אני לא יודע מה אתיכם,אבל אני בזמן האחרון אחרי שאני חודשים בתכנית מנסה להבין דוקה היום מהי כניעה אמתית ולמה דוקה להיכנע?
אני מצטט ערך מהמילון תחת המילה כניעה-כניעה
(נ') התרפסות, צייתנות, שעבוד, דיכוי, ויתור, הסכמה, אי לחימה, קבלת מרות, נפילה בשבי, הנפת דגל לבן, הרמת ידיים.

אז אני לא מבין אין זה אומר שאני , מוותר מרים ידיים ופשוט אומר לעצמי שאין סיכוי אם כך איזה מן דרך זאת להחלים מה פשוט להיכנע? , הייתי שמח אם תעזרו לי כאן .

הכוונה של להיכנע זה לא להיכנע לתאווה ולהתאוות כי נכנעתי.
הכוונה היא, להיכנע ולהבין שאנו לא מסוגלים להתמודד לבד עם התאווה, אנחנו
חיייבים לפנות החוצה לעזרה. בגלל הכניעה שאנו חולים, ולא יכולים להילחם
בתאווה כי אנחנו לא נצליח, אנו יוצאים מעצמנו ומבקשים מהקב"ה שיציל אותנו.

כך אני הבנתי את הדברים...

להבנתי הדלה, ישנם 2 מלחמות. המלחמה שלי עצמי מול המחלה (או היצר) והמלחמה של הקב"ה מול כל הרוע והכאב שבעולם.
אני נכנע במלחמה הפרטית. כי אני רואה שאני מובס שוב ושוב.
אני מתחבר לכח עליון, נכנע אליו. מרפה מהאמוציות הלוחמניות. מרפה משיתוף הרגש ברגשי נצחון - תבוסה - אשמה.
ומשתדל בכל כח שכלי לעשות את הפעולות שבורא עולם היה רוצה שאעשה. המלחמה היא שלו לא שלי.
אני רק רוצה לחיות בשלווה
אז די מתאים, התיאורים מהמילון.

בספר הלבן הדברים מבוררים 'כאפשרות השלישית', כתבתי על כך בעבר פוסט בשם - להרפות.

מצ"ב לינק:  www.guardyoureyes.org/forumheb/index.php?topic=1700.msg17702#msg17702

בספר הלבן כתוב: כניעה היא ויתור. אכן, מדוייק ביותר לפי מה שציטטת כאן.

אין דבר כזה כניעה מופשטת. אם אני נכנע - פירושו אני מוותר על התאווה. אני מבין שהיא חזקה ממני ואני נכנע מולה. מרים ידיים ומניף דגל לבן.

ההבדל בסיסי:
האם אני מוותר 'לתאווה',
או "על התאווה".

אני הולך ברחוב בלילה ומולי מתהלכים פרא שלושה מגודלים, גנגסטרים שלא יכולתי לחלום עליהם בחלום רע...
אם אני לא מפנה את המבט עליהם וממשיך כאילו עסוק, יש סיכוי שיבינו שאני לא בקטע שלהם ויעזבו אותי בשקט. כי נכנעתי מולם.
לעומת זאת, אם אני מתסכל עליהם ובוחן אותם כאילו אומר לעצמי: האם אני יכול עליהם או לא? האם יש לי סיכוי מולם או לא?
רוב הסיכויים שיבינו שאני מחפש צרות ולא בטוח בעוצמה שלהם, ילחמו בי ויראו לי מי הם באמת, בסוף ינצחו אותי. כי נכנעתי אליהם.

משל מדוייק או לא, ההבדל מובן פחות או יותר...
אם הכניעה היא אחרי ויכוח כלשהו - נכנעתי לתאווה, וויתרתי לתאווה.
אם לא נכנסתי לוויכוח בכלל, כי אני לא יכול להרשות לעצמי - נכנעתי מול התאווה, וויתרתי על התאווה.

הצלתי את עורי.

אינאונימי
הגדרת נפלא.
עוד כמה הגדרות כאלה, והכניעה נכנסת לי לראש.
תודה

יעקב,

ממה שאני רואה, כניעה לא נכנסת אצלי לראש מהבנה אלא רק ממעשים (והרבה כאב). קראתי לעצמי "סוד הכניעה" ואני יכול להסביר מצויין בדיוק איך זה עובד, אבל בפועל, כאשר אני נמצא בקרב - אני מסרב להיכנע, גם אם אני יודע שפירושו של דבר הוא הפסד צורב במלחמה כולה.

אז הספונסר שלי לימד אותי שמה שעובד זה פעולות הפוכות - והרבה.

לצערי, במקום שבו אני לא מוכן לעשות את הפעולות כדי להיכנע, אני צריך לסבול ולחוות הרבה כאב - מה שבסוף מביא אותי כמובן להיכנע ולוותר.

סוד,
אנחנו חייבים המחשה. איזה מעשים יעזרו? נפילה ל"אין תחתית" של הבור?

מה יכול לעזור למוח הכי דפוק בעולם להבין שהוא לא המוח הכי טוב בעולם???

דווקא הסכמתי עם מה שסוד כתב,
אבל אני דיברתי סתם על השלב של ההבנה, מה זה כניעה. ואת זה אינאונימי הגדיר יפה. נכון שהבנתי מה זו כניעה לכוח עליון, אבל הוא חידד לי את ההבדלים בין הכניעה המזיקה לכניעה המועילה.

וברור שביום פקודה רק מעשים יעזרו, ולא תאוריות.

תודה
יעקב

עבורי להיכנע הוא לעשות מה שאני לא רוצה.

למשל אני שונא לרדת על הברכיים. אני מרגיש כמו ערבי עם התפילות הקצרות והמוזרות האלו, אז זאת סיבה מספיק טובה בשבילי לרדת על הברכיים בוקר וערב.

לפעמים אני לא רוצה להתקשר לספונסר, בעיקר כאשר הוא מושא טענותיי, אז אני בדווקא מתקשר אליו.

וכן הלאה.