קראתי עכשיו את הפרק הראשון של חוברת 12 הצעדים ויצאתי מזועזע (לטובה, נראה לי).
פתאום קלטתי שאיבדתי את השליטה, אז נכון זה מתבטא בפורנו, באוננות ובכל מיני דברים שעשיתי על עצמי ממה שראיתי באינטרנט.
חשבתי שרק מלקרוא את החיזוק היומי אני אצליח להתמודד ולהתגבר, ופתאום קלטתי שכל מהלך חיי הנוכחיים מעוות לחלוטין החל מהיחס להורים שיכולים לעצבן אותי בקלות למרות שאני אוהב אותם, דרך היחס לחברים (אני נחשב לאדם שמאוד דואג לאחרים) וכלה ביחס לעצמי (חוסר בטחון עצמי משווע).
אומנם היו לי הצלחות ב"ה עם הפסקות שנעו בין חודש עד חודשיים וחצי אבל בסופם נפלתי ואחרי הנפילה של אתמול הבנתי שאני חייב לקרוא, ללמוד וליישם את 12 הצעדים.
אחרי קריאת הצעד הראשון, ישבתי כמה דקות מאובן עם דמעות שחנקו את גרוני, נראלי בעיקר בגלל הבושה שהודיתי לעצמי שאני חסר אונים.
אני מחפש שותף לצעדים, ואני יעדיף מישהו בערך בגילי (24), דתי לאומי ורווק.
נ.ב. הייתי חייב לכתוב את זה, הרגשתי שעוד שנייה אני מתפוצץ על עצמי אם אני לא ישתף מישהו.

יפה לך, מאחל ומתפלל שתמצא כאן פיתרון. אציע לך למצוא שותף שמבין את הבעיה שלך ומכיר גם את הפיתרון, מהנסיון שלי, לגיל, למוצא, לשייכות הקהילתית ולמצב המשפחתי, יש פחות משמעות, לפעמים היה נראה שעדיף ההפך.

מעבר לאמפטיה ולהיזדהות, אני זקוק למשהו אחר, שונה בתכלית בהתנהלות הכללית שלי, דווקא מישהו שלא מכיר את סגנון חיי יכול להציע כיוונים שלא חשבתי עליהם.

בהצלחה. שתתוקן בעיצה טובה לך.