בס"ד
"ויגל את האבן מעל פי הבאר" רש"י: להודיעך שכוחו גדול... תמיהות לא מעטות ראיתי ביחס לרש"י הזה, אין בו אות מיותרת, והוא רוצה שנדע, מה נדע מיזה?! בנוסף, אם כוחו גדול מדוע הוא "בורח" מעשיו לחרן? מדוע הוא נותן ללבן לרמות אותו עם רחל ועוד עשרת מונים? וכי הוא לא יכל ללמדו לקח אחת ולתמיד? מדוע הוא קורא לרחל וללאה אל השדה ומדבר איתן דווקא שם? למה הוא מחכה שלבן יהיה במרחק שלושה ימים כדי "לברוח" לו?
בנוסף, מהפסוקים עולה שלמרות פחדו של יעקב מעשיו עד כדי חציית מחנהו לשני מחנות, הוא יודע שיזדקק למלחמה, 'והיה המחנה הנשאר לפליטה' – רש"י: על כורחו, כי אלחם עימו... ובנוסף הוא נלחם, כהוגן, נאבק במלאך עד עלות השחר...ואז שוב, הוא גוער בשמעון ולוי לאחר שהרגו את כל אנשי שכם: להבאישני בעיני יושב הארץ... הרי כוחו גדול?!
ר' ברוך מרדכי אזרחי שליט"א מספק תשובה לכל השאלות: רש"י בא לומר לנו שהתורה רוצה ליידע אותנו מיהו גיבור אמיתי - אדם שיש לו כוח, הרבה, פיזי, הוא מגלגל אבן אדירה שהרבה רועים צריכים להזיזה, בקלות יתירה, כמסיר פי צלוחית, יש לו גם כוח רוחני רב, הוא נאבק במלאך כשהוא צריך. והכוח הכי גדול שלו הוא לא כל הזמן להשתמש בכח שלו, אלא רק כשברור לו שזהו תפקידו ורצון בוראו.
יעקב אבינו יודע שעשיו לא יכול להזיק לו בשום צורה, לא לבן ולא המלאך ואף לא איש מיושבי הארץ ללא רשות מהקב"ה, הוא אינו מודרך על ידי פחד ומורא של בני תמותה רגילים, הרי 'כוחו גדול', הוא הגיבור המושלם, מובל על ידי גבורה נפשית מיוחדת, פסגתו הרוחנית, המיצוי של כוחותיו, הוא להיות "גיבור הכובש את יצרו" מי שכובש גם את "היצר" הזה, להשתמש בכוח העצום שלו...
- - - - - - -
אין לי שמץ של הבנה במהות כוחו של יעקב אבינו, חלק מהמרכבה העליונה, כל הסבר שלי לגביו ישמע כקירקור צרוד של תרנגול המתבונן בבני אדם, אך חשבתי לעצמי שהדברים נכתבו ע"י רש"י כדי שגם מכור כמוני יוכל ללמוד מהם, לדוגמא - שכח הוא אמצעי לעשיית רצון הבורא, לא מטרה, כפי האמור בצעד האחד עשר – 'כשאנו מתפללים רק לדעת את רצונו מאיתנו ומבקשים את הכח לבצע זאת'.
להלן ההסבר, כל חיי הבוגרים היתה לי יראת כבוד כלפי בעלי כח, השליטה הפכה בעיני לערך עליון, ניסיתי להשיגה בכל אמצעי, וכשנדמה היה שהצלחתי הבינותי שאיבדתי את עצמי. וכך באתי ל 12 הצעדים וגיליתי שבכדי להשיג כח עלי להודות שאני חסר כח - חסר אונים. ולהתנהג כמי שאיבד את הכח. וזו היתה ההתחלה של טרנספורמציה מוחלטת שחולל כל יכול באישיותי.
אחרי הצעדה, מאחד עד עשר, תוך כדי שאני לומד את עצמי מחדש, גיליתי שאמנם יש בי חסר מהותי אך אין זה אומר שאין לי בכלל כח, יש לי, רק שהוא חסר, באופן אישי אני מכיר לא מעט מכורים מוכשרים מאוד. שמתפרנסים ברווח ממגוון מקצועות חופשיים. ראיתי מכורים נקיים ומפוכחים, יצירתיים, מרימים כנסים, סדנאות, שבתות, האנרגיות שהם מביאים איתם... משהו... (למסופקים שביננו אציע לקרוא את הפרק למעסיקים בספר הגדול)
לסיכום, כיום נראה שמה שחסר לי הוא - כח לדעת מתי להפעיל כח. כשחיי עוברים דרך מסננת הצעדים ומתועלים לכיוון הנכון, גם השמיים אינם הגבול. זוהי בקשתי לתבונה להבחין בין מה שלא בתחום אחריותי והנני מבקש עליו שלווה, לבין מה שאני נזקק לגביו לאומץ – לכח, בכדי לנקוט בעשייה.
אבל ישנו האחד, ולו מלוא הכח, מי יתן ואפנה אליו עכשיו.
