אני חולה, ואני יודע שאני חולה, ואני יודע שאשאר חולה למשך כל ימי חיי.
ולמרות זאת אני שמח ומאושר ברוב הזמן.

כבר חדשיים וחצי נקי. תודה לך ה'.

אצלי אני שמח ומאושר רוב הזמן דווקא בגלל שאני יודע שאני חולה ולא למרות. כל זמן שלא ידעתי שאני חולה - לא יכולתי להשתחרר.

בדיוק כמו שכתב סוד ככה גם אצלי
השמחה אצלי שבה, מהזמן שגיליתי שאני בעצם חולה.
שק עננננק ירד לי מהגב.
שק שכמעט הכריע אותי.
אבל עכשיו אני מרגיש קליל כמו נוצה,
פלא שיש לי כוחות מחודשים בשביל להסתער על 12 הצעדים בשמחה?
בהחלמה...
אוהב
יעקב

אני לא חושב שזה סותר:
מצד אחד, ברור שיש לי שמחה על זה שהבנתי שאני חולה
אבל מצד שני, אדם חולה שגילה שהוא חולה, אמנם שמח שהוא גילה מה יש לו אבל זה לא ברור שהוא שמח על המחלה.

(לאדם כאב הראש, בסוף הוא גילה שהוא חולה בשפעת. הוא שמח שהוא גילה במה הוא חולה אבל עצוב על עצם המחלה).

"אין שמחה כהתרת הספיקות"
ולעומת הגהנום שרבץ לי כל היום על הגב, לגלות שאני בסך הכל חולה, זה היה שמחה עצומה.
מכאן והלאה נותר לי רק לקבל את הדברים כמות שהם.
בשלווה.
בהחלמה
יעקב