לחידודי מילתא בלבד, עם עצמנו.

שאלות למחשבה:

1.  האם אתה מאמין שהכח הגדול ממך יכול תמיד להחזיר אותך לשפיות בכל מקרה ובכל מצב? ומה בדבר הכוח העליון?

2. תענה בכנות. האם יש מצבים בהם ברור לך שאין כוח שיחזיר לך את השפיות? אם כן פרט דוגמה.

3. הגענו לאמונה. .. האם זו אמונה או ידיעה?

4. מהם המצבים בהם תפנה לכוח גדול לבקש עזרה? אנא פרט כמה שיותר סיטואציות.

5. כשאני בוחר כוח גדול ממני האם זה חשוב ומשנה לענין הנקיות והשפיות אם זה אדם בסגנון שאני אוהב או שזה בן אדם שאני לא מתחבר אליו?

6. למה צעד שני הוא תולדה ישירה של הצעד הראשון?

7. האם כשאני מבקש עזרה זה הוכחה שיש כוח יותר גדול ממני? הרי גם למלך שהוא בעל הכוחות יש עבדים שמושיטים לו עזרה?

8. האם בצעד שתיים מתפללים?

9. כיצד תעביר את האמונה הזו הלאה לחבר חדש?

אני כעת בצעד 2 - אני כותב כעת את הטבלה המוצעת בצק"ל (צעד קדימה לפעולה).
ויש לי שאלה קטנה - הם לא כתבו שם בטור של אנשים עוצמתיים את האישה.
האם זה מכוון או דוגמא נקטו ותו לא ?
אשמח לקבל תשובה.
כי האמת שאני גבר והאישה לא כל כך כוח עליון ... ע'אלק ...

האשה היא דמות בעלת עוצמה רק אם אתה מסכים שהיא תהיה כזו.

לפעמים אצלי אני מרגיש שאשתי תופסת אצלי מקום אימהי. אני נותן לה את המקום הזה...

רק שמול האשה יש תסבוכת של רגשות נוספים לכן קשה יותר לבודד את זה שהיא דמות עוצמתית. שהרי יש מקומות שהיא נזקקת אלי ולכן עם הורים או רב וכיו"ב פשוט יותר קל.

וגם על שיתוף האשה בפרטי שלבי ההחלמה ישנם דעות מחלימות חלוקות.

תודה על העלאת הנושא.

כשאני כבר לא שולט על העיניים, ועל המחשבות, וכולי מוצף בדחף לראות עוד, להזין את התאווה,  וכולי פיזור הדעת, ואין לי שום סיכוי לצאת מהביצה הזאת..  אני מבין שרק מישהו מחוץ לביצה יכול למשוך אותי החוצה.

היום, כשהתחלתי להשתתף בקבוצה ואני מדבר עם חברים (לא מספיק),  מספיקה המחשבה על הקבוצה או על חבר שדיברתי איתו  כדי לעכב קצת או להאט  את התגובות האוטומטיות שלי במקרה  ונחשפתי למשהו מסוכן לי. במעט מרווח נשימה שיש לי אני מנסה ליישב את עצמי ועושה פעולות שיוציאו אותי מהמדרון.

יצא לי קצת לחשוב על כך שזה די באסה להבין שאני זקוק לעזרה. שאני תלוי במישהו אחר. עד היום חשבתי שאני אדם עצמאי שמדי פעם זקוק לאחרים ופתאום האמת התנפצה לי בפרצוף.  אני זקוק לה' שעוזר לי גם באמצעות העולם והבריות שבו.  אני תלוי בו לגמרי כל רגע כל שניה.  ה' כנראה רוצה להראות לי את הדרך לענווה לתפיסה נכונה של קיומי,  בלי עזרת ה ובלי ההשפעה שלו כל רגע - אין לי קיום.
אפשר לומר שמטרת כל המצוות והתורה  היא להביא אותנו להכרה הזאת. 
זה יכול להיות מאד מאד משמח להבין שאצלנו זה בא בטבעיות..

היום באמצע הלל צעד שתיים היכה בי בעוצמה; האמנתי, כי אדבר - - -

הרהורים -
מה קורה אם בצעד 2 אני מאמין בכוח עליון שיכול להחזיר לי את השפיות.
אך אני לא מאמין בעצמי שיהיה לי הכוח לפנות לכוח העליון ולמסור לו את חיי?
ואם לא אעשה את שלי... לא תהיה לי אמונה שהוא יעשה את שלו.


ועוד שאלה
בנוסח הגענו לאמונה שכח גדול ממני יכול...
אולי הוא יכול אך לא רוצה?
אני באמת מוסיף לעצמי יכול ורוצה. אך מדוע זה לא נכתב בתוך נוסח הצעד?

אני לא יודע למה זה לא הנוסח, אולי בגלל שזה לא נוגע לכולם.
אבל ב12 ו12 בצעד שתים (עמ' 23) מדובר על הבעיה של המאמינים, אך חושדים שאלוהים חדל מלהאמין בהם, עיין שם ותמצא נחת

אסירותודה כתב on 15 פבר' 2013 13:25:

ומי אמר שהוא לא רוצה שאשתמש?

בעצתך תנחני כתב on 09 מאי 2016 08:15:

שאלה טובה.
באמת, מי אמר?
אולי אני סתם אדם רגיש ומופנם שלוקח דברים באופן לא מידתי?

קראתי פה בעבר שמנהלנו הנכבד פותח השרשור הנוכחי כתב,
שכשיש שאלה או ספק בצעד מסוים, התשובה נמצאת בצעד שלפניו.

בצעד הראשון הפנמתי (בלשון הווה מתמשך 'רק להיום'..) 2 דברים:
1 - אני חסר אונים מול התאווה.
1 - איבדתי את השליטה בניהול חיים תקינים.

1 + 1 =  2 ---> חיים בצורה של חוסר שפיות = צעד שתיים.

התשובה שלי לעצמי ביחס לשאלה שלך היא -
שאני מאמין ה' שלח אותי לעולם בשביל להתנהל בו בצורה שפויה,
זה הטבע הבסיסי שאני רואה בכל יצור חי פה,
כשהוא רואה שהבן שלו מתנהג בצורה הרסנית הוא עוזר לו להתיישר ולחזור לדרך השפיות.
זה הא' ב', לפני מחשבות על רוחניות וקדושה.
זה הדרך-ארץ קדמה לתורה שהתכנית בונה בי.

אגב ככה אני גם מבין למה הציווי הראשון בפרשה שקראנו השבת, פרשת 'קדושים', מדבר על 'איש אמו ואביו תיראו',
לפני הכל אני אבא שלכם, זאת נקודת המוצא למעשי.
לאבא יש אחריות ורצון לשמור ולעזור אבל גם לחנך וליישר.
מאהבה.
באהבה. 

יום טוב ומחלים אח יקר.

תודה פנימה. בשבילי זה יותר פשוט: ברור לי שהוא לא רוצה שאשתמש כי הוא רוצה אותו קרוב אליו. אני לא יכול להיות קרוב אליו כשאני משומש.  

מדהים כל המידע והתובנות כאן, תודה לך אסירותודה, וכל המשתתפים.
יש לי שאלה, תמיד חשבתי שאני מאמין גדול, ולכל שואל באמונה היה לי תשובה. הסברתי לאנשים שהקב"ה אוהב כל יהודי רק בגלל שהוא יהודי, ושהתוצאה הסופית של כל אחד מאיתנו הוא אושר ניצחית. ואין רוע מלפניו יתברך.
אבל בכל זאת, אף פעם לא הרגשתי שאני עושה מספיק, והייתי מוציא לעצמי את המיץ לעוד עבודת ה'.
תמיד חשבתי שאלוקים ישלח אותי ישר לגיהינום על הכל. ושאני עוד לא מיציתי את הפוטנציאל שלי להיות החפץ חיים. הייתי בוכה לו כל הזמן ע"ז. ואפילו הייתי מאשים אותו, הרי הכל מאיתו יתברך.
והרגשתי שהוא שולח לי כל מיני צרות בחיים. חלק סידיסטיות כי הוא אוהב אותי, וחלק בגלל שאני בן אדם מרושע.
אני רוצה לישמור אותו בתור הכוח עליון שלי, אולי בגלל הפחד, אבל גם בגלל האמונה שלי.
אני מנסה כמה תרגילים לשינוי גישה בענין בסיוע הספונסר שלי.
אבל אולי יש למישהו גישה רצינית וחופרת לשנות את הגישה הריגשית שלי על אלוקים. לא סתם מוסר, אני מתכוון למשהו שאני עוד לא מכיר. משהו אולי ב"השבותה אל לבבך".
אולי גם לך אסירותודה היקר, עם כל הניסיון שלך.

חסר לי בצעד 2... באמונה שאלוהים יכול להחזיר אותי לשפיות...
כי לא עשיתי את השינוי בין אלוהים מעניש לאלוהים אוהב...
בין אלוהים שאני כועס עליו, לאלוהים שאני אולי לא מבין אבל סומך ובטוח בו...

אני מבין שלבד אני לא יכול להתמודד..
ניסיתי יותר מידי פעמים..
לא יודע מה כן..פסיכולוג? רב? חבר? כח עליון?
מה שבטוח שיותר מידי פעמים.. כבר כמעט עשרים שנה..
הולידו את התובנה: לבד זה לא הולך.

פעולות לצעד 2:

1. קריאה בספר הגדול, בספר הלבן וב-12 ו-12 על צעד 2. (בספר הגדול זה הפרק "אנו הכופרים").

2. כתיבה לפי השאלות הבאות:

א. מה גורם לי לחוסר שפיות (מקומות, דברים, חפצים, אנשים ומצבים)?

ב. איזה כוח גדול מחזיר אותי לשפיות? (יכול להיות גם אנושי, קבוצה, חבר/ים, ספונסר, מטפל וכו')

ג. מה זה שפיות בשבילי?

ד. כתוב שני מקרים שהיית בחוסר שפיות ובאמצעות כוח גדול חזרת לשפיות.

המהות של צעד 2: אני לא יכול לבד, "כוח גדול" יכול להיות כל כוח שחוץ ממני.