כשהגעתי לתכנית הצעדים ממש לא הבנתי את הקשר בין תפילת השלווה לבין הבעיה שלי. ככל שהיה ידוע לי בזמנו, התמודדתי עם התמכרות למין ולתאווה ולא עם חוסר בשלווה, ולא הבנתי מה רוצים ממני בתפילה הזאת שאומרת:

א-לי,
תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם
אומץ לשנות את הדברים אשר ביכולתי לשנותם
ואת התבונוה להבחין בין השניים
(ויש המהדרים ומוסיפים: רצונך ה' ולא רצוני).

טוב, לקח לי קצת זמן להשתחרר מהתאווה ולהבין שבעצם כל הבעיה שלי עם ההתמכרות היא שאני חסר שלווה בצורה קיצונית ויותר מכך - אני לא מסוגל להתמודד עם החיים ולכן בורח. לאן בורח? כמובן אל התאווה. לכן, עיקרה של התכנית היא להפסיק לברוח ולקבל את הדברים כפי שהם ולהתחיל לחיות בשלווה עם עצמי ועם העולם. אלא שהבנת הצורך בשלווה לא הביאה לי כל שלווה ואז התחלתי להשתמש בתפילת השלווה.

עדיין נותרה בעיה רצינית עם התפילה הזאת. הבעיה היא שהתפילה הגיונית מאוד, אבל כמה שניסיתי ליישם אותה - זה לא הלך. זה היה כמו לצעוק על ילד הבוכה בכי היסטרי: תרגע ותפסיק לבכות! כל צעקה כזאת רק מחמירה ומגבירה את הבכי. כך נראיתי בעצמי כאשר ניסיתי להכריח את עצמי לקבל בשלווה את הדברים שאין ביכולתי לשנותם... לא משנה כמה ידעתי שאני לא יכול במילא לשנות את התוצאה ולכן עליי להיות רגוע, בפועל נותרתי לחוץ ועצבני. למשל כשאני בפקק לפגישה חשובה מאוד, אני "יודע" שאני לא יכול לעשות כלום בנידון וממילא עליי להיות רגוע, אבל בפועל אני לחוץ.

עבר הרבה זמן עד שחבר בתכנית האיר את עיניי על כך שאני עושה שימוש לא נכון בתפילה. התפילה היא לא מתכון ליישום אלא כשמה כן היא: תפילה. אני לא מנסה להכריח את עצמי לקבל בשלווה את שאין ביכולתי לשנות, גם לא מנסה בכל כוחי לשנות את מה שביכולתי לשנות ולא שובר את הראש להבחין בין השניים. אני מתפלל ומבקש זאת מאלוקים.

אכן, במבט חטוף נראה שישנם שלושה חלקים לתפילת השלווה בהם אנו מבקשים אומץ, כח ותבונה. אבל האמת היא שבתפילת השלווה ישנם ארבעה חלקים והראשון הוא החשוב ביותר: א-לי.

אם אני לא זוכר את החלק הראשון שבו אני פונה אל אלוקים, הרי שאני מעקר מתוכן את התפילה כולה. לא מדובר כאן בפתגם סיני עתיק שאמור לתת לנו חכמת חיים או ידע נוסף שלא היה לנו עד כה, ממש לא. ידע היה לנו מספיק וגם חכמה, אבל לא היה לנו כח, ואף פתגם חכם ככל שיהיה לא יתן לי אפילו לא מעט כח נוסף. היחיד שיכול לתת לי כח הוא אלוקים.

מי יתן ואמצא אותו היום.

מחכים מאוד!
תודה רבה!

תודה לך סוד הכניעה.
קראתי המון פוסטים שלך.
לא את כולם הבנתי (אפילו את רובם לא...)
את הפוסט הזה הבנתי לגמרי. הוא הסביר לי דברים רבים וחשובים.

תודה!

מעולה
בתחילה השתמשתי עם זה בצורת קמיע חשבתי שאם אומר אותה יותר מ101 פעמים ארגע
אבל לצערי גיליתי שהחזרה הכפיתית על המילים משום מה לא נתנה לי שום שלווה
תודה סוד פוסט חשוב ומשובח כדרכך

תודה רבה!!
פשוט מעולה

מוישל'ה, אתה צודק אבל...

נכון שאי אפשר להכריח את עצמי לקבל שלווה, אבל יחד עם זה הנסיון מוכיח שכאשר אנחנו חוזרים על הפעולות אפילו בלי לב, הרגשות יגיעו לאחר מכן.

איזה יופי, תודה לך. אכן הבורא אינו כספומט, הוא לא עובד לפי דרישות, הספונסר שלי לימד אותי שאני צריך להתפלל כל הזמן - אלוקים עונה בזמן שלו....

אותי לימדו שהוא תמיד עונה אלא שלפעמים התשובה היא לא או לא עכשיו.

זה מה שאבא של נחשון וקסמן הי"ד אמר.

(מדובר על חייל שנרצח).
כשנודע שהוא נחטף-כל עם ישראל התפלל בשבילו וכשנודע שהוא נהרג-שאלו את אבא שלו: איך זה יכול להיות שכל עם ישראל התפלל עליו ובכל זאת הוא נרצח?
הוא ענה-שלאבא מותר לענות לא!!!

כשאני מתפלל לאבא שיעזור לי להחלים - הוא תמיד עונה - אבל בזמן שלו !!!
ראיתי את זה בחוש איך בתשעת החודשים האחרונים, בניגוד למה שחשבתי שיהיה, ההחלמה שלי הייתה די מזגזגת.

היום אני מבין שגם כשלא הולך ו"מדשדשים" במקום זה כדי שאוכל לתת זינוק גדול יותר בהמשך.
והכל מאיתו יתברך בדרך, בצורה ובזמן שהוא מכתיב  !!!

אני מתפלל את תפילת השלווה כבר המון זמן ורק לאחרונה זכיתי ממש להבין במה מדובר.
מזה לקבל שלווה לקבל את מה שאיני מסוגל לשנות.
מזה לקבל אומץ לשנות את הדברים שיש ביכולתי.
ועוד להיות מסוגל להבחין בין השניים !!!

אכן החלק הכי חשוב בתפילת השלווה זה ה- "א-לי" - הקב"ה.
רק לאחרונה הבנתי זאת ופתאום הדברים החלו לעבוד.
רק הוא יכול לתת לי את כל הדברים אללו והם ברי השגה.
צריך רק לבקש !!!

לי דווקא הוא עונה בזמן שמתאים לי,
הבעיה היא שאני בעצמי לא יודע מתי הוא הזמן שמתאים לי.
כנראה שהוא יודע טוב ממני.

תודה יעקב.

הזכרת לי דבר מאוד חשוב שאני צריך להזכיר לעצמי שוב ושוב:
אני לא מנהל כלום, אפילו לא את ההחלמה של עצמי.

תודה שמואל,
לקחתי בשני ידים.
לדאבוני אני כל הזמן מנסה לנהל את ההחלמה של עצמי.
וכל הזמן מתעסק ב"למה" ולא כל כך ב"איך".
אני נוטה לחשוב שהכח הגדול ממני זה אני בעצמי. מגוחך.
אינני מצליח להרפות.