אפשר לומר שהקבוצה הטלפונית של הצהרים מוסיפה לי המון
אבל יש לי בעיה שמתסכלת אותי נורא
בשעות של הקבוצה אני בייביסיטר על הבן שלי.
ומה לעשות וזכיתי בילד קצת נודניק שלא נותן לי דקה אחת של שקט בלי בכיות ותלונות
כך שגם בשביל להקשיב לקבוצה ולהצהיר זה מאמץ עצום בשבילי
אבל הרבה פעמים יש לי מה לשתף ואני מאוד רוצה לשתף, ואני יודע שהשיתופים מועילים לי מאוד, אבל הוא פשוט לא נותן לי. אני לא יכול לדבר כשלידי ילד צורח.
זה נורא מתסכל, וכבר קרה לי כמה פעמים שמרוב עצבים פשוט ניתקתי את השיחה, או שפשוט התפוצצתי עליו
אני ממש חסר אונים
מה עושים?
יעקב

אספר לך איך זה אצלי,
אני ב1:30 לוקח את הילדים מהסעות עד עשרה לשתיים, ואז מכין/מחמם ארוחת צהריים, מאכיל אותם, וכל זה כמנהג ילדים חשובים, מלווה במוזיקה הידועה של- אבא הוא לקח לי, אבא אני רעבההההה!!, אבא אני צריך קטַנים, ועוד ועוד....
בהתחלה חשבתי שהכי חשוב לי להחלמה זה להקשיב לכל מילה, וכל פעם שילדים היו מפריעים לי הייתי קצר רוח כלפיהם,
ב"ה ככל שאני בתוכנית אני לומד שלפעמים [ואולי תמיד] ההחלמה היא להקשיב לילדים כשהם צריכים אותי, לפספס מידי פעם תובנות ושיתופים חשובים בשביל להיות עם הילדים שלי ולקבל אותם בשמחה מההסעות, 'ולקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם'
בהצלחה!

יעקב יקירי.

ראשית כל אשריך שיש לך בעיה שכזאת! כמה זוגות היו מייחלים לתינוק צרחני משלהם!

ולידיעתך, גם אני מתמודד עם בעיות שכאלו. זמן הקבוצה זה כשאני מתעורר וצריך לרוץ לשחרית. ואין אפשרות להתפלל לפני משום שזה לפני זמן-תפילה. ואחרי אני כבר ממהר לעבודה. (בקיץ אפשר להתפלל קודם אך לא בחורף)

באסירותודה אני יותר משתתף אבל כעת הבעה"ב התחיל לשים ע"כ עין שאני מאזין לקבוצה (סליחה, לשיעור. כך היצגתי זאת בפניו) תוך-כדי עבודה והוא חפץ שאחדל מכך. כך שאצטרך כנראה למעט בזאת ולקחת כל יום ליומו. אם-כי פעמים רבות הוא יוצא לפני כך שיש לי יותר חופשיות. (ללא התייחסות לשאלה ההלכתית של גזל שעלול לצוץ בעקבות-כך)

אם יש למישהו עיצה אשמח להשתתף בקבלתה.