עמדתי בתחנת רכבת ההחלמה הרבה זמן, בגשם ובשלג, כן, הייתי נקי, אבל ממש לא התקדמתי, ראיתי אנשים עולים על הרכבת, אנשים שכבר עלו כמה תחנות לפני, וגם אלא שירדו, דיברתי איתם, ומאוד רציתי להיות גם בתוך הרכבת הזה ולהתקדם.
מאז שהבנתי ש"ספר הלבן" לא קוראים רק לומדים ומצייתים, הרגשתי שאני כבר על הרכבת, ושם מצאתי את המדד:
ציטוט: ...התחייב לקבוצה, ... תגיע לכל פגישה בזמן, כך תבטיח את מרב התועלת לך ולקבוצה...  "מידת המחויבות שלך תהיה מידת ההחלמה שלך" ... ספר הלבן עמוד 40
אוהב אתכם חברים ומתגעגע לכם
שמואל מארה"ב

אוהבים אותך גם אנו
אתה חושב שרק בהגעה קבועה ובזמן לפגישות, אפשר להתקדם?
או שאם אתה מגיע הרבה לקבוצות, ובזמן, 
בסוף תעשה את הפעולות הנכונות להחלמה?

אני חושב שמה ששמואל מתכוון זה, לקחת ברצינות את כל הנושא הזה של ההחלמה.
כמו שלא תאחר לתור של פרופסור שאתה מחכה לו כבר שנה, ככה לא ראוי לאחר לקבוצה.
לא משנה אם קודם באים בזמן, ואז מחלימים. או קודם מחלימים, ואחר כך באים בזמן.
היסוד הוא, רצינות, רצינות, ושוב פעם רצינות.
ונאים הדברים למי שאמרם... 
יעקב

חברה, אל תתרגשו, זה רק מדד שמודד, לא אמרתי שום דבר על ההחלמה, וודאי שצריכים לעבוד קצת בצד ולקחת את התרופות שהרופא רשם לי אחרי שהגעתי לפגישה בזמן, 

רצינות היא המדד, ושמות רבים נקראו לה בלה"ק: הקפדה על זמנים, התמדה במינון, שמירה על קשר, ציות להוראות.. איך אמר סוד על ההבדל בין שיעור מוסר לקבוצה? שפה אני יודע שאם אני לא יעשה את מה שנאמר בקבוצה - אני מת

מסכים עם דבריו של שמואל מידת המחויבת לתכנית היא מידת ההחלמה שנקבל,חווה זה על בשרי, יום נקי ושלו .

שמואל, אולי תוכל לגלות לנו באיזה קרון אתה יושב? אני באחרון. הקטר היקר שלנו סוחב אותנו מלמעלה. צריך רק לציית להוראותיו ולהשאר חגורים.

כן. מתנת הניקיון, אין לנו קטר, אנחנו עצמינו הקטר, הכנות ונכונות הם אלה שקובעים קצב ומהירות הנסיעה, ואם אתה מתכוון לקטר העליון הקב"ה, הרי הוא הרכבת עצמו, אני כבר מזמן הפסקתי להגיד "בעזרת" השם, אני אומר "אם ירצה השם", אני רק צריך להיות נכון להרשות לו לעשות בשבילי, ולא לשקר לעצמי בכאילו אני מוכן לוותר, רק להיות כנה....