בס"ד                                         
הוא היה משוכנע שהסיפור מאחוריו, הרי הסביר, הבטיח שסלח, הוכיח שכוונותיו חיוביות, שהעבר אין. לשווא. לתדהמתו מתברר לו שלמרות ששנים הוא מתאמץ ככל יכולתו להרגיעם, לחינם בחר שלא להגיע לאביו, סתם הוא ויתר על הגעגוע הנורא... דואג שלא יהיה במחיצתו רגע ביחידות, שלא ישאלהו, יקירי, כיצד הגעת הנה.

מיד לאחר החזרה מלווית אביהם הגדול האחים בחששם שמא ישיב להם על כל הרעה שגמלו אותו, שולחים את 'צוואת יעקב'  אל יוסף, שא נא לפשע... אביך ציוה... הננו לך לעבדים... אין לו ספק שמדובר בהמצאה, המניע שלהם ברור לו לחלוטין, תגובה אחת יש לו מול הפחד שלהם. בכי. כמה עצוב לו, רואה את האשמה אוכלת בהם, את הבושה מכרסמת אותם.

שבע עשרה שנים קודם, כשלקח את 'הסיכון', החליט להוכיח בהישארו עימם לבדו שאין בליבו מאומה, כשראה כמה הם מבוהלים, נטל עליו משימה בלתי אפשרית, להסיר מהם את הבושה (רש"י) שסוגרת להם את הפה, על כן קרא להם, בלשון רכה ובתחנונים, שיתקרבו, ניסה ככל יכולתו להרגיע את האשמה ממי שמשוכנע היה שהרס את חייו...

בטוח היה שהצליח, משנתבררה טעותו, נחפז לעשייה, כאז כן עתה, ניגש למלאכת ההרגעה. בדברים המתקבלים על הלב, רבותי טעות בידכם, תפסיקו לפחד. אתם מרגישים כך, בגלל הבושה, משוכנעים שבחירתכם רעה, אני מבין, אבל העובדות שונות. אתם לא רעים. גם אשמה אין כאן, כמו שכבר אמרתי לכם בעבר, אלוקים חשבה לטובה. אתם רוצים להיות 'אשמים' בעשיית טובה? בזכותכם ניצל ישראל ולמעשה כלל האנושות.

- - - - - -

פחד הוא דבר חיוני, הבורא נתן לנו אותו בכדי למנוע מעימנו סבל, נזק. לאדם בריא יש פחד טבעי והגיוני מטביעה, התחשמלות, גבהים ועוד, כשפחד יוצא מפורפורציה, כשהוא הופך למשמעותי יותר, כשהוא מנהל את סדר היום, זה בדרך כלל בגלל שיש בו מרכיבים נוספים, אצל מכורים בעזרת התמהיל של אשמה ובושה, הפחד הופך להיות רעל. קטלני.

אבל אשמים אנחנו... כמה סבלתי עד שבא אדם שדיבר על ליבי, שהבחין בפחדים הלא הגיוניים שהלבשתי על אחרים, מה שבידד אותי מהיקרים לי, ששם לב לטונות האשמה והבושה הרובצים עלי ומרחיקים אותי מכל דבר שבקדושה. שגרמו לי לרמות ללא סוף את כל העולם ובמיוחד את עצמי. שהושיט לי יד, שבכה עימי, ששטף ממני את הפחד וכלכל אותי.

תודה לך, 'יוסף הפרטי' שלי. תודה לך אבאל'ה, ששלחת לי אותו. 

- - - - - - -

התעכבתי עם המאמר הזה ספציפית ובכלל, בגלל שהרגשתי שאולי אני מפספס כאן, מתבונן מנקודת מבטי ויש כאלו שלא כדאי להם לקרוא, הם עלולים להתבלבל, שוחחתי עם הספונסר שלי, זו תשובתו:

כלפי הצעד הראשון שמתעסק בעצם המחלה, אין צורך וגם לא בריא לחפש סימוכין על זה מהתורה, זה רק מפריע להחלמה. אבל עבודת שאר הצעדים שביסודם נועדו להתקרב לאבא שלנו הטוב והמיטיב, לראות ולהרגיש את הטוב, ולחיות עם זה בתמידות. נכון וטוב מאוד למצוא מקורות ממקומות המקודשים לנו.

תודה לך. אסירות. הפחד שלי לא אחת מנע ממני לעשות דברים חשובים חיוניים ונחוצים. פחדתי מסירוב. לכן לא הערתי את ילדי לתפילה. לא שלחתי אותם לחיידר. נתתי להם להגיע אחרי פסוקי-דזמרא. רק שלא יגידו לי "אני לא קם עכשיו". פוחד להשכיבם לישון. הם יגידו לי "לא עכשיו" (במקרה הטוב, במקרה הגרוע הם ישאלו "מי אמר? דיברת עם אמא?") והם סבלו. ועדיין סובלים. מהפחדים שלי.

תודה ששתפת, אני מאמין שמי שהכי סובל מהפחדים שלך זה אתה... ומהנסיון שלי אכתוב, ככל שתחוש פחות בושה במי שהנך, כשתרגיש שאתה לא אשם, יהיה לך יותר קל להיות מי שאתה - אבא שאוהב את ילדיו ורצה את הכי טוב בשבילם גם אם אתה טועה לפעמים.

בהחלמה.

תודה רבה על התזכורת של הפוסט הזה.

צחוקים. זוכר שהצהרתי שיש לי את רוב פגמי האופי. אבל פחד, לא!!! באותו מפגש ראשון שלי..
אז זהו שהפחד הופיע בכל המקרים שלי של צעד 4. הפגם שזכה לשיעור הצבעה הגבוה ביותר. הפחד.

כשמשו רע קורה, והאגו שלי יודע היטיב מהו טוב ומהו רע! אני מרגיש אשם, הרי מתוקף תפקידי הרם כנציב האלוהים עלי אדמות היה עלי למנוע זאת, אני לוקח אחריות אשמה, והשנאה העצמית דוחפת אותי לקטרג על עצמי, אני מתבייש, כי הבושה מזכירה לי שיש בי קול שפוי, זה הקול שרוצה לשפוט את האשם, וכיוון שהגזר דין שאני רוצה לשפוט לעצמי הוא שלילי, כדי לצאת ידי חובת ההלקאה, כדי שהצדק ייעשה, אז אני לוקח את עצמי ברצינות, ויודע שאם אלוקים רציני לפחות כמוני אז עונש משמעותי בדרך אלי. עם האינפורמציה הזו... יש לי סיבה טובה ואמיתית לפחד. לא?

אלו פגמי האופי שלי. אלו הקולות שאני שומע. אסירות תודה לתכנית שלימדה אותי להקשיב לאותם קולות. לדעת שהם קיימים. לסלוח לחמול, ולבסוף להאמין שלא חייבים לחיות תחתם לכל החיים. אפשר גם לבקש עזרה מהכל יכול שישחרר אותנו. אם אנחנו רק נכונים לזה.

אוהב
הושיעה

יפה הפוסט. תמיד אומרים בספרים הקדושים לראות איפה פרשת השבוע מדברת אלי. לא תמיד התחברתי לרעיון הזה כי לפעמים זה מאולץ קצת... עכשיו הבנתי את מה שהם התכוונו.
אלי ! עזור לי לשמוע מתוך פרשת השבוע את התכנית. את הקריאה שלך. הקריאה שאתה קורא כל שבוע לכל בן שלך - איפה שלא יהיה... תודה. 

היום, כמעט שנה אחרי, אני מוריד את הכובע.... זיכני הבורא ברחמיו המרובים להתחיל לטפל בעצמי. היום אני יודע דברים שלא ידעתי לפני חצי שנה והאשמה העצמית נעלמת. (לגמרי? לא יודע, זה תהליך. אבל זוהי א' מן המטרות) ועם זה נעלמים גם פחדים מסויימים. (גם פחדים נוספים שגיליתי לאחרונה ע"י הטיפול, פחדים שקיננו בי מאז ומעולם והתכחשתי עליהם)

תודה למקפיצים.

מאד נהניתי ממאמר זה המראה הבנה רבה בעמל התורה

ועוד יותר הבנה בנפשו של מכור.

אך כאן השאלה שלי היא האם זה נכון בכל פחד

1. פחד שהשארתי את הדלת פתוחה ולכן בודק זאת 5 פעמים  ועדיין חושב בדרך אולי זה נשאר פתוח
2. פחד כיצד אחתן ילדים בעוד 15 שנה
3.פחד מה יהיה עם הממשלה הזאת וכדומה

האם המקרים האלה גם קשור לבושה או שזה סוג אחר של פחד
ושוב תודה לאסירותודה על כל המאמרים המרפאים.

תודה לך. שאלה טובה. כן, יש סוגים שונים של פחדים. ובהרבה מהמקרים הם גם נחווים חרת אצל בני אדם שונים, איני יודע עליך, ביחס אלי אני סבור שהתשובה נמצאת בתוך השאלות עצמן - פחד בפני עצמו עבורי הוא סביר. ממשלה קיצבאות אוברדראפט או נישואי ילדים (פחד 'מהדלת' אין לי...) אחוש גם כשהוא לא הגיוני. ברך כלל קצת "השתדלע'ס" -  וזה לא ינהל את יומי. אבל כשהוא הופך למשהו שמעיק עלי ביום יום.. כשאני מתחיל לגַמֵ"ח (לקחת גמחי"ם) היום בשביל חתונה שעוד לא באה לעולם - הרגע בקעה לביתי השן שלישית ואפילו תפילין לא הזמנתי לבני שעודנו עם טיטול... - כנראה שאני בבעיה.

לי זה אומר שיש כאן משהו שהוא לא פורפורציונלי. אצלי חוסר הפורופורציות הן תוצר ישיר של אשמה ובושה. התוספת הזו היא 'שמרים' שמנפחים כל סיטואציה ואפילו מלחיצה לממדים בלתי אפשריים מה שמביא לי את הקריסה הנפשית מהר וחזק יותר. כשהפיתרון האולטימטיבי הוא (היה. בחסד הבורא, היום, לא.) תאווה. האמת צריכה להיאמר בלא אשמה ובושה (...) שלא הכל בפחד כרוך בהם, במהלך הזמן למדתי שההיסטוריה הפרטית של כל אדם סביב פחד יוצרת עבורו את ההווה שלו, לא פחד פרופר אלא מחשבות כפייתיות. 'נערווען'... עצבים.

אתן לך דןגמא ממני - אצלינו בבית הושארו כמה פעמים מכשירי חשמל כמזגן ובויילר דולקים שעות לחינם. אחרי הפסד ממון משמעותי (גוף חימום שנשרף, וחשבון חשמל הזוי) פחדנו במשך זמן שזה יקרה לנו עוד פעם. סביר, לא? בעיני כן, התרגלנו בכל פעם לפני שיוצאים מהבית לבדוק שהמכשירים הללו כבויים, אבל אם באמצע הכביש הראשי נתחיל 'לחפור' מסביב ל - 'היה מכובה' או לא..  או שנארגן מפתח אצל השכנים רק בשביל שיבדקו.. ואם לא אירגנו אז אוי ואבוי לכל השבת והמארחים... זה כבר לא שפוי.

דוגמא נוספת - סביר שאדם שנפצע בתאונת דרכים יחוש שלא בנח כשימצא בעמדה דומה שוב, אבל אם 'זה' משתלט עליו עד שהוא לא מסוגל לבצע מטלות יומיות או שלהפך, הוא מבצע דברים בלי רצון או שליטה, כדאי שיפנים שמדובר במשהו שיש בסיטואציה ערך מוסף עבורו, והדבר הראשון בדרך לשינוי בהתנהלות הוא פשוט לקבל את זה. להתחבר לתחושת חוסר האונים מול הפחד. (קבלה היא התשובה לכל בעיותי...)

ההמשך? כל מקרה לגופו. אני משתדל לכתוב על הפחד בפירוט ולדבר עליו עם אדם שחי חיים רוחניים בדרך 12 הצעדים. בדרך כלל הוא יודע על מה אני מדבר, ויש לו את היכולת להצביע על הכיוון הנכון לי.

מקווה שהועלתי.
בהחלמה. 

1. לשכוח את הדלת פתוחה זה נורא פחות מהתנהלות כפייתית כך שעדיף לסלוח לעצמך אם באמת שכחת אותה פתוחה.
2. ב״ה אין דאגות ל15 השנים הקרובות ומטה.
3. יש לנו ממשלה מצויינת!

לאסירות
תודה על התגובה המה(א)ירה

הבנתי שהפחד שלי אינו בריא ואינו פופורציונלי
מה שלו הבנתי איך זה קשור לאשמה ובושה

או במילים אחרות
האם עבודה עצמית על אשמה ובושה יעזור נגד פחדים הזויים?
תודה

חד משמעית כן. איני יודע למה אתה קורא "עבודה עצמית" על אשמה ובושה. אבל הניסיון שלי הוכיח בבירור שמעת שהתחלתי לשתף אחרים בחולשות שלי חשתי פחות מבוייש ואשם. חלק מהפחדים שלי נעלמו, וגם אלו שלא הפכו להרבה יותר נסבלים.. מדוע שאחשוש שיגלוני כשאני עושה זאת מיוזמתי קודם?!

איך 'זה' קשור? מאוד פשוט - האשמה והבושה מחייבים הסתרה, המסתיר מפחד שיתגלה. כל המתקרב לעמדת גילוי הופך לאוייב... (זו הסיבה שהקרובים ביותר ניזוקים ראשונים) שממנו יש לפחד ואותו חובה גם לנצח, וחוזר חלילה..

רוצה לשתף.

מהו פחד? עבורי זה הרגשת חוסר ביטחון.
ביטחון במה?

ובכן, ישנם שני מישורים בהם אני מכיר ומזהה את עצמי.
האחד: אני ביחס לעצמי = ערך עצמי = ההיפך ממנו זה אשמה.
השני: אחרים ביחס אלי = ביטחון עצמי = ההיפך ממנו זה בושה.

במחלה פעלתי "כל" הזמן על פגמי אופי אלו. ביטחון עצמי נמוך וערך עצמי נמוך. הרגשתי שכל קיומי אינו ראוי, אינו מוצדק, אינו שווה, כל זה איננו שווה לי...
זו היתה התחושה שקדמה לשימוש. זה מה שיצר אצלי את הבור הריק שתבע מילוי! המילוי היה תאוה.

בהחלמה, למדתי ( לאט לאט ) לאזן את פגמי האופי הללו. בצעד 4 סיהיתי כיצד הציר הזה של ערך וביטחון עצמי נמוכים היו טמונים בכל מאורע ובכל תקרית. התוודיתי עליהם בצעד 5. הסכמתי והחלטתי לוותר עליהם בצעד 6. וביקשתי מאלוקים שישחרר אותי מהם בצעד 7. ואמנם כיום הרבה יותר קל לי במקום הזה.

למשל, כשמישהו מזלזל בי, אני מרגיש אשם. וואי הוא צודק אני אפס. ומרגיש בושה איך יצאתי פיסטוק. היחס שלי מול עצמי ומול האחרים נפגע. זו היא ההרגשה הכי גרועה שאני מכיר. זה מכת מוות לאגו.

כאן נכנס הפחד לסיפור. הפחד הוא חוסר ביטחון. חוסר ביטחון עצמי חוסר ביטחון בערך העצמי. כשאני מפחד זה אומר שאני מפחד שאהיה אשם ואני מפחד שאתבייש. לכן הפחד הדוק בהם.
ולכן כשהערך העצמי והביטחון העצמי מתייצבים, הפחד נחלש.
כמו אדם שיאסוף אבק באדיקות. כמובן שהוא יפחד על אוסף האבק שלו... עד שהוא יפטר מהאבק. ינקה את ביתו. ואז יעלם הפחדד מפני האבק.

כשאני בהחלמה, אני מחפש ערך עצמי אמיתי והביטחון עצמי שיהיה אמיתי. כשהם אמיתיים אין מקום לפחד. כי אני לא מאויים מכלום.

ולסיום, קראתי פעם מחר, מה ההבדל בין ערך עצמי לביטחון עצמי?
ביטחון עצמי = בושה = עשיתי טעות.
ערך עצמי = אשמה = אני טעות.

כשאני מפסיק להתרגש מטעויות שעשיתי ומפסיק לחשוב שאני חתיכת טעות, אז הפחד נמוג. על כל פנים לא מטלטל את כל האישיות שלי.

ומה עם פחד ממשהו חיצוני?
היום חוויתי פחד חזק. פחד שיפגעו בי. פיזית.
האם גם זה קשור לאשמה ובושה?

תודה לכל המשתתפים והמרחיבים. הסתייעתי. ויהודה, כן, אצלי כשהפחד תופס אותי בעוצמות שדומות למה שאתה מתאר בדרך כלל מעורב בו בושה - יחטיפו לי אני אדם שאפשר להחטיף לו... או אשמה מגיע לי שיחטיפו לי... שבוע שעבר חוויתי פחד שונה אבל דומה: ביקשו ממני לדבר בפני ציבור גדול ונתקפתי פשוט פיק ברכיים, החשש שאחזור לגמגם שיתק אותי - בושה - לא הייתי מסוגל להוציא מילה מהפה.. אשתי שתמיד היתה בארועים כאלה לצידי לא היתה שם - אשמה - ואני רעדתי. בחסד יש לי תוכנית, פשוט הודיתי שאני תפוס מבלי יכולת לשחרר וביקשתי שאדם אחר ידבר לפני.

זה עבד, השתחררתי. או יותר נכון, עברתי דרכו. חוויתי אותו בלי לברוח.  אין לי מושג מה אמרתי שם, אבל אמרתי..

תודה על השיתוף
ואם מותר לי להגיד, התרגשתי בשבילך ובשביל התכנית שמחולל ניסים ונפלאות,
כי הייתי אומר "שאני לא מאמין לך"
תודה על הכנות,