נראה לי שיש משהו יותר גרוע ממה שאתם מתארים....
וזה אדם שכן מתפלל, ואין מצב שהוא מפספס תפילות, ובפנים ההרגשה של 'עוף מפה' באיזה זכות בכלל אתה מתפלל ומבקש
לחיות בסתירה זה הרגשה נוראה, ואני נזכר תוך כדי באותו פעם שתוך כדי גלישה... (ושימוש), נעמדתי להרביץ איזה מנחה, כי כבר היה שקיעה
איכססססס אני נגעל מעצמי
טוב מגעיל זה ודי לא :
לפעמים יש בן אדם שהתפילות אצלו יותר מובנות באישיות. כמו שיש אדם שיותר אוהב סדר.
אני יכול להגעל מעצמי שלא חיללתי שבת אפילו שנפלתי בתאווה? אין קשר.
לפעמים תפילות זה טקס דתי ותו לא.
כאן אנחנו מתרגלים קשר אמיתי ורגשי עם אבא. בוא לא נקרא לזה תפילה.
יעקב