(שלום חברים. יש בי אסירות תודה אינסופית לאבא שבשמים על מתנות שקיבלתי ממנו מאז הצטרפתי לתכנית, ואני בוחר להביע אותם באנלוגיה שעשיתי בסיפור הזה)

בעיר קטנה בדרום הארץ גדל ילד בשם מנחם. תמיד הוא הרגיש שונה מחבריו, ולא הצליח לחוש חיבור לסביבתו. כשהגיע לגיל 13 חגגו לו הוריו בר מצווה יפה. בשבת הוא עלה לבמת הקריאה, עלה לתורה ואחר כך זרקו עליו סוכריות. אחרי 20 שניות הוא ירד מהבמה ומטר הסוכריות נפסק.

תחושת השונות שחש כבר מגיל קטן העמיקה עם השנים והפכה לתחושת בדידות חריפה. היה לו רע והוא נאלץ לברוח לעולמות של דימיון ופנטזיה על מנת להתמודד עם הריק שחש בתוכו וכך הוא מצא את התאווה. עם הזמן היא הפכה להיות תחליף לכמיהה התמידית לנורמליות שפיעמה בתוכו כל העת. היא סיפקה לו לטווחים קצרים את האנרגיה להמשיך ולחיות עם הסתירה התמידית שחש בתוכו.

באיזשהו שלב הוא התחיל להילחם בתאווה בכל הכוח וביקש להתנתק ממנה. הוא חש שהנזק שבה מרובה על התועלת הנפשית שהיא הביאה לו, אבל למרות שניסה וניסה בדרכים רבות ושונות הוא לא הצליח.
יום אחד הוא מצא את אתר "שמור עיניך", ולאחר תהליך הבשלה של חודשים ארוכים הוא לקח ספונסר והתחיל לעבוד עם תכנית 12 הצעדים.

הוא הבין שעד עכשיו, בתחומים מסוימים לא היתה לו כלל בחירה חופשית. למרות שהוא חגג בר מצווה, מעולם הוא לא נכנס לעול מצוות באופן מלא, כי לא ניתנו לו הכוחות להתמודד מול הרוע, והוא היה אנוס להיכנע לו. רק עכשיו הוא נכנס לגמרי לעול מצוות וניתן לו כוח הבחירה לפעול עם תכנית 12 הצעדים מול הנטיות השליליות שהצטברו אצלו עם השנים.

אבל בשביל לעבוד את הצעדים, הוא היה חייב לעלות על במה. לגלות את עצמו לעיני חבריו ולאפשר להם להתוודע למה שקורה באמת בתוך מוחו וליבו. ויותר מכך, בשביל להמשיך ולעבוד את הצעדים, היה עליו להישאר על הבמה הזו כל העת, ולא לחזור לעולם לספסלים האחוריים בהם הוא נסתר מעין כל ומתמודד לבד עם רגשותיו ומחשבותיו.

הוא אכן עלה על הבמה, ובאותו זמן קרה משהו בשמים. רבונו של עולם קרא למספר מלאכים עם תחומי התמחות שונים וציווה עליהם: יש לי בן בשם מנחם שנכנס ברגעים אלה לעול המצוות, הוא עלה על הבמה, ועליכם לקיים בו את מנהג ישראל לזרוק סוכריות על נער הבר מצווה. המלאכים ציפו לשמוע הוראות מדויקות כמה סוכריות עליהם לזרוק, וכה שמעו מפי הגבורה: בן זה הוא בן מיוחד, אצלו הכניסה לעול המצוות נמשכת כל העת. כל זמן שהוא נותר על הבמה המשיכו לזרוק את הסוכריות.

בנתיים מנחם נשאר על הבמה. בנתיים מטר הסוכריות נמשך...

במשל.. ילדים אחרים אחרים אוספים את הסוכריות. מה מנחם עושה כדי לשמור את הסוכריות לעצמו?

מתחלק עם שאר הילדים, כי סוכריה שנועדה למנחם, אף אחד כולל מנחם, לא יוכל לקחת ממנו.

הייתי רוצה גם! אני "יושב" פה כבר כעשרה חודשים (בדיקה מהירה ב"פרופיל משתמש" שלי העלת את תאריך ההרשמה "4 יוני 2012") עם 1,300 הודעות. כולה ביומי השלישי לנקיות. עדיין לא השלמתי צעד א'....

הסוכריות.... אפה הם?!

זה צריך "לכאוב" בשביל לצעוד אבל מי קבע שעדיין לא כאב מספיק?

מתנת היקר,יש סוכריות שמגיעים עטופים,צריך לדעת איך לפתוח ולגלות אותם. ותודה למנחם על המשל הסוכרי

אשריך מנחם על הסיפור
זהו סיפורי ממש! התכנית הזו ממש העלתה אותי על דרך חדשה בחיים! מיימי לא דמיינתי שאזכה לתקופות של שפיות ונקיות כה גדולות..
אסירות תודה לה' על אין סוף דברים טובים..!!

מתנת היקר,
אני נקי כחמשה ימים,
ואוהו אני מרגיש סוכריות. מתוק.
רק צריך לפתוח את העטיפה ולהסתכל.

היום גיליתי שכמו במשל לפעמים אתה חוטף את הסוכריה בפרצוף והכאב הוא אינסופי. קיבלתי אמנם סוכריה בדמות שיתוף אשתי, סוכריה סוכריה, אבל מה אגיד לכם? היא הוטחה בפרצופי והכאיבה. עדיין לא התאוששתי. הכאב הוא אינסופי.

מנחם חתן בר המצווה היקר.
ידוע שכל מלאך נברא לשליחות אחת מסויימת ומדוייקת.
גם המלאך שהפציץ לך את סוכריה בפרצוף ...
לאלוקים פתרונים. דברים שרואים משם...
כשאני הייתי חתן אמרו לי לעטוף את ראשי בטלית, זה מרכך את הזאפטה.
כוונת הטלית,  כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף...
שיהיה במזל טוב
אוהב

אני גם מחכה לסוכריות

יש סוכריות שצריך לתפוס אותם כשעודם באויר ויש סוכריות שנופלות רחוק וצריך ללכת אליהם ויש סוכריות שנופלות על הריצפה וצריך לדעת להתכופף אליהם.

תודה מנחם,

היום בו הגעתי לקרקעית היה עבורי יום קשה מאוד. אשתי (שאמנם ידעה גם קודם על ההתמכרות) נחשפה אליה במלוא עוצמתה והיה שם המון כאב. אבל היום הזה הוא היום הכי שמח בחיים שלי כי הנפילה הזאת היתה נפילה טובה. היא הביאה אותי לתכנית ולאלוקים.

הניתוח שעברתי לא היה קל ולא היה כיף, אבל התוצאה מרשימה ושווה את הכל.

אהבתי. מאוד. התחברתי לסיפור.

ת'אמת כשהגעתי לפה ראיתי הרבה חברים שמילאו את ידיהם בסוכריות. רציתי גם, וקיבלתי. קיבלתי הרבה סוכריות. ו..

הן היו בטעם מנטה!
מרות וחריפות בהתחלה, אבל אח"כ... תחושה טובה של רעננות והקלה.

תודה לך מנחם.
בהחלמה, אביתר.

סיפור יפה ומשקף את המציאות.
לגבי הסוכריה הכואבת, כל אחד ותכונותיו הוא, אבל אצלי הסוכריה הזו כאבה מאד בתחילה, אך היום היא מתוקה מתמיד.
לא אשלה אף אחד ואומר שתמיד נעים לשמוע מהאשה 'אתה חולה', גם לא בצחוק, כמו ששמעתי לפני שלוש שעות, אבל כשאני נמצא במקום מחובר, אני מקבל את זה בהכנעה, וזה לא מובן מאליו לאגואיסט שכמוני.