אחרי שמונים ומשהו יום נקי טכנית, מתקרב ל90, נפלתי.
כך בפשטות.
זה קרה ברצף של עיגולי פינות, מיום חמישי שעבר.
באמצע הלילה הייתי במחשב לבד, עדכנתי חבר בSMS, וכשהוא חזר אלי אחרי שעה, גם בהודעת SMS, כבר לא התחשק לי לענות לו, הייתי בשוטטות של מחלה. איכשהו לא האמנתי שהחבר יחזור אלי, ולכן נתתי לתאווה לפעול עלי, (או לעצמי לפעול על התאווה...,) חשבתי שאני כן לבד.
למחרת לא התקשרתי לספונסר מיד, הייתי עסוק נורא. רק ביום שישי לקראת שבת התקשרתי כדי לצאת ידי חובה, הוא לא ענה. הוא אמר לי שאם הוא לא עונה זו בעיה שלו, אני את שלי צריך לעשות. ועשיתי.
דיברתי עם 3 חברים ביום שישי, בהוראה הכללית של הספונסר ליום יום, אבל לא עדכנתי אף אחד בהחלקה שהיתה לי בלילה, ושבעצם כתוצאה מזה אני בהתקפת תאווה. אומר לעצמי ששכחתי.
בשבת נפלתי לשימוש. אחרי שקראתי בספרות כאמצעי הצלה שבתית כשאין שיחות טלפון. אבל נרדמתי והתעוררתי בתוך תאווה ומשם לאיפוס המונה.

אז איך אני מרגיש?
אני מרגיש מצויין, אני לא מרגיש שנפלתי לתוך האבדון, אלא לתוך התוכנית. אינה דומה נפילה סתם לנפילה בתוכנית. יש לי המון תקווה.
כשהתחלתי את תקופת הניקיון האחרונה לא ידעתי מה בדיוק אני הולך לעבור, אולי בגלל זה לא פעלתי נכון. זייפתי המון.
אני מרגיש שכל הניקיון המצטבר הזה לא עשה לי כל כך טוב. זה כבד עליי. אני רוצה רק יום אחד, קל, צח, ונקי, עם הפעולות של אותו יום בלבד.

אני יודע שזייפתי המון בניקיון האחרון, (כמו שקראתם, שעשיתי פעולות אבל לא בכנות, רק לצאת ידי חובה - וליפול.) טכנית הייתי נקי, אבל בראש השתוללו פנטזיות. הרגשתי שלא באמת וויתרתי על התאווה, לא הרפיתי לגמרי.
שאלתי את הספונסר שלי איך נפלתי למרות שעשיתי פעולות? הוא אומר לי כי התאווה כן רצתה ליפול, והיא גרמה לך לא לעשות את הפעולות ביסודיות.

אני יודע שהכל התחיל מחוסר כנות, והשליתי את עצמי שכאילו עשיתי את הדרוש, כששלחתי הודעה לחבר שאני לא בטוח שהוא כאן בשבילי עכשיו. טעות שניה שלא חשפתי את זה ביום שישי.
מכאן הכול תוצאות טבעיות של המחלה.

חיזק אותי חבר: הנפילה היא טבעית, מובנת מאליו. הניקיון עד היום, ואם תקום עכשיו - זה נס, לא מובן מאליו...

קיצר, אני יוצא לדרך חדשה, עם יותר "תוכנית" (צעדים) בחיים. עם יותר נכונות לעשות פעולות.
דרך ממש קצרה של יום אחד בלבד.
אני אסיר תודה לאלוקים שאני לא מתייאש, ושאני יודע שאין לי לאן לברוח מההתמודדות הזו.
במוצ"ש, מיד אחרי הנפילה, ה' נתן לי אומץ והגעתי לקבוצה חיה של SA,
אני ממשיך בע"ה ובחסדו הגדול.

חברים, אשמח לקרוא את תגובותיכם.

אינאונימי

שיעור לחיים כתבת פה
כל כך הרבה תובנות
"כי בנפילתך נתת לי את החלמתי"
כמה אני צריך להיות אמיתי ולעשות עבודה עצמית בכל הכנות.
כל הכבוד על הפתיחות עכשיו,
אני יודע בעצמי כמה זה קשה.

תצליח בהמשך הדרך.
באמת היום חשבתי לעצמי שאולי כל יום אני צריך לספור מחדש מאחד, כי כל יום הוא יום מיוחד בפני עצמו.


אני אוהב אותך
יעקב

מזדהה מאד עם התחושה הטובה של נפילה קטנה שאינה גוררת לתהום.
זו מבחינתי, המתנה הכי גדולה שקיבלתי מהתכנית עד היום...

בתפילה לאלוקים שאדע לעבוד את התכנית כמו שאתה מתאר, בצורה אמיתית ונכונה, מעומק הלב, ואקבל את המתנה האמיתית - החלמה.

היי אינאונימי היקר
זה בדיוק הזמן שלנו
להבין כמה  שהחלמנו
והנפילה הזאת רק מחזקת
יום אחרי הנפילה שלי לאחר 55 יום
הרגשתי שהנפילה הזו שונה מהנפילות הקודמות
משום שלא פחדתי שהיא תגרור אותי לרצף של שימוש
נכון נפלתי
לא קרה כלום
מתחילים מחדש לספור

אני כבר 4 ימים אחריה
ולא חשבתי על תאוה אפילו פעם אחת  במשך הימים האחרונים

אפילו הרגשתי שהנפילה היתה חיובית
הייתי כבר סיר לחץ
אז התפוצצתי
נקוה שכל פעם ופעם
יקח יותר זמן לסיר לחץ להתפוצץ

אבל רק לאחר הנפילה
יכולתי להאריך באמת כמה התקדמתי בהחלמה

שלום חבר יקר,

זה הזמן להזכיר לעצמי שחצי עבודה לא תיתן לי חצי תוצאה אלא אפס.

כמה פעמים שאני שומע את זה, ועדיין בתוך הראש אני ממשיך להאמין שאפשר לעשות חצי עבודה. בשביל זה אני כאן, לקרוא את הדברים שלך ולהבין שחצי עבודה זה אפס. לא רק מול התאווה אלא מול כל החיים.

חסד אלוקים, אני נמנע ממלגום תאווה כי אני יודע שזה רעל ונכנעתי מול כך. אבל ישנם מקומות אחרים בחיים שבהם אני מסרב להיכנע. ישנם מקומות שאני אומר "לעזאזל עם התכנית", ומנסה לעשות חצי עבודה. זה המקום בו אני חייב לזכור אותך וחברים יקרים נוספים שנפלו, ולהבין שזה לא יעבוד עבורי.

בספרון "לחיות בפיכחון", ישנו פרק על "לזכור את ההשתכרות האחרונה". אני מנסה לעשות את זה לא רק בעזרת ההשתכרות האחרונה שלי אלא גם בעזרת ההשתכרות האחרונה של חברים אחרים.

תודה לכל החברים היקרים, על התגובות.
זהו המקום היחיד שאני יכול לדבר כך על עצמי ולא זורקים אותי מהקהילה...

הערב יש קבוצה של שמור עיניך, ואני כנראה לא בא, מצטער.
זה לא קשור לנפילה, פשוט אין לי כח להתנייד כל כך הרבה, היה לי יום מתיש.
אוהב אותכם.

טוב, בחסד אלוקים, לגמרי לא מובן מאליו,
בזכות חברים יקרים (מוטי ראוי ומוישל'ה) שרצו והפצירו שאבוא,
ואחד מהם שנסע איתי בפועל,
הגעתי לקבוצה הערב.
היה מאוד נחמד.
היה טוב במיוחד להשתתף בקבוצה ולהצהיר על 2 ימי נקיות בלבד, פעם ראשונה שאני עושה כזה דבר.
הרגשתי יותר מחובר לכל מי שלא מצליח לעשות הרבה יותר, ואם בשביל זה הייתי צריך ליפול - דיי...
הרגשתי אחדות מופלאה, ואני אוהב את החברים היקרים.

משום מה אני מרגיש שלווה אחרי הנפילה, כנראה בגלל שהאגו שלי בשביתה...
אוהב אותכם, צריך אותכם, ואני שמח להיות כאן.

אחרי הרעש של האגו שהצטבר במשך 83 ימים, אני חווה קצת שקט, ואני מוצא זמן להתבונן בסביבה המחלימה שלי פה בפורום.

בהחלט נעים מאוד...

תודה רבה לך אינאונימי,
גם לי היה נעים היום. קיבלת אותי בחיוך בחיבוק. נתת לי שלווה.
הרגשתי בבית לידך. ה"נפילה המחלימה" שלך תלווה אותי לעוד הרבה זמן.
השמירה על העיניים חשובה. השמירה על החיוך שלך, עוד יותר.
תודה שבאת
אוהב ומעריך, הושיעה.

אינאונימי יקר, עצוב לי ושמח לי ביחד, עצוב לי שנפלת, הניתוק מהנשמה שהשימוש מביא בעקבותיו מכאיב, וזה לא נעים לראות ולשמוע (לקרוא) ששוב פעם הארורה הזו הצליחה.
אבל גם יש בי שמחה, כי בתנאים הנוכחים נראה שאתה לוקח את זה הכי נכון שאפשר.
חזק ואמץ בכניעתך.

נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה

חבר יקר!
אני ממש עובר את מה שעברת, עדיין לא נפלתי אבל אני מרגיש ממש קרוב.
אני מקווה שהפקתי את הלקח מהסיפור שלך, ואני יעשה את מה שצריך לעשות.
תודה!

אני שמח שהיתה התעוררות בעקבות הנפילה שלי,
אני זוכר את עצמי מתעורר כך מנפילה של חבר 8 ימים לפני ציון דרך של שנה!
הוא כבר הכין את המסר שלו, והתגלגל לו ל-0 ימים.
כואב מאוד, חשבתי שיותר לא אוכל ליפול.

אבל כנראה זה לא עזר לי להרבה זמן.
כן השפיע עלי לכמה ימים.
אבל העיקר הוא להמשיך לעשות פעולות ביסודיות, ולא לסמוך על שום פחד או הרתעה.

אוהב אותך,
תחזיק מעמד!

מקווה שהנפילה שלך תדרבן את כולנו להמשיך ולהצליח

תתגבר כארי! יש לך את זה