בס"ד.
זו לא היתה קבלת הפנים לה הוא ציפה, אמת, זה זמן הוא יודע שהענינים לא כשורה, אך לא עד כדי כך, בחלומותיו הוא לא חלם על סיום שכזה, היה לו קר, חשוך, הרעש הפחיד אותו, משהתרגלו עיניו לחושך הוא פחד עוד יותר, התברר לו שהדבר הארוך הקר והרטוב הזה שזז לידו הוא צפע ארצישראלי מצוי, והצהוב שזז בתנועות גמלוניות הוא עקרב שבלוטת הארס שלו מטפטפת...

לאחר זמן לא ידוע שנדמה לו כנצח, הוא נשלף משם, רועד, כשרק בגד דקיק לעורו, גורש ממקומו, למרות שהתחנן, הבטיח שישתנה, הכריחו אותו לעזוב, לעבור דירה, כמה פעמים, מנודה מרוחק עצוב ומבויש הוא ניסה להתחיל מחדש, נחוש, החליט שדבר לא יעמוד בדרכו, גם לא קשיי שפה וההבדלים המנטליים בארץ הלא מוכרת.

והוא הצליח, בכישרון נדיר הוא השתלט על הכל, מי שרצה לסדר מישהו או משהו, לא משנה מה, פנה אליו, שמו הלך לפניו כאיש רציני כאחראי שניתן לסמוך עליו בעיניים עצומות, הוא די נהנה ממה שקרה איתו, יודע שהיה יכול להיות גרוע יותר, למרות הגעגוע הגדול למקום ממנו בא, בסך הכל הוא הרגיש די טוב עם עצמו, יודע שזה לא מקומו הטבעי, מקבל עליו את המציאות, עד שהיא שוב טפחה על פניו.

עלילה, לא ניתן לכנות בשם אחר את ההאשמות חסרות פשר שהוטחו בו, ולא בפעם הראשונה בחייו, האמת ידועה והיא לא משנה, התדמית הציבורית של הנוגעים בדבר חשובה יותר, לאחר 'משפט' מהיר שנערך על ידי שופט ששימש גם כקטיגור, מי שלא התבלבל מעובדות, הוקרא גזר הדין - בילוי נוסף, בחברת הגרועים בבני האדם, בדיוטא התחתונה ממש.

אין לו ברירה, הוא צריך לשרוד ולכן גם שם הוא חייב לאסוף את עצמו, כהרגלו הוא מצליח, מטפס הוא אל ראש הפירמידה במהירות, מנהל גם שם הכל. ההיגיינה האישית רחוקה מלהשביע רצון, שערו גדל, בגדיו בלים, קשה לו להיות נקי, מוחו עמוס במחשבות כיצד להיחלץ ממצב הביש. לבסוף הוא מוצֶא מוצָא. אך משתדל קצת יותר מדי ומשלם בקנס - בילוי נוסף בתוך השיכחה.

לוקח זמן עד שנזכרים בו. אבל אז הוא זוכה במקלחת הגונה, בגדים חדשים, אפילו תספורת ראויה, ומכאן מתחילים ארועים שמטיסים אותו אל על, הוא הפוך באחת לדמות נערצת בפי כל, ההצעות לשידוכים מתגלגלות מהרה אל פתחו, והוא מתחתן עם בת למשפחת אצולה ונולדים לו ילדים. שעת הכושר שלו באה. מנהיגותו מוכחת. בפיקחות רבה הוא מנהל ביד רמה הכל. שוב. ואז הוא פוגש במי שהרס את חייו. במי שתלש אותו מצור מחצבתו. במי שהגדיש את סאת סבלו.

לאחר ההלם הראשוני הוא מחליט לבדוק. יש שם חרטה? נכונות להודות בשגיאה? אם כן, הוא יקח את הסיכון ויתן סיכוי, קדימה לפעולה, הטסט שלו ארוך, נוקשה, חסר פשרות, יצירתי, משהציב את התנאים עוברים עליו רגעים לא פשוטים של בכי גדול, ההתרגשות עצומה, פתאום הפאזל מושלם. התמונה ברורה עד כאב. לא אתם שלחתם אותי הנה... כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם... ולהחיות לכם לפליטה גדולה.

ברגע האמת, כשיוסף עומד מול האחים, כשכל הקורות אותו במהלך עשרים ושתיים השנים מאז שראה את אחיו לאחרונה ממעמקי הבור, כשכל הזיכרונות המרים, הגעגוע, העוולות, הניסיונות הקשים שעמד בגללם מרצדים לנגד עיניו, כשהחלום שבעטיו סבל כל כך קורם עור וגידים, כשהאחים משתחוים ממולו, קמה אלומתו וגם ניצבה, בוחר הוא להתבונן במבט הנכון, אתם לא מנהלים את העולם.

שום דבר לא קורה בעולמו של אלוקים בטעות.


 

תודה. התרגשתי. הייתי מוכרח לקרא פעמיים. פעם ראשונה לא הבנתי את העומק. עד שהגעתי למשפט האחרון והכל הוברר. קראתי שוב. מרוגש כולי. איך שבמילים קצרות פרשת לנו 22 שנים רוויות תהפוכות כלל-עולמיות הן במישור הפרטי של משפחה שלא היתה כ"כ אלמונית והן באימפריה ששלטה בכיפה והפכה למוכת-רעב.

הפסיפס הושלם.

מקסים.

לאחרונה היו כאן דיונים האם ראוי שפוסטים "דתיים" יופיעו בפורום, אבל על פוסט כזה נראה לי שאין שאלה.

תודה אסירותודה על כך שעירבת את התחושה שמלווה את החיים שלך בתוך סיפור כה מוכר ובנאלי. החיבור הזה יצר אצלי תובנות חדשות והראה לי את שלפעמים דווקא בסיפורים שאנחנו מכירים בעל פה, גנוז עומק שלא שמים לב אליו.
תודה

יפה אסירותודה.
קרבת את סיפורו של יוסף אלינו, בתאור המציאות וברגש.
כמו שכותבים על כריכת ספרים: "עלילתי ומרגש".

מאל לעצמי לא לשכוח את המסקנה, גם ברגעים לא קלים.

תודה. יפה מאוד!

אסירותודה, דבריך מתוקים עד מאוד.

זה מציף בי הרגשה שתמיד עוברת לי בתת מודע כשהבעל קורא בשבת מגיע לפסוק "אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי למחיה שלחני אליכם ה' ולחיות לכם לפליטה גדולה"

תמיד בתת מודע שלי הרגשתי כאילו זה משפט של נחמה מן השפה ולחוץ. היום ברור לי שההרגשה הזו היא תוצאה של פגם באישיות שלי. כך אני עם נפשי החולה הייתי מגיב. הייתי אומר משפט כזה מן השפה ולחוץ, בלי באמת לסלוח על הטינה. הייתי אומר משפט כזה רק כדי שאני אצא גדול בעיני האחים שלי. כדי שאני אראה טוב.

יפה תארת את הרגשתו של יוסף הצדיק. הוא באמת האמין בזה שהקב"ה מנהל את העולם. הוא באמת הסיר כל טינה מליבו. 22 שנה של נתק מהמשפחה, תהפוכות בלתי פוסקות בחייו,  הם רק תוצאה של רצונו הטהור של ה'.

ואוו, הלוואי עלי!

אצלי הכל זה מוניפולציות שאני מנהל בכשרון רב בשביל לקבל חיזוקים חיצוניים לדימוי העצמי המוחלש שלי.

ה', אבאל'ה, תעזור לי להוריד ת'ידיים מההגה.

מדהים !!!

תודה.

תודה רבה לכם - מתנת, סוד, נתן, תקום, גד, 'עובד' ושמואל. לא מובן מאילו לחלוטין שאני כותב כאן ושזה נוגע באנשים. שנים חשתי בבור. מי שיש לו מה לומר ואינו יכול, 'קשיי השפה' שלי שיתקוני והשתיקוני, מנעו ממני כל פעולה העלולה להבליטני. רק מתיר האסורים יכל לחלצני משם.

תודה לך אבאל'ה אוהב.

ולעובד, כמי שזכה להכירך מעט, נראה שאתה מחמיר מדי עם עצמך (שמא כתבת כמניפולציה שאכתוב לך?!) יש סיכוי שפוסט - בשלבי סיום - שכתבתי בנוגע לחששם של האחים מיוסף לאחר מיתת יעקב, יועיל לך, בל"נ אפרסמו בשבוע הבא.

ממתין בכליון-עיניים.

אסירות הנחמד,

החלמה אנכי מבקש.

רק אני יודע כמה שהצורך לקבל חיזוקים לדימוי העצמי שלי מנהל אותי. אני לפעמים נגעל מהרמה של הדקויות אליה הצורך הזה הוביל אותי.

אני מתחנן לה׳ שיעזור לי למצוא את הערך הנכון במחיצתו ולזכור שאני בנו האהוב בלי קשר למה שאחרים חושבים (מילותיך המדהימות אותם אני משנן לעצמי השכם וערב)

זו עצם הלוז של ההחלמה שלי.

מעובד.
גם אני מוטרד ביותר מזה שאני צריך חיזוקים מבחוץ לדימוי העצמי שלי. וזה מנהל אותי לחלוטין.
כבר התקדמתי חצי שלב. אני יודע שאני לא יכול להסתדר בלי אלוקים. ואני לא אלוקים.
אבל עדיין כל כך חשוב לי לקבל מאחרים את האישור שאני קיים.
אינני מבין למה?
למה אני בכלל צריך לחיות ביחס עם אחרים. למה אני צריך את הכבוד מהם? מה רע בזה שאהיה מכובד רק בעיני עצמי?

תודה רבה אסירות על הדברים!

חשבתי על גדולתו של יוסף גם מכיוון נוסף..
אחד ממאפייני מחלתינו היא הבריחה מקשיי החיים אל התאווה!
לעומתנו יוסף, כפי שהיטבת לתאר, נמצא בשפל המדריגה, יש לו את כל הסיבות והתירוצים להגיע אל התאווה, במיוחד לאחר ניסיון אשת פוטיפר, ועוד בזוהמת מצרים..
אבל יוסף יודע, אסור לברוח! עם כל הקושי, במעמקי החושך המוחלט! אין אור ותקווה..! הוא יודע, התאווה אינה אופציה עבורי!

כך הוא זוכה יום ועוד יום ל30 שנות נקיות, מתוך כך לגדולה, מתוך כך הגיע לתגובה הענקית הזו בהתגלותו אל אחיו, "ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים" זהו!  בזה הוא גומר את דיון המכירה, אין התבחבשות, אין נטירה, אין עניין לעסוק בעבר, למחיה שלחני אלוקים, ה' טוב ומטיב, מה שעשו האחים זה בכלל לא הסיפור, יש סיפור אמיתי-מה התכניות של ה' יתברך!
זו השפיות שאליה אנו מצפים מתוך הנקיות..
בהצלחה לנו!

תודה. ואם ניישם זאת הלכה למעשה "די-דיינו"

"לא אתם שלחתם אותי הנה", אל תבהלו מעצמכם. אין לכם על מה להתרגז עליכם. לא אתם בחרתם את המסלול הזה. זו לא טעות. הייתם משוללי בחירה, המהלך הזה תוכנן הרבה קודם. (מלבי"ם)