בספרות של תכנית 12 הצעדים מופיע שאחת הדרכים לחיות את התכנית ולהתקדם בפיכחון הוא להשתמש בסיסמאות התכנית. מדובר על משפטים קצרים ומלאי תוכן שהשימוש בהם שוב ושוב מסייע לחיות את העקרונות של הצעדים שהם בעצם דרך חיים רוחנית. כך יש למשל את "רק להיום" או "כל יום ביומו" וכן הלאה. הפעם אבקש להתמקד ב"שחרר ותן לא-ל".
הסיסמא הפשוטה הזאת מכילה כל כך הרבה הדרכה, ועבורי היא מכילה בעיקר עוצמה. מאוד לא פשוט עבורי לשחרר, ואני מרגיש ממש כמו בסיפור בספר הלבן על הקוף (לטובת אלו שלא מכירים, אז בקצרה: בעבר היו מכינים מלכודת לקופים על ידי הנחת ארגז ובתוכו פרי, כאשר החור גדול מספיק להכניס יד אבל לא מספיק כדי להוציא את היד עם הפרי. הקוף היה מנסה להיחלץ אבל לא מוכן לוותר על הפרי וכך נלכד). המון פעמים אני יודע שאם רק אשחרר את אחיזתי בדברים שבמילא אינם בשליטתי, הכל יהיה טוב יותר, אבל אני לא מסוגל להרפות.
אבל בתכנית לא אומרים לי סתם לשחרר אלא לשחרר ולתת לא-ל לעשות עבורי את העבודה. זה כבר קצת יותר קל, אבל עדיין פעמים רבות אני לא מוכן לשחרר, ואני טוען שאם רק אתן לאלוקים את המושכות - הוא יהרוס הכל. אני רואה בדיוק לאן הולכים הדברים ואני לא מוכן להפקיד את האחריות בידים של אף אחד אחר, גם לא בידיים של אלוקים.
ישנו סיפור נוסף בספר הלבן על אדם שנפל מצוק גבוה בלילה חשוך ונתפס בענף בדרכו להתרסקות. הוא התחנן לה' שיציל אותו, וכל מה ששמע היה: שחרר. הוא לא הסכים לשחרר בגלל הפחד הנורא, אבל בסוף אזלו כוחותיו והוא שחרר את האחיזה, ואז גילה שהוא נמצא חצי מטר מהקרקע.
אבל הסיפור הזה הוא גם קצת בעייתי, כיון שבחיים עצמם לא תמיד מגלים את הקרקע קרובה כל כך, ולפעמים השחרור מביא אותנו יותר לצניחה חופשית מאשר לקרקע יציבה. זה מזכיר לי סיפור אחר על חבורת חסידים מחסידויות שונות שישבו וסיפרו סיפורי ניסים מהאדמו"רים שלהם. אחד החסידים שתק ורק לאחר הפצרות מרובות הועיל לספר. לדבריו הוא היה בעל עסק מאוד מצליח ואדם עשיר, אבל הרבי שלו אמר לו להשקיע בעסקה כושלת לחלוטין והוא הפך עני מרוד. כל המאזינים המתינו להמשך הסיפור ומשנענו בשתיקה, שאלו היכן כאן הנס? על כך השיב המספר: הנס הוא שנשארתי חסיד של הרבי.
החכמה היא לשחרר ולתת לא-ל לנהל את חיי לא רק כאשר הכל הולך לפי התכניות שלי, או רק כאשר הדברים מסתדרים יופי על ידיו. החכמה היא לתת לאלוקים לנהל את העולם גם כאשר נראה שהוא מוביל אותי לקטסטרופה. זהו המהות של הצעד השלישי: החלטנו למסור את חיינו ורצוננו להשגחת אלוקים כפי שאנו מבינים אותו. לא מספיק למסור את החיים ולהחזיק לעצמי את הרצון. זה אמנם דבר יפה אבל זה אומר קונפליקט תמידי בין החיים המסורים בידך לבין הרצון האישי שלי. לעומת זאת מסירת הרצונות ביחד עם החיים, היא שילוב מנצח שבו ההגה עובר לידי אלוקים (כאילו לא תמיד היה בידיו...) והנוסע בוטח בנהג שיוביל אותו למחוז חפצו גם כאשר נראה שהוא טועה בדרך.
