קרה לכם פעם שהרגשתם צורך עז לבדוק את הגבולות? האם הרימון חוסם? האם האתרוג מהודר?

זה קרה לי שוב בפעם האלף ביום שישי האחרון. סגרתי חוזה חדש עם רימון והייתי חייב לבדוק האם זה נכנס לתוקף.
חשבתי, אכתוב בגוגל את המילה .... ואבדוק האם הרימון חוסם.
האם השתגעתי?? כמה מאות נפילות היו לי מבדיקת גבולות? האם לא למדתי על גופי את ההשלכות של הליכה על חבל דק?
עוד כמה פעמים יקח לי להבין שזה רעל בשבילי?
מאוד הטריד להבין מהו המניע שדוחף אותי לזה שוב ושוב...
ומדוע באמת זה כל כך מסוכן? הרי אני בא מתוך חיזוק ומודעות לבדוק באמת האם הרימון עובד טוב? אני שומר החומות! זו הרי פעולה חיובית של החלמה?!

אז ככה, בפשט הפשוט,
תאווה זה רעל. ואפילו כשאני מלא כוונות טובות, אם אתקרב ואשאף רעל, זה מסחרר את כל ההיגיון ותוך זמן קצר אני באיבוד הכרה.
לכן גם כשאני מלא רצון טוב, ההמךצה היא "לא להתקרב לגבול התאווה".

אבל בסייעתא דשמיא התחדש לי דבר עמוק יותר, ורלוונטי יותר לתוכנית שלנו.
הרצון לבדוק את הגבולות, מהיכן הוא נובע? אצלי זה בא מהצורך להרגיש את כלי ההגנה (רימון במקרה שלי) מגינים עלי.
אני רוצה להיות בטוח יותר, רגוע יותר, לדעת שאני במצב לא מסוכן, שאני שמור, ....... שאינני חסר אונים!
כן חברים. אני כל הזמן רודף אחרי האונים. מנסה להוכיח לעצמי שאני לא מכור, ועם טיפה מלחמה והגנה אהיה שמור. ואני מתעסק בהגנות.
במקום לוודא שאני מחובר ונכנע לאלוקים, אני מעדיף להשאיר את השליטה בידי, ולתת פייט! יש לי רימון!

זהו הצעד ההפוך מצעד 1.
יש לי רימון! אינני חסר אונים מול התאווה! לא אבדה לי השליטה על חיי!

למזלי הרב, בחסד ה' לא מובן מאליו, ויתרתי ביום שישי. אינני יודע אם אני מוגן מהרימון. ולא איכפת לי.
אני מוגן על ידי אבא אוהב!

שבוע טוב וחודש טוב.

אצלי דווקא בדיקת הגבולות באה מהחולי של התאווה. מה איכפת לי אם יש גבולות או לא, אם בכל מקרה אני לא מתכנן להיות שם?
גם לי בימים האחרונים יש את הקטע הזה. החיבור הישן שלי לוואי פאי נעלם, והתחברתי למישהו אחר שלמיטב זכרוני יש לו אתרוג. עד לפני חודשיים היה לוקח לי בדיוק שתי שניות לגלות שאני גולש באתרוג (ולהתחרפן, ולהשתגע וכו'). עכשיו כבר שבוע אני גולש בזה ואני עדיין לא יודע. כל הזמן בא לי לבדוק אם באמת זה אתרוג או לא. אבל אני לא עושה את זה. אני יודע שאם אני רגיש לסוכר. אני לא יטעם סוכריות בשביל לראות אם יש שם סוכר.

אבא הושע וניושע.
יעקב

אצלי החסימה היא לא ממש מה שעוצר אותי.
אם אני דווקא רוצה אני יכול כל רגע ללכת לקיוסק ולקנות סרטים ומגזינים.
אני יכול גם לפרוץ את החסימה...
מה שמציל אותי זה אלוקים שגילה לי שאני חולה. ובשבילי נפילה של פעם אחת עלולה לגרור אותי לנפילות רבות שיובילו לגירושין, דכאון ומוות רוחני...

מאז שחסמתי את האינטרנט בפלאפון אני כל הזמן בודק אם זה באמת חסום. אם לא אירעה איזו טעות וזה נפתח להם.
(היום אני בלימודים, גולש דרך המכללה)

אני לא בארץ. לא כ"כ מכיר.

רק אצטט מאחרים




ואוסיף ששמעתי גם על מישהו שבדק את האתרוג מכל ה"בלעטלאך"

מאוד מזכיר לי את מה שכתוב בספר הגדול (בפרק עוד על סקסוהוליזם) על הלגימה הראשונה, שהרבה פעמים זה בצורה שהדרך היחידה לכנות אותה הוא חוסר שפיות. ממש כמו בסיפור על ג'ים שחשב שאם הוא רק יערבב את הויסקי בחלב - הוא יהיה בסדר.

הושיעה נא, ממש יפה. התפעלתי. הזדהתי. הרגשתי.

כמה זה קשה לנו להודות בחוסר אונים, לקלף את טונות הגאווה שלנו, להודות שאני מכור - כן המילה המפחידה הזאת - "מכור"!

ומתחת לקליפה הראשונה, אני מגלה עוד קליפה, אני מגלה שאני בצל ענק מלא קליפות של גאווה. התאווה מספרת לי כל הזמן שאני חייב לשלוט על המצב. שהכל יהיה בשליטה.

נקלף ונקלף, בדרך גם נבכה. אבל ידוע שבצל הוא גם מטהר, ומאוד בריא. בהחלמה!

כן,גם אני בחוסר כניעה מול חוסר-האונים. אני כתבתי על כך באשכול נפרד ואשוב ע"כ כאן. אני מאוד חושש לכתוב צעד ראשון שזה לא יוכיח לי מעבר לכל ספק שאני אכן חסר-אונים, ומשכך אני "מועד" שוב ושוב.

אני לא חושב שזה מדוייק.
אם תקרא את הצעד הראשון והשני, תבין שיוצא מזה שאתה חסר אונים לתאווה הנוראה והמתועבת הזו. אתה צריך עזרה מבחוץ, מבורא עולם ו/או מבחוץ. אתה לא יכול להתמודד לבדך מול התאווה.
עצם זה שפנית לרימון זה מראה שהרגשת שאתה חסר אונים, הרגשת שאתה צריך עזרה, ואכן פנית לעזרה מבחוץ לאינטרנט רימון שעוזרים לך להימנע מהמעשים הרעים שבאים כתוצאה מהתאווה.
(אגב,מישהו מוכן לעזור לי בפורום 12 צעדים? הבנתי את שלושת הראשונים, אך אין להם המשך. אני רוצה לעבור אותם ללא עזרה טלפונית. איך זה שיש כאלה שסיימו אותם? פספסתי פה משהו? איפה אני יכול למצוא אותם? אודה לעזרה).

בס"ד
הושיעה נא יקר!
"בדיקת גבולות החסימה" זה מה שהביא אותי כמעט לנפילה האחרונה
וזה אחרי אזהרות מפורשות של הספונסר...
(כמעט ועזב אותי בגלל זה)



ברשותך אתייחס למניע של הדברים...
זה נראה לי (אצלי בכל אופן)
חיפוש של תאווה ולא ממקום טהור ונקי (ה"בדיקה" זה רק התרוץ :-\ )
"זכרו אנו עסוקים בתאווה ערמומית מבלבלת ורבת עוצמה
לבד לא נוכל לה אבל ישנו אחד ולו מלא הכח...
מי יתן ונמצאנו עתה..." (הספר הגדול)

מי אתה? תרשה לי לחלוק איתך את מה שנראה אצלי.  ככל שאני יותר חסר-אונים אני יותר חסר-אונים מול חוסר-האונים ואני "מוכרח" להוכיח לעצמי שאני בשליטה מלאה ולא יזיק לי..... (וזה גם א' מהסיבות שעיכבו אצלי את כתיבת הצעד הראשון. הפחד להחשף לחוסר-האונים במלא עוצמתו)

בס"ד
מתנת הנקיון היקר!
אין מילים בפי הגדרה מצוינת!
גמני "חסר אונים מול החוסר אונים..."

בדיקת הגבולות היא באמת לפעמים מביאה איתה נפילות, ולפעמים ההבנה שתמיד לא חסומים גם מי שהכי חסום תמיד יכול לפתוח בשיחת טלפון את הכל.
הניסיון שלי להתמודד עם זה:
זה להבין שאף פעם באמת לא חסומים
למנוע ראיות בלי כוונה כדי שלא יגררו לבדיקת גבולות ב"מקרה" - על ידי חוסם תמונות ופלאשים במקום שיש חשש
להיות עסוק במשהו חשוב יותר משטויות התאווה.
אני עושה רשימת דברים לעשות לצורכי פרנסה ונושאים רוחניים.
ובכל זאת כן חשוב לגלוש בספק מסנן כדי שגם בטעות לא יגרם לנו כניסה למקומות גרועים.
לבקר בפורום...

ותודה לכולם על עוד תובנות במלחמה החזקה הזו.
פורים שמח

בשבילי בדיקת גבולות היא בריחה.
היום אני יודע שבריחות לא טובות לי.
כשאני בורח אני מחפש משהו שחסר לי ואני תמיד מוצא, רק שבמקום למצוא את הקב"ה, אני מוצא תאווה.
ואני תמיד מוצא תאווה, גם אם נדמה שהיא איננה.

בס"ד


גם לי  זה סוג של בריחה לכן מחפש היום בריחות יותר כשרות כמו חדשות או אתרא קדישא הדין...