שלום לכולכם

אני עובד בחברה גדולה, עובדים שם למעלה ממאה עובדים, העבודה שלי לחלק את העבודה, אני ממונה על כח אדם, ועלי האחריות להבטיח שכל חלק עבודה 'מכוסה' באדם שיעשה העבודה

גמובן זה עבודה קשה עם הרבה מתח, כל אחד רוצה בעבודה שמתאים לו לפי תכונת נפשו, ויש חלקי עבודה שאף אחד לא רוצה, ואני צריך לתאם הכל, בקיצור עבודה עם מתח, בפרט בעת חילופי משמורות
ועכשיו לענין

מה עושים במצב כזה

יום ראשון, המפעל סגור, אבל אני צריך להכנס למשרד, כי למחר אני צריך להיות מוכן עם הרשימה בידי, כדי למסור אותה, למי שממונה על לוח הזמנים (ואכמ"ל)

אבל אני עדיין לא סגרתי ענינים עם שני עובדים עקשנים

אני שומע מסר מאחד מהם שמסביר לי שבשום אופן אין הוא מוכן לקבל עבודה מסויימת שהקצבתי לו

מה עושים? שום איש אינו מוכן לקבל עבודה זו,  ואני יודע חלק מהסבה (זה רק חלק מהסבה, ואולי גם רק חלק קטן, אבל יצרי מעדיף לקבל סבה זו כי ככה יש לי על מי להשליך את הכעס)

הסבה הוא מישהוא שקשור לחלק עבודה זו שיש לו בעיות ב'מדות' ומרגיז כל מי שבא במגע עמו

אני יוצא מהמשרד שלי אל פרוזדור המפעל הגדול שעכשיו הוא ריק לגמרי, ואני צועק כאילו לעצמי: אני אזרוק אותו!!!  בכעס גדול

כעס כזה לא הי' לי זמן רב, אולי ארבעים יום, אבל בתוך תקופת השימוש זה הי' לחם חוקי מידי שעה בשעתו ואולי מידי דקה בדקותה

אבל אני עכשיו מפוכח זה ארבעים יום, אני נכנס בחזרה למשרדי ואני ממלמל תפלה לפני הכח עליון שיתן לי כח

אני חוזר למשרדי כל כולו ממולא בטינה ורגשות שליליים, אני מרגיש שאי אפשר לי לוותר עליהם

אני פונה ל"שמור עיניך" ומתחיל לגלוש בה (שאר האתרים במחשב שלי סגורים) אני מרגיש כי בזה אני חוזר לשימוש, כ י  א נ י  ב ו ר ח  מ ה מ צ י א ו ת  זה השימוש שלי עכשיו (באופן נקיה)  אבל רבותי מה עושים כל חושי התנגדו שאעסוק בעבודתי, מה עושים במצב כזה? מה עושים? אנא תגיבו, וכם אנא תכתבו מה עושים שאהי' מוכן "לעשות את העצה, גם אני יודע יש עצה - תפלה,  ועוד עצות, אבל איך עושים שאעשה את העצה
תודה רבה,
הכותב בצער ובמתח נפשי וביאוש קצת
אדיקט

ממה שלמדתי בתכנית, כל דבר שאני לא מסוגל להתמודד איתו, הדרך היחידה עבורה היא לעשות את אותו דבר שאני עושה מול התאווה. ראשית כל אני נכנע. אני מבין שאני לא מסוגל לפתור את הבעיה שלי, אני לא אלוקים. אני מודה בכך שישנה בעיה והיא גדולה עליי.

אחרי הצעד הראשון - אני יכול סוף סוף להמשיך לצעד השני ואז לצעד השלישי. בסוף הצעד השלישי - אני מקבל את השחרור, בין אם הבעיה נפתרה ובין אם היא נותרה. השחרור הוא שלי כי אני מבין ומפנים שאלוקים מנהל את העולם והוא עושה את מה שטוב עבורי.

אחי היקר
המציאות שאתה מתאר אינה פשוטה בכלל! אני מכיר את הסיטואציות הללו..(יותר מול תלמידים בוגרים)! אכן זה מתח אדיר מאוד!
אצלי עוזר להשליך את המתח שאני חווה מולם אל ה', לומר לו בפשטות ובקרירות תפקידך הוא כך וכך.. נקודה!! אין לי מה להתווכח איתך או לדון איתך על כך,
אולי תאמר לו אין לי דבר נגדך.. אך אין לי את האפשרות להתייחס לכל הדרישות של כל העובדים..
עם כל זה למלמל תוך כדי את תפילת השלווה "אלי תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם" אנא תעזור לי זה גדול עלי כל הדרישות האלו.. עוד שנייה אני מתפוצץ הישר לזרועות התאווה!
אני בטוח שתפילה אמיתית מתוך המקום הזה תעשה נפלאות!!
ב ה צ ל ח ה

אני לא מתנסה בבעיות הללו אך לשמחתך אני לא עובד אצליך. פשוט ביותר. אני לא עובד. אני יושב במשרד ממלא שעות ומגיב בפורום. עד שהמעביד מתחיל לחוש שמשהו בתיפקיד שלי לא "מסתדר" לו כ"כ. עבודות פשוטות שיקחו פחות משעה לוקחות למעלה מיום!!! במקרה הטוב.

איך היית מתמודד עם עובד אשר כמוני?
אגב, משרד סגור בימי ראשון, אתה אולי בארה"ב?

מתנת הניקיון לא יודע למה?
אבל אני מזדהה עם כל מילה שכתבת,
אני גם כן מגיע למשרד
ומבצע משימות קלות במשך ימים ארוכים,
משימות מסובכות יותר (מה שאמור לקחת בסיבות השבוע)
יושב לי על השולחן חודש פלוס (אני מתבייש לכתוב חודשיים שלוש)
כמובן שלענ"ד המעביד שלי לא ממש מרגיש שמשהו לא כשורה היות ואינו בקיא בסדרי העבודה שלי,
אבל אותי אישית זה מתסכל ואני יודע שאני יכול להספיק פי 10 וזה גם יקדם אותי בעבודה וכו'.
אבל אני פשוט לא מסוגל להפסיד הודעה בפורום וכדו',
אשמח לעצה....

אומר לך מה שהספונסור שלי ציווה עלי: תגביל עצמך לשעה ביום. מקסימום שעה בבוקר  ושעה בערב. והעיצה לזה היא שבכניסה במקום לסמן משך חיבור לתמיד סמן שעה אחת. ואז זה מתנתק אוטומטית כעבור שעה. אצלי זה לא כ"כ עובד משום שאם ההתנתקות אני עוזב לעשר דקות וחוזר לעוד שעה. אולי אצלך זה כן יעזור?

תודה אנסה את זה מחר בעז"ה