כמה שאני נהיה פעיל יותר בSA, מה שאומר כנה יותר, אני חש שאני מקיים פחות בהידור כל מיני מצוות.
אני מתחיל להקל בדברים שאני חש שהסיבה היחידה שאני עושה אותם זה לא בגלל קרבתי לאלוקים אלא בגלל לחץ חברתי, פחד מוזר, אובססיה ועוד…
ובפרט בתפילה. תפילה שלווה אחת לאחר מפגש, שווה לפעמים באין ערוך לתפילת שחרית שבאה בלי חשק כי אין לי בה כנות.
אני מרגיש כבעל תשובה טרי שלומד הכל מחדש.

ה׳ אני אוהב אותך. ומבקש ממך לתת לי כוחות להיות כנה ואמיתי.

תודה לך על נקיות של כחודשיים וחצי. ועל עוד בוקר נפלא.

אני גם מרגיש ירידה.
אצלי הבעיה היא שאני מרגיש בתהליך החלמה ולכן מקל על עצמי בדברים אחרים.
אני מרגיש שכיון שאני עובד על מידות מסויימות ועל שלווה ובפרט על תאווה
אז אני מוריד לחץ בנושא תפילה ושמירת זמנים.
אני יודע שזה לא נובע ממקום בריא בדוקא. אבל אולי גם באמת אי אפשר להתפזר בכמה חזיתות.
אבל ברור לי שכל זמן שאני איתכם אצעד קדימה עוד צעד ועוד צעד עד להחלמה המלאה בעזרת השם.

אצלי בכל אופן זה נראה לי תופעה טבעית והגיונית.
תמיד כשהגוף שולח את כל כוחותיו למקום אחד הוא  מאבד כוחות במקום אחר.
כנראה עד שנלמד שאנחנו צריכים להפסיק להלחם ולהתחיל להכנע. (לא להכנע לתאוות, אלא להכנע לישות עליונה).
ברגע שבאה הכניעה באה השלווה,
וכשאני פועל מתוך שלווה, הפעולות שלי נעשות בצורה יותר נכונה,
במיוחד אם יש לי ספונסר שמנחה אותי, ומלמד אותי איפה לתת את הפוש ואיפה להרפות.
נראה לי שככל שתתמיד בפעולות של 12 הצעדים תראה שהתסמינים שדברת עליהם הולכים ונעלמים.
בכל אופן בהצלחה בדרך
ובהחלמה
אוהב
יעקב

התופעה הגיונית ומוכרת אצל רבים. אני שמח לכתוב שכעת אני כבר מתחיל בכיוון ההפוך.

אשתדל מאוד לכתוב על כך היום פוסט נפרד שמסביר את הדברים מנקודת החוייה האישית שלי.

כשמוציאים את כל התפוחים הרקובים מהסל- זו מפנה מקום לתפוחים טריים ויפים.

יש את השלב הביניים שבו הסל נראה קצת ריק.... אבל זהו הזדמנות מצוינת לאוורר אותו קצת.

אתה בדרך הנכונה, ידידי