להיות אלוקים אמיתי שיש לו רצון ושהוא יחזיר אותי לשפיות אם רק אתן לו מקום בחיי.

האמת שאולי עבורי היה קשה יותר הענין הזה של אלוקים מאשר עבור אדם שטען כל הזמן שאין אלוקים. כי עבורי זה היה לעשות שינוי בתפיסה של שנים בדרך שבה אני תופס את אלוקים ("אלוקים כפי שאנו מבינים אותו"). מאלוקים מופשט וכללי, לאלוקים מלווה, דואג ואוהב.

התבלבלתי,
אז א-לוקים כפי שאנו מבינים אותו
זה לא האדיאל?
אלא זה המוגדר כמעורב בכל פרט?

פוסט מקסים. תודה סוד. כשקראתי לראשונה את הפרק האמור נהניתי, ההוכחה הלוגית שלמעשה מי שטוען שאינו מאמין לא מודע לעצממו ולמעשיו נראתה לקוחה מסיעור מוחות באירגון ערכים או משהו שדומה לו.

ככל שהתרחקתי מהפעם האחרונה שהשתמשתי הבנתי כמוך, ישנו צורך קריטי לחיות את הבורא ביום יום, דרך אגב, בצעד האחד עשרה הדברים מקבלים משנה תוקף.

תודה.

יפה מאוד סוד.
קבל לייק!

מוישל'ה, אלוקים כפי שאנו מבינים אותו צריך להגיע למצב שבאמת נבין אותו. לא סתם אלוקים שגדלנו איתו והוא כועס וזועף אלא אלוקים אמיתי שאכפת לו ממני. בלי אלוקים כזה - למי אמסור את חיי? כיצד אפקיד את חיי ורצונותי בידי אלוקים מופשט שלא דואג לי ולא אכפת לו ממני?