התעוררתי לכתוב את הדברים כאן בעקבות שיחות טלפון חוזרות ונשנות מאחראי הספונסרים היקר שלנו - שמואל, כאשר כמעט מידי יום הוא מתקשר עם אותה בעיה בדיוק: ישנם חברים שמתחננים לקבל ספונסר כדי להתחיל לעבוד על הצעדים ולהציל את חייהם, ואין מספיק חברים שמוכנים לשמש ספונסרים או לקבל ספונסיים נוספים. אחת הטענות הכי נפוצה היא "אני עדיין לא מוכן", מה שבעצם אומר שלא צברתי מספיק נקיות ונסיון בצעדים כדי להיות ספונסר של חבר חדש.

בספר הגדול, מונה ד"ר בוב ארבע סיבות בגללן הוא מעביר את המסר לחברים נוספים (בימי חייו הוא נתן את שירותיו - ללא תמורה - לכחמשת אלפים מכורים). כעת אתמקד בסיבה אחת מתוך ארבעת הסיבות:

משום שבעשותי זאת אני משלם חובי לאדם שהקדיש זמן להעביר זאת אלי.

חברים יקרים, זה לא צחוק הסיפור הזה. אנחנו מתעסקים עם תאווה "ערמומית מבלבלת ורבת עוצמה" (לשון הספר הגדול). יש לנו חובה כלפי אלו שנתנו לנו את הזמן שלהם, ויש לנו חובה כלפי עצמינו, ובגלל שתי הסיבות האלו אנחנו מוכרחים להיות ספונסרים. זה לא איזה מעשה נחמד שאנחנו עושים וגם לא איזה תוספת להחלמה. מדובר כאן על לב ליבה של התכנית שלנו.

ארשה לעצמי לכתוב מעט על עצמי, מתוך תקווה שאכתוב עקרונות ולא אישיות. כאשר הגעתי אל הפורום לפני מעט למעלה משנה, היו לי טיפה פחות משישים ימי נקיות. לא ידעתי כמעט כלום על הצעדים, הקבוצות, המסורות וכן הלאה. יחזקאל היקר (מנהל 'שמור עיניך') ביקש ממני להיות מנחה בפורום ולהתחיל לכתוב לאימייל היומי. ואני, מה לי ולזה?! איך אני יודע מה לכתוב בכלל, כאשר כל מה שיש לי ביד זה פחות מחודשיים נקיות? אבל בתוכי הבנתי שאני חייב את זה. חייב את זה לעצמי וחייב את זה לאלו שנתנו לי את מה שהם קיבלו במתנה.

מה היה לי למכור אחרי חודשיים נקיות? לא הרבה. אבל גם היום זה לא השתנה במהות. אני לא הולך לקורס של הצעדים ללמוד כיצד להיות ספונסר. אני בסך הכל מעביר הלאה את מה שעבד עבורי. ברמת העיקרון אני יכול להיות ספונסר מהיום השני שלי בתכנית. לא בגלל שאני מוכשר אלא בגלל שביום השני, אוכל להעביר את המסר לחבר ביומו הראשון. אני לא צריך לדעת כמעט כלום אלא לספר את מה שעובד עבורי.

בפועל בשמור עיניך אנחנו ממתינים תשעים יום לפני שאנחנו מתחילים לשמש כספונסרים (בעיקר כדי שמה שנמכור יהיה החלמה ולא מחלה), אבל מי שטוען אחרי שלושה חודשים שהוא עדיין לא "מוכן", חוטא לעצמו ולאלו שעזרו ועוזרים לו. אין דבר כזה להיות "מוכן". אף פעם לא אהיה מוכן באמת, ובאותה מידה אני מוכן מיד.

חבר יקר טען באזניי שהוא עדיין לא מוכן להיות ספונסר. אין לו מספיק ידע ונסיון לכך. ואני תוהה מה היה מתרחש אם הייתי נוהג כמוהו לפני שנה, היכן היה הוא בעצמו היום? ברור שאני לא מצפה ממנו לשום תמורה על הזכות שה' נתן לי להיות כאן עבורו כאשר הוא הגיע להחלמה. ברור לי שאלוקים היה מציל אותו איתי או בלעדיי, אבל מצופה ממני להתנהג כפי שהייתי רוצה שינהגו איתי.

ישנן עוד שלוש סיבות חשובות לא פחות שבגלל כל אחת מהן לבד היה מן הראוי שכל חבר שנקי תשעים יום יקפוץ על העגלה ויהיה ספונסר, אבל אפילו מהסיבה הפשוטה של הכרת הטוב, הדבר הבסיסי הנדרש מאיתנו הוא להעביר את המסר הלאה.

מאז שהגעתי לכאן לא ביקשתי לעצמי דבר, ואני מקווה שה' ימשיך להוביל אותי בידיו כפי שהוא עושה את זה בצורה נפלאה כל כך במשך 417 ימים, מאז כ"ו בכסלו תשע"ב. אבל אני מרשה לעצמי לבקש מהחברים הנפלאים כאן משהו שאמנם אני נוגע בדבר, אבל אין לי ממנו כל רווח אישי:

חברים יקרים ואהובים, אנא, כל מי שהגיע לתשעים יום נקיות, תתחילו לשמש כספונסרים, ולא כדי לצאת ידי חובה, אלא קחו לכם חברים חדשים הזקוקים לעזרתכם. ככה תשלמו את חובכם לאלו שהקדישו עבורכם זמן להעביר את המסר אליכם.

סוד יקר,
אני חושב שכל מי שהגיע ל90 ימי נקיות, עשה זאת בעזרת ספונסר.
אז תבקש מהספונסרים שיתנו את ההמלצות המתאימות.

לי אישית יש בעיה, אני מלא אגו, חולה צומי, שואף לנהל את העולם, החלום שלי זה להיות ספונסר, ולכן אני חושש שאצלי זה חלק מהמחלה.
אמנם, אולי זה אחד מק"נ תירוצים להתחמק מאחריות? לעולם לא אדע.
אני בקושי גמרתי צעד 1, שואף כרגע לקראת צעדים 2 ו3.
מצד שני שרצתי פה בפורום מאות שעות, קראתי החלמה מלא חופניים, וקראתי מאות עצות שעובדות לחברים. אז אולי יש סיכוי שאעזור למישהו?
תכל'ס, אשאל מחר את הספונסר שלי מה לעשות.
ישר כח על הפוסט

הושיעא היקר,

ברור שהקריאה היא בראש ובראשונה לספונסרים, כדי שיהפכו את הספונסיים שלהם לספונסרים.

אני נקי ב"ה קרוב לחצי שנה. ואני גם מלווה יותר ממישהו אחד. אבל יש בעיה, אני לא צועד בשיטת הצעדים. האם מבחינת האתר אני יכול לשמש כספונסר ?

אני עדיין יחסית חדש ולא יודע הרבה על התוכנית ועל 12 הצעדים, אבל שמעתי מהספונסר שלי, אם אני לא טועה, שבשביל להיות ספונסר צריך להיות בשלב מתקדם בצעד 4. האם כך הדבר? אם כן, ייתכן מאוד שהרבה חברים אומנם נקיים 90 יום, אבל עוד לא בצעד 4, לא?
בכל מקרה, המהות עדיין נשארת, מי שיכול להיות ספונסר אסור לו להתחמק מאחריות. לי מאוד קל לכתוב את זה כי אני רחוק משם שנות אור...

ב"שמור עיניך" הקרטריון היחיד הוא 90 ימי נקיות אפילו בצעד 1.

על הדרך,

מי שצועד בדרך אחרת להחלמה - מוזמן ללוות חברים שבחרו בדרך שלו ולעזור להם. לאתר אין כללים ובודאי שאין אחריות על המושג החלמה. יש כאן חברים שצועדים ועוזרים אחד לשני. אם יש לך מה לתת - תן.

יוסף,

בעיקרון כתוב בספר הלבן שכדי להיות ספונסר נדרשת התקדמות בעבודת הצעדים. באם היו לנו מספיק חברים שיכולים לשמש כספונסרים - היינו כמובן משתדלים שיתקדמו בצעדים לשם כך, אבל המצב הוא שיש ביקוש גדול ורק מעטים שהתקדמו הרבה. הנסיון שלנו כאן הוכיח שלהיות ספונסר זה דבר מועיל מאוד, וגם משהו שדוחף אותנו להמשיך לעבוד ולהתקדם בצעדים.

אני מוכן,
אבל איזה פחחחחחדד...
זו אחריות עצומה.

הפחד הוא לא חבר שלי, הוא חבר של ההתמכרות שלי.

בצעד העשירי אנחנו לומדים דבר חשוב: אנחנו טועים ונמשיך לטעות כל החיים. הענין הוא לא להימנע מטעויות אלא להודות בכך מיד ולתקן.

עשיתי המון טעויות כספונסר ואני ממשיך לעשות ואמשיך לעשות. אבל ככל שאבין יותר את המהות של התפקיד שלי - הטעויות יפחתו. התפקיד שלי הוא לא להיות יועץ ולא לקחת אחריות על שום דבר. התפקיד הוא רק להעביר את המסר ולספר מה עבד עבורי. מה שאני לא יודע - אתייעץ. לפעמים גם "לא יודע" היא תשובה.

איש תוכנית ותיק שאהוב עלי מאוד אמר לי פעם שהתפקיד הכי חשוב של ספונסר הוא להיות בהחלמה, לחיות חיים רוחניים, כל המסביב נגזר מההתנהלות רוחנית תקינה.